פקעות פרחי-בר

ביריעת שמים נמתח הכחול, חרציות צבעו את ההר בזהוב

פקעות פרחי-בר בבטן האדמה
כעוברים ברחמי.

לו נמדד הזמן בערך אחר,
גובה-ריחוף, טווח-הרהור, ניחוחות,
מאוויים, מעוף הצפורים, שירת ילדים,
או ענני-חלום, חוטי-רוך...

בכל ערך, ממד הזמן תקתק לו
כשעון השמש של חיי
והעוברים באו לעולם
הפכו ילדים,
עיניהם נוצצות
ודבש לבם נרדה בכוורות רבות.

שוב ושוב
ביריעת השמים
נמתח הכחול
חרציות צבעו את ההר בזהוב
וחיי - כהרף-עין,
וכבר כתפי בני גבוהות מעל פני

פוסחות על הזמן
פוסחות על כל מחסום.

שיערי שיבה
ועיני צפורים נבוכות
מלאות זמן
מלאות אור
כפעמי לבי.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל