אז למה רוב הגרושים אינם מתחתנים שוב?

למה להתחתן? גם בפעם הראשונה וגם בשניה? זה שווה בכלל בזמנינו?

אז מתאהבים, מתחתנים, יולדים ילדים, נכנסים לעול של משכנתא, ילדים, עבודה, בית..... כבר לא משקיעים כמו פעם בזוגיות. ואז, קורים מספר דברים: או שאנחנו יחד חברים טובים, נשאים את העול יחד וחיים את חיינו עד זקנה בכבוד הדדי ובחברות טובה.
או שנכנסים לאיזה סדר ואינהרציה ומחליטים שזה הרע במיעוטו, או, מה שקורה לאחד מכל שלושה זוגות באופן סטטיסטי - מתרחקים. החיים שלנו מתרחקים, אנו כבני זוג מתפתחים לכיוונים שונים, אנו הופכים להיות שני שותפים הגרים תחת אותה קורת גג, ומתגרשים.
לרוב, נתגרש, כי אנו מרגישים צורך קשר זוגי חם יותר. אנו רוצים להרגיש נאהבים, ואנו רוצים קירבה. חשים ש"מגיע לי משהו יותר טוב" בחיים האלה.
ואז, קורה משהו מצחיק.
דבר והיפוכו.
אנו מחפשים זוגיות, אך פוחדים להתחייב.
אחרי שכבר עברנו כברת דרך, הפחד להתחייב הוא ברור. מי שנכווה ברותחין - נזהר בצונננין.
הנפש שלנו כמהה לאהבה. נכון, כן, גם הגוף כמה לסקס. אבל החיפוש הוא אחר קירבה ואינטימיות.
אבל אנחנו פ-ו-ח-ד-י-ם!!!!
עד שהצלחנו להשתחרר מכבלי הנישואין הראשונים: שוב להינשא? לחלוק רכוש? להתחשב במישהו אחר?
לא רוצים.
החיים בגפנו הם ממכרים. במיוחד לאחר נישואין ארוכים. פתאום אפשר לעשות מה שרוצים: לקום מתי שרוצים, לישון כשרוצים, לעשות סדר/בלגן כשרוצים, לצאת/להישאר בבית כשרוצים, לאכול רק מה שבא לי/אני רוצה, מתי שבא לי, חופש אמיתי. גם כלכלית אני מחליט/ה לעצמי. החיים הטובים.

אבל לחיים הטובים האלה יש מחיר. בדידות של ממש. לא תמיד חשים בה אבל לפעמים היא מתגנבת לה. ואז עצוב מאוד. עצב ממש כבד.

ולמרות זאת, כמו בכל התמכרות, לא נעזוב את הלבד.

הרבה אנשים פשוט מוצאים להם דרך שלישית: מגורים משותפים ללא נישואין. פתרון נפלא. אבל יש בעיות גם בו. לרוב אנו מטופלים כבר בילדים מנישואינו הראשונים. הילדים והצלע השלישית שנוספה למשפחה - לא תמיד ישמחו זה לקראת זה - ואז מתחילות בעיות נוספות

אפשרות שלישית, היא האפשרות הנפוצה ביותר: זוגיות שבה שני בני הזוג חיים בנפרד. זה אולי לא כלכלי, אבל גן עדן של ממש: הלבד נשמר, אבל יש גם אינטימיות וזוגיות - נהדר!

לאור אלה, מדהים אותי שיש עדיים אנשים שנישאים.
האמת שכשאני חושבת על זה, אני מגיעה למסקנה שנישואין הם מיותרים. בכל גיל.

למה אישה צריכה להינשא? כשהיא חיה עם בן זוג, כל עוד טוב להם יחד - הם יחד. ברגע שלא, כל כך קל לפרק את החבילה אם בנינו אותה נכון. לכל אחד כסף עצמאי משלו. הילדים הם כבר בחזקת האם מראש, כך שאין עליהם מלחמות - הם עם אמא, ידוע מי אביהם והסכמי ראיה כבר מעוגנים בהסכם שנעשה מראש כשהילד נולד. והרכוש המשותף, אם קיים כזה, מתחלק לחצי.


למה בכלל להתחתן?

האינטימיות של זוג שחי הרבה שנים יחד מאפשרת לנו חוזק, גיבוי, תחושת ביחד, סקס זמין, חברות כנה - כשהכל טוב - גם ללא נישואין.
וכשלא טוב יחד - לא טוב גם אם נשואים.

למה לא לבנות משהו שאנו מעוניינים בו, להישאר כל זמן שהוא מתאים, וכשלא, לפרק באופן פשוט ללא התערבות חיצונית. גם ככה הפירוד קשה ריגשית, למה צריך להוסיף עליו גם את הקשיים הבירוקרטיים של רבנות, בתי דין למינהם, תיקים משותפים בביטוח לאומי ובמס ההכנסה וכו'....

יש אופציה אחרת לזוגיות, ובעיני, היא טובה יותר מנישואין.

גם אתם חושבים כמוני?


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל