רגע בחייה של משפחה מאושרת

התעללות בילדים לא תופסת מקום גדול במיוחד בחיי היום יום שלנו, נדמה שהתעללות בבעלי חיים מתוקשרת הרבה יותר יכול להיות שזה יותר טרנדי או שאף אחד לא רוצה לגעת בלכלוך הזה שנקרא חינוך/התעללות ילדים יש בו יותר מידיי השלכות בתוך המשפחה יותר מידיי אזורים אפורים של גבולות לא ברורים במה מותר ומה אסור

גם להיוולד למשפחה הנכונה צריך מזל

עשר בבוקר אמא הלכה לעבודה, סבתא שומרת עליו. כבר תקופה שאימא עובדת מבוקר עד ערב וסבתא באה לשמור על התינוק ולעזור קצת באוכל ובנקיון.
הוא כולה בן שנה וחצי. שיער בלונדיני נוטה ללבן, עיניים ירוקות כחולות עם קצת דבש מסביב לאישונים, נראה כמו רוסי מאומץ שהרגע נחת לתוך משפחה מזרחית מעורבת.
כשהיא היתה הולכת איתו בעגלה סביב הבית ובפארק היו ניגשות אליה הפולניות חיורות המראה ושואלות בקול מתנשא, אפילו מאשים מאיפה לה ילד בהיר שכזה ובטח היא המטפלת, היה כואב לה, מצד אחד מאד התגאתה באשכנזי הקטן שלה שישב בעגלה והקסים את כול העוברים ושבים אבל רצתה מאד שידעו, אני אימא שלו! אני היא זו שסחבה אותו תשעה חודשים שלמים בתוכי ועל שולחן הלידה אני היא זו שצעקה וסבלה וליטפה את הראש שרגע לפני היה תפוס בתוך מלקחי ברזל גדולים נע בין חיים ומוות!
ואז... הבכי הראשון.

היה ריח לא טוב באוויר, התריסים היו מוגפים והווילונות סגורים, אפילו טיפת אור קטנה שניסתה לחדור מבין חריץ נסתר בתריס הרעוע נתקלה בחומה של חושך.
סבתא ישבה על הספה בידיה מחזיקה את הרוסי הקטן ומנענעת את עצמה בעצבנות מצד לצד, היא ידעה.
תכף הוא יבוא וכלום לא יעזור השמיים יפתחו מעליה וגשם של צעקות יפגע בכול פינה רגישה בנפשה אבל לה לא היה איכפת. שוב חיבקה את התינוק חזק וכיסתה את ראשו בחיתול הבד שנח על כתפה.
פחדה...פחדה שיפגע באיש הקטן על לא עוול בכפו. כול כך פחדה.

רעש מפתח בדלת, גירוד הברזל על מנעול הכניסה, אולי הוא לא יצליח להכניס את המפתח לחריץ.
מספר דקות וסיבוב עקר של ידית הכניסה, קללות ורטינות נשמעות מעברו השני של הדיקט הדק, ניכר בו שנלחם עם עצמו והדלת. אולי יחליט לוותר?
הדלת נפתחת.
אור חזק נשטף דרך הדלת הפתוחה מטיל צל ענק מגופו של האיש.
לרגע נעמד בפתח כתוהה אם נמצא במקום הנכון ואז... שצף של צעקות וקללות פורץ מגופו המתנדנד שזז לאורך הקיר מחפש את מתג החשמל.

למה בכלל בא למקום המחורבן הזה? אהה כן הציונות.
הסוכנות הציונית שלחה שליחים לכול ארצות העולם ובכללם גם לארצו.
עדיין זוכר איך ג׳ון חברו הטוב הכריח אותו לבוא להרצאה.
ג׳ון היה חצי איטלקי וחצי יהודי אבל החצי היהודי, אימו , שלטה בבית ביד רמה ולא היה ספק שבנה יקבל את החינוך והדת הנכונים לו זאת אומרת יהדות וציונות.
ג׳ון קיבל פקודה מאימו וחסר היה שימרה את פיה.
הוא בכלל לא רצה ללכת אבל ג׳ון לא ויתר, ג'ון ידע שאוי לו להמרות את פי אימא, התשלום מידה הקשה יהיה כבד מידיי אז הוא מכר אותו תמורת סרט ונקניקיה.

עכשיו הוא פה - איפה ג׳ון? - לא מצליח להבין את המנטליות של הקופים האלה.
ממבטו ראה אותם קופצים אחד על השני בתור לכול דבר, מתנהגים ומדברים בצורה שלא הכיר, נלחמים על כול אגורה שחוקה.
מה לו ולזה? אף פעם לא היה חסר לו בביתו לא לו ולא לאחיותיו. לא הם לא היו עשירים במיוחד אבל להלחם על כול אגורה, להתרגז לצעוק ואפילו להכות בשביל חתיכת לחם!?
הוריו שמחו שהחליט לנסוע לישראל ועוד יותר שמחו שהודיע להם שהוא מתחתן. יהודיה כשרה מארץ ישראל, איזה בשורות טובות יותר יכלה אימו לקבל. הם שלשלו ידיהם לכיסם וקנו לו בית קטן במרכז העיר. מצחיק, משכורת של חודש אחד בארצם שילמה על בית בארץ ישראל.
איזה אושר.
מאז הוא עובר מעבודה לעבודה לא מצליח להחזיק מעמד יותר ממספר שבועות ועכשיו...?
לא מזמן החל לטפח תחביב חדש, הטיפה המרה. בהתחלה זה עזר להרגיע את הכאב והתסכול אבל לא להרבה זמן, התסכול והכאב התחלפו לרוגז וצעקות. הוא ידע שהוא מאבד את זה אבל המדרון היה תלול מידיי והאלכוהול מחק את יכולת השיפוט שלו.

האור נדלק.
היא התכווצה במקומה מגוננת על התינוק בשתי ידיה. אישה קטנה רזה שכול שידעה הוא לטפל במשק הבית ולתפור. אהבת חייה מכונת התפירה אותה הביאה יחד עימה כשברחו מארץ מולדתם ברחו כול עוד נפשם בם משאירים שם את כול רכושם חוץ ממכונת התפירה, בעלה שיחד את האיש שדאג לקחת אותם מביתם לשדה התעופה. היו עשירים מאד.
עכשיו היא ראתה את עיניו, לא היה זה אותו אדם נחמד אותו הכירה בחתונת ביתה, עכשיו הטירוף שלט בהם. גיצים של רוגז עפו להם מידיו המתנועעות עת פסע לעברה לקחת את ילדו, בנו הקטן שלמענו קם כול בוקר ויצא לחפש עבודה, למענו אבא. התסכול גאה בתוכו,
אולי אם לא היה ממהר להביא ילד לעולם,
אולי היה צריך קודם לדאוג לעצמו,
אולי בכלל צריך לעזוב את המקום המקולל הזה!

ידיו תפסו את החיתול העוטף את גופו של העולל וקרעו אותו מידייה של הזקנה.
ידיה נתקעו באוויר ישרות, פתוחות, מחכות לנס.
לא לא! בבקשה! תחזיר אותו בחזרה!
חום גופו עלה ועור פניו האדים ורתח עד שנדמה היה שעשן יוצא מאוזניו, עיניו התנפחו ויצאו מחוריהן. מוחו היה ריק, אף ניורון לא קפץ בין תאי העצב לתת סימן, מחשבה רציונלית.
הוא על אוטומט.
גופו זז לכיוון המרפסת נתקל בתריס ונפל, מזל, הגוף הגדול בלם את נפילת הזעטוט והילד החל להתרחק בזחילה.
בקושי קם מטושטש דם מטפטף מאוזנו השמאלית מרים יד מנגב עם השרוול... לא איכפת
תופס בחיתול שעל גב העולל ומרים בכעס.
התריס נפתח.
יוצא למעקה ומסתכל למטה מספיק גבוהה?
מסובב את הראש שלפתע הבזק!... הגוף הגדול מתנדנד מחוסר שליטה. מישהו מושך את הילד מעליו. בעוד הוא קורס למטה מנסה לראות להבין לדעת מה קרה?!
חושך, תריס סגור, דלת נעולה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל