געגועים למכונת הכתיבה

כל מי שהיה שומע, לא יותר מאשר לפני 40 שנה, שמכונת הכתיבה תהפוך למושג מיושן ולא שימושי יחשוב שאתה מצטט מתוך הספר: "קץ האנושות והאדם האחרון"... שהרי פעם ללחוץ על כפתור מסוים ושזה ייתן את האות המתאימה, היה שיא הטכנולוגיה! וגם המזכירה שהייתה לוחצת על הכפתור, הרגישה אז, לפני שחרור הנשים האמיתי, בשיא בקריירה שלה...

לאחרונה הבן שלי קנה מכונת כתיבה ישנה שבקושי כותבת (בעיקר בגלל שסרט הדיו גמור...) ובכל זאת כל ערב הוא יושב ומתקתק כחצי שעה על המכונה.
אין ספק שאנחנו מנסים לחזור אל הזמנים של פעם, בדיוק כמו ששנות השישים והשבעים היו פעם IN וכולם ניסו לשחזר אותם.
יתרה מזאת, באחד מסיפוריו של פרופ' אסימוב (סופר מדע בדיוני מפורסם) הוא מספר כבר לפני כמה עשרות שנים על עולם ממוחשב, שבו הילד מגלה פתאום את פלאי החשבון הפשוט, זה של לוח הכפל והעט והנייר של פעם. הוא כל כך מתלהב עד שבסוף הוא מפטיר כלפי אביו: "איזה תענוג היה לכם!".
בתור מי שכבר בגיל 15 קנו לו מכונת כתיבה, כי כתב היד שלי היה בלתי קריא בעליל (התעללתי במורים!) מכונת הכתיבה הישנה של הבן, מרגשת אותי מאוד! אני לא יכול שלא לחזור לימים ההם, כשהדפסתי דברים שכתבתי, גם כדי שישמרו וגם כדי לנסות לשלוח אותם לכל מני גורמים. המילה הכתובה, שכבר רכשה לה כוח והשפעה בחברה האנושית, קיבלה משנה כוח כשהייתה מודפסת. זכורים הכתבנים של לילינבלום שהיו עוסקים בהדפסת בקשות רשמיות למשרדי הממשלה. אם פעם דברים חקוקים בסלע היו דברי אלוהים חיים, עם הזמן, דברים מודפסים, שכל אחד יכל, הפכו להיות בעלי עוצמה.
כמה אנרגיה (או כסף) הוצאנו אז על הדפסת דברים. תמיד אמרו שסופרים אמיתיים, דגולים, כותבים בעט ונייר, כדי שיוכלו למחוק, לתקן, לזרוק...אחר כך, כשגם מכונת הכתיבה הפכה למיושנת, אמרו על סופרים רציניים, שהם שממשיכים לכתוב במכונת כתיבה, אחרת הם לא יכולים להתחבר להשראה! פעם היינו בטוחים שמילה מודפסת הופכת את הדף למשהו שיהיה קיים אפילו אחרינו! מבחינה מסוימת הדבר דומה למכונית של היום, לעומת המכונית החשמלית! יש הרבה נהגים ובייחוד רוכבי אופנוע (ובייחוד הארלי דוידסון) שלא יכולים בלי רעש האגזוז שהכלי שלהם משמיע. כאילו שמילה מתוקתקת במכונת כתיבה לא רק כתובה בסלע אלא היא חלק מהטבע, בדיוק כמו שציוץ הציפורים הוא חלק ממעופן.
לא, אני לא ממליץ שנחזור אל מכונת הכתיבה. הרעש שהיא השמיעה (ובייחוד מכונות הכתיבה החשמליות שבאו אחר כך) היה צורם אוזניים ובהחלט לא משהו אקולוגי. האנרגיה שהן בזבזו לנו וכמה הן עכבו את המחשבה המתפתחת... ובל נשכח שמכונת הכתיבה הייתה בראש וראשונה המצאה תעשייתית והכתבניות היו חלק חשוב בכל המשרדים בעולם. העולם שלנו לא היה יכול להיראות ככה עם מכונות הכתיבה של פעם. כמו שהכבישים (דוגמת כביש 66 המיתולוגי בארה"ב) חיברו ערים וקרבו אותן אלו לאלו והפכו את כל העולם (עם התפתחות התעופה) לכפר גלובלי.
כן, אני מתגעגע למשרד של פעם, שמכונת הכתיבה עמדה במרכזו. כשרעיון מהמנהלים הגיע על הכתבנים, הועבר לצילום במכונות המשרדיות הישנות, או הפך ללוח נייר ששוכפל. יכולת לעקוב אחרי כל רעיון מתגלגל לו, עובר הגהות, הערות בדרך אל כלי התקשורת. היום הכול זורם דרך מערכות אלקטרוניות משוכללות, במהירות האור, כמו היה זה גוף חי ונושם, רב עוצמה וכביר, שמגיע ומשפיע על כל אחד מאתנו.
ובכל זאת, מהחדר של הבן שלי אני שומע עדיין את תקתוק מכונת הכתיבה. בו בזמן שאני הספקתי לכתוב מאמר שלם הוא עדיין לא הוציא את הדף הראשון מהמכונה... אולי זה רעיון לא רע גם בשבילי, שמא אקבל, תוך כדי התקתוק המתקתק הזה של פעם, שוב פעם השראה ומעוף רוחני כמו פעם – ובזה בעצם מדובר – בנוסטלגיה וגעגועים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל