חדר לידה

האתגר הכי גדול בחיים של גבר ואישה היא השהות בחדר לידה , הרגשות הבכי והכאב , החדש והישן מחסומים שנשברים וחיים חדשים שנוצרים .



צלצול טלפון בערב שני הבהיר לי שאנחנו בלידה , ״אנחנו״ ( נו נגיד).... טסתי לבית החולים, נכנסתי למחלקת יולדות, מיכל כבר הייתה מחוברת למוניטור.
דפיקות הלב שלו ריגשו אותי, הלב שלו נשמע לי כמו נעימה של בטהובן , האחות ביקשה ממני להביא לה את הכרטיס של התינוק ״זה בטח בתיק של מיכל״ היא רמזה לי, פשפשתי בארנק ופתאום זה צץ כרטיס אשראי עם תינוק חייכן , ״בבקשה״ הגשתי אותו לאחות היא הסתכלה עליה ופרצה בצחוק ״זה כרטיס חבר של שילב, זה לא הכרטיס של התינוק״ . אחרי סריקה נוספת נמצאה האבדה פתיחת תיק, הליכה קצרה ואופ אנחנו בחדר לידה ........שתי אצבעות , שלש וחצי ארבע ....... קיבינמט מה זה ציבורי ? נשבע שראיתי את האיש אחזקה גם נכנס לבדוק.
בשעה 22:41 הוא נולד , יצא לחלל החדר שעד לפני שני רגעים היה מלא בצעקות כאב ושבר לפתע דממה , הכאב נגמר כל העולם דממה , לפתע בכי תינוק שלכמה רגעים ריסק את הדממה ובישר על בואה של נפש חדשה לעולם מיוסר.
מעולם לא הייתי בחדר לידה כי בפעמים קודמות סולקתי עלידי האישה בטענה שאני לא מצחיק ואפילו מטריד אז אמא שלי נכנסה ותפסה את מקומי , אבל הפעם מצאתי את עצמי בטעות עומד שם בסמוך לרייצ׳י והמיילדת בדיוק ברגע הכי מרגש , הרגע שהוא יצא אל האוויר העולם , הוא הביט בחלל החדר המדמם , מבט חפוז באנשים סביבו ומייד סגר את העיניים , ״למה מיהרת לצאת?״ אני שואל והוא לא עונה רק מביט בי, אפילו לא חייך כאילו הבין שזהו עד עכשיו היה לי כיף עכשיו אני צריך לעשות , לגדול, להוכיח , ולשרוד את העולם .האחות המילדת משכיבה אותו על מיכל , ״ אתה רוצה לחתוך ?״ לחתוך את מה התעניינתי ? ״ את חבל הטבור ?״ ״בטח בטח״ היא הגישה לי מספרים וכיוונה אותי לחבל הטבור שזה צינור חלול וריק שעד לא מזמן שימש כחבל החיים של הפעוט ששכב לו בביטחה בבטן של מיכל.
התינוק הסתכל עלי בעיניים עצובות ״למה עכשיו? תכף יש ארוחת לילה ״ , אבל אני לא הבנתי אותו , בעודי מחזיק את המספרים נזכרתי באישה שהייתה שם בלידות הקודמות שגזרה את חבל הטבור של ילדי הגדולים ועכשיו היא לא ( אמא שלי) , האמת שהיא הייתה חסרה לי לאורך כל הזמן שלי שם בחדר לידה והופיעה לי במחשבות כמעט לאורך כל הלידה , אבל לא דיברתי , בלעתי פנימה עמוק, זה סוג של התמודדות ( לא מומלצת).
התינוק יוצא לנקיון קצר מחוץ לחדר , הוא נשקל ונעטף, האחות קראה לי לצלם אותו על המשקל ,הוא התקפל בתוך עצמו פתח את עינו ופחד השתקף מהם ........״אפשר להרים אותו???״ התעניינתי (מי שמכיר אותי יודע שאני לא מרים תינוקות לפני גיל שנה ) אבל היה צריך לכסות אותו בבטחון, בהגנה כמו שרק אבא יודע לתת , אחזתי אותו בידיים וזמזמתי את ילד של אבא .
״ילד של אבא, על מה אתה חולם?מה בוער לך בלב?וכמה טוב שבאת, ביחד זה להיות קרוב.יום הופך ללילה ולילה שוב ליום,להחזיק חזק ולעולם לא לעזוב.כי זמן לא עוצר,הוא עף, נשרף, מסך עשן.היה לאילן,תפוס ירח, שוט על ענן.וזה הזמן שלך לזרוח ולדעת ולגעת בהכול,לטרוף את העולם,אל תפחד ליפול.ילד שלי, הכול מחכה רק לך.ואבא כאן תמיד לחבק ולשמור אותך,עד סוף העולם אנ׳לא עוזב אותך.ילד שלי, לך רק בדרך שלך״.
התינוק הוחזר נקיי ויפה הפנים כבר ברורות ופתאום אני מאוהב בו במכה אחת אני מאוהב אני מרגיש מחויבות לעתידו לצרכיו ולאושרו , אבל באותה נקודה גם משתנים החיים , הערך לחיים מתחזק , לילות של חוסר שינה מתקרבים , דאגה לעתיד טוב יותר ,ההורים שפה ואמא שכבר לא , האחים שלו והאחים שלי .זהו רגע של אושר טהור ואמיתי שמלא באהבה ללא תנאי (שכאלה כבר אין ) , זאת נקודה שאתה תכף מתפוצץ מבכי אבל לא מתאים שהתינוק החדש יחשוב שיש לו אבא תינוק.
רגעים ספורים אחר כך יצאתי מבית חולים חיפשתי קצת אושר אקספרס שיעמוד בעוצמה של הפצצת אטום שהרגע עברתי , נכנסתי לרכב פעימות לבי דופקות בקצב מסחרר וקצב השיחות בסלולרי מתגבר ,שיחה אחת וויכוח אחד פתאום הכל הופך ללא חשוב פתאום הכל מתגמד אני נכנס לשיחה אבל מתקשה לפרט, עוצר את המכונית מבטיח שתכף אשוב ובוכה כמו תינוק , הכל מתפרץ לי ביחד התינוק החדש, אמא שהיא לא פה , הכאב של הלידה ( לא שלי ) , והויכוח בטלפון היה היה ו אקסל או לא היה ??? לך תסביר להם שפתאום הכל מתגמד ואני כבר לא זוכר כלום .
ילד של אבא לעולם אל תפחד כי אני פה לידך תמיד העמוד לצידך וואי כמה ציפיות יש על הכתפיים הקטנות האלו ? כמה???שלא תבכה, שתהיה יפה ,חכם ,מצליח , בריא , עשיר שתביא גאווה להורים , שתדע לכבד , שתזכור אותנו גם כשנזדקק לך , תזכור גם שנלך לעולם אחר ,בנתיים דבר אחד ברור אחרי שהסתכלתי בתינוקיה הוא התינוק הכי יפה ( בלי עין רעה) בעצם אולי בגלל שזה שלי .
לכל מי ששואל אותי איך הייתה הלידה אז סבבה קצת כאב לי השריר האחורי של הרגל נראה לי נתפס מהלחץ וגם היה לי חום אז שתיתי שתי בירה ואחד אקמול ....... אאאא התכוונתם למיכל ??? תשאלו אותה.
תודה לכל המברכים לצוות בית החולים (שביקש להופיע בטור ) לכל החברים והמשפחה תודה וגם ולכל מי ששאל למה אין טור על הלידה ….אז בבקשה .


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל