הפעם אני חייב להודות: טוב שיש תקשורת , במקרה הזה טוב שכרמלה מנשה קיימת

חיילנו יעשו את מיטב מול האויב - בזה אני בטוח אבל יש להם קושי אמיתי להתמודד עם הכסילות הנכפית עליהם מלמעלה. במקרים אלה - טוב שיש תקשורת.

אין גבול לקהות החושים והטפשות אלא שהפעם הן פגעו במקום רגיש לכולנו

כששרתתי בצבא בסדיר או במילואים נקלעתי מידי פעם למקומות בהם היו גם טירונים או חיילים בקורסים שונים. אני זוכר את הגיחוך שחשתי בליבי פנימה (מבלי להראות זאת כמובן על מנת שלא לפגוע) כששמעתי כיצד מפקדיהם הצעירים (בדרך כלל מפקדי כיתות או קצינים די טריים) מעבים ומשנים את קולם ואת טון דיבורם הרגיל עת ניצבו מול החיילים הצעירים והורידו להם הנחיות. שינוי האיטונציה המלאכותי הזה בא להקנות לפקודות ולמפקדים הזוטרים משנה תוקף וחשיבות בקרב שומעיהם. ביניהם, לא מול הפקודים שלהם או כשדיברו אל סמכות גבוהה מהם חזר טון דיבורם למצבו הנורמלי. בקרב הדרגות הבכירות יותר, בודאי מגד"ים ומעלה הצורך הזה כבר לא היה קיים והם דיברו באופן טבעי. סמכותם ברורה ממילא ואינה זקוקה להוכחה בצורה תיאטרלית. אז כל הצדדים (כולל החיילים הצעירים) מודעים לכך שזה סוג של הצגה ובמקביל לציות לפקודות לא רואים בכך משהו חריג אן מטופש - כולנו עברנו את זה.
אבל בצה"ל מסתבר שמעבר לסוג כזה או אחר של משחק שאינו נתפס ברצינות רבה מידי יש לעיתים גם שיאים של טפשות וקהות חושים שפוגעת במקומות רגישים. כששמעתי על הריתוק שהושת (ואחר כך בוטל) על החייל שאכל כריך לא כשר - לא ידעתי אם לצחוק או לכעוס. מילא החייל שהלשין עליו - אליו אני אפילו לא מוצא שראוי להתייחס. אבל המג"ד? זה כבר סיפור אחר.
הוא לא רק שגה בתפיסתו את כל הענין אלא עוד השתמש בביטויים כגון: " לא יעזור לך - אתה תשלם על זה" למה? כי הוא יכול, רק מהסיבה הזו. ואני ממש מתפעם אבל הפעם לא מרוח המפקד אל מהכסילות שלו. לא יאומן. למעשה אני גם מוטרד. אם זה המג"ד ואלה תפיסותיו ושיקול דעתו בענין כזה, לא יודע על מה הוא חושב כשצריך להחליט על משהו משמעותי, איך הוא מתפקד תחת לחץ, במצבים האמיתיים והמשמעותיים שנתקלים בהם בשרות הצבאי. אני גם לא מבין איזו עבירה עבר החייל שאכל את הכריך. הכשרות בצה"ל היתה ותמיד תהיה מושג שמכבדים אותו בדיוק כפי שמכבדים כל חייל באמונותיו - דתי או חילוני. זה בא לידי ביטוי בחדר האוכל - בו הכשרות תמיד נשמרת ובצדק. בכל בסיס קבע, יש גם בית כנסת וגם זה כמובן מוצדק. בשטח, כשאין אלטרנטיבה אחרת כל מי שדתי ורצונו להתפלל בבוקר ובערב עושה זאת ולכולם זה נראה טבעי ומובן. אבל סליחה - להתסכל בכריך של חייל שהביא מהבית שלא הוכנס לחדר האוכל אלא הוצא מתיקו האישי ונאכל שלא בחדר האוכל ועל סמך זה להעניש אותו? על מה בדיוק? מאיפה בא המג"ד הזה - מהסיקריים החשוכים (תרתי משמע) של בית-שמש?

שירתתי מספיק שנים בצבא סדיר ומילואים (אני בניגוד למצב השורר כיום שירתתי במילואים עד גיל 45). לאורכן של שנים אלה תמיד כיבדנו האחד את השני. יחד עם כל המוסכמות לא שכחנו את הביטוי "חיה ותן לחיות". כיום אין לי כבר מידע על מה שקורה בצבא אבל אני מקווה מאד שצרות האופקים שהופגנה על ידי המג"ד הזה אינה תופעה המאפיינת אותו. אני לא לגמרי בטוח משום שפה ושם מעת לעת צצים סיפורים על עונשים , נקמנות וצרות עין של בעלי סמכות שגורמים לצבא לפספס חיילים בעלי מוטיבציה שהתכוונו לתרום את כל מה שיש להם אבל מצאו את עצמם שלא מרצונם במצב שהם רק מחכים שהשירות יגמר וכבר להוציא פטור במילואים ולא לחזור לצבא לעולם. כשאני שרתתי בסדיר, מידי פעם נשלחו חיילים שלא היו מעונינים ללכת לקורס קצינים למשל לתפקידי מיפקדה או מטבח רק כנקמנות. לא מזמן שמעתי על מקרים כאלה גם עכשיו או על מקרה של חייל שלא הסתדר עם מפקדיו וכשנודע לו על כך שמעבירים אותו ליחידה אחרת רק ביקש שישאירו אותו ביחידה קרבית - בשביל זה הוא הגיע לצבא מלא מוטיבציה. אותו חייל נשלח לעבוד במטבח ורק סופר את הימים עד לשחרור. במקרה של החייל והכריך הלא כשר דווקא שמחתי שהתקשורת התערבה - פעמים רבות אני חושב שהיא חודרנית מידי אך לא בפעם הזו. אלמלא כרמלה מנשה שחשפה את הסיפור, יתכן ואותו חייל היה מתגלגל לאיזו עמדת ש"ג ומבלה בה עד סוף שירותו הצבאי. אני מקווה מאד שזה לא יקרה בהמשך. הצבא אמנם התנצל על המקרה והודה "טעינו" אבל על קצין חינוך ראשי ועל המפקדים הבכירים מוטלת החובה להנחיל ערכי סובלנות ולהילחם בצרות אופקים על כל צורותיה. האמת היא זה מתחיל ממערכת החינוך שבה מפלים בין תלמידות ותלמידים בנושא לבוש, לא במקומות כמו מאה שערים או בני ברק (שגם אותם צריך לכבד) אלא בערים ובבתי ספר חילוניים לגמרי ולאחרונה ארעו כמה מקרים. חינוך לסובלנות עם הדגשים המתאימים בבתי הספר אולי ימנע אטימות שכל אחר כך בצבא.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל