"אינגלע" - תיאטרון הסימטה - ביקורת הצגה

הצגה אינטימית באולם אינטימי המהווה פנינה של ממש שאסור להחמיץ. מומלצת בחום רב. מרגשת ונוגעת ללב.

 

 



ההצגה "אינגלע"-ילד קטן בעברית- הוצגה במסגרת תיאטרון "המראה"(קרית שמונה) בחיפה וכעת היא חוזרת בהרכב חדש לבמה.
ראיתי את ההצגה באולם האינטימי של תיאטרון הסימטה.
אין לי הרבה מה לכתוב על ההצגה... יכולתי לסיים בכמה מילים.הוקסמתי ממנה. המבצעים חנה ריבר ודניאל סטופין מעולים.
הם מתרגשים תוך כדי משחק ומרגשים את הקהל. זאת אחת ההצגות הטובות, אם לא הטובה ביותר, שראיתי בזמן האחרון בתיאטרון הפרינג'.

הצגה צנועה, שני שחקנים, תפאורה המורכבת מכמה חפצים ביתיים כשני כסאות, שולחן, פטפון, שתי כוסות ועוגיות. זה הכל אך זאת הצגה גדולה, מרשימה במשחק מעולה, מבויימת היטב ונוגעת בנקודות מסויימות לחלק גדול מהצופים.

כתב את המחזה ליאור זלמנסון, שאינני מכירו, אך הוא חייב להיות אדם מאוד רגיש ומוכשר כדי לכתוב מחזה ברגישות כזו.
כל המחזה הנמשך כ45 דקות ומתרחש בחדר אחד. הוא סטאטי מאוד. הסבתא -אחת הדמויות במחזה כמעט ואינה זזה ממקומה והנכד השחקן השני צועד על הבמה צעד אחד או שניים בלבד ולא יותר אך אין בהצגה רגע ללא מתח, ללא ענין.

זלמנסון כתב דרמה מעולה,מרתקת, מלאת רגש ואנו בעקבותיה משתתפים בטראגדיה המוצגת על הבמה.
ביים את המחזה עופר שמר,בימוי נהדר, כאמור כמעט סטאטי,מלא מתח,קצב והפתעות.הבימוי והדרכת השחקנים היו מדוייקים מאוד עם שימת דגש על כל פרט ופרט .
עיצב את התאורה מרטין עדין.

רבקה -חנה ריבר סבתו של ירון-דניאל סטופין מזמינה את נכדה לביקור אצלה כאשר יחסיהם שהיו חמים מאוד בעבר התקררו משך השנים האחרונות שעברו וכמעט ולא נפגשו משך חמש השנים האחרונות מאז נפטר בעלה.
ירון מגיע אל סבתו בשמחה ומתברר לו שהיא הזמינה אותו כדי לצלם אותה עושה את צוואתה. הוא מהסס, מנסה להניעה מלעשות כן כאשר בסופו של דבר מוצא פתרון ועושה את עצמו כמצלם .

הסבתא משחקת בתנועות אופיניות של אישה מבוגרת .הנכד משתעמם.מראה סימנים של לא איכפתיות, חוסר סבלנות ומחכה לרגע שהביקור יסתיים. זאת לדעתו פולניה מציקה.

סבתו, תוך כדי שהוא כביכול מצלם, מגוללת סיפור שהטריד אותה מיום מות בעלה ולא סיפרה לאיש. היא מפליגה בזכרונות שלא נתנו לה מנוחה עד כה וכעת החליטה לספר.
בסיפור זה היא מגלה לנכד סוד כמוס שהעיק עליה עד מאוד וכעת מספרת אותו לראשונה.
דניאל המשועמם מתעורר לחיים. מאחר ויחסיו עם הוריו לא היו תקינים ביותר, הם הזניחו אותו, הוא חיבב אותה מאוד, העריץ אותה וכעת בשומעו את סיפורה הכל מתמוטט לו .

הסבתא בטוחה בצדקת מעשיה. לדעתה היא פעלה בדרך היחידה שיכלה לבחור לאור המצב.

האם הקשר עם הסבתא ימשיך להתקיים לאחר שהוא יודע סוד זה אינו מעסיק בעצם את הצופים.
הם זכו להצגה מצויינת, למשחק מעולה של שני שחקני אופי שונים בהגשת החומר אך שניהם נהדרים.
דניאל סטופין וחנה ריבר ריגשו את כולם.

סטופין שחקן נהדר שהרגשתי בכשרונו עוד כשלמד לא מזמן בבית צבי ונתתי עוד אז ביטוי פומבי לכך.
אין ולא היה עבורו תפקיד קטן או גדול. הוא גדול בכולם. לפני כמה ימים ראיתי אותו באותו תיאטרון במסגרת פסטיבל תיאטרון הסימטה לכבוד 30 שנה מיסוד התיאטרון . שם במחזה "האמת על אדיפוס" בתפקיד אדיפוס גם כבש את הצופה וריתק אותו. דניאל משחק מצויין. שחקן אופי נהדר. הוא לוקח את משחקו ברצינות וללב והתוצאה מקסימה.

ריבה היא שחקנית ותיקה מעולה וכאן זכתה לפרטנר צעיר מעולה שהדגיש טוב יותר את כשרונה.
זאת הצגה מרתקת, דרמטית, מרגשת, איכותית ביותר. כאמור שני השחקנים המעולים, שחקני אופי נהדרים, מרגשים את עצמם תוך כדי משחק ואת הקהל שלא מתבייש להוציא גם מטפחות.


שני השחקנים הצליחו בקלות להדביק את הקהל בעובר עליהם, בזכרונות, ברחמים, בסבל, באהבה, בדחיה ולאור האולם האינטימי ההרגשה של הקהל היתה שהוא חלק מהמתרחש על הבמה כאשר כל דבר כאילו נגע בו אישית.

לראותך או לא לראות: הצגה אינטימית באולם אינטימי המהווה פנינה של ממש שאסור להחמיץ. מומלצת בחום רב. מרגשת ונוגעת ללב.

תמונות: אלי ליאון

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל