צד שני למטבע: על האלימות של הצוות הרפואי

בעידן בו אנו מרבים לקרוא על אלימות נגד הסגל הרפואי איש אינו מדבר על אלימות של הסגל הרפואי. כולם עסוקים במקרים בהם אלימות החולים פגשה אלימות הרופאים והתפרצה קטטה עד כדי כך ששוכחים כי לקטטה, כמו לטנגו, צריך שניים.

מכתב גלוי

‏08 אוגוסט 2013
‏ב' אלול תשע"ג

לכבוד
פרופ' רפאל ביאר, מנהל רמב"ם, הקריה הרפואית לבריאות האדם
דר' שלמה ישראלית, מנהל המחלקה לרפואה דחופה, רמב"ם
ת.ד. 9602, חיפה 31096 באמצעות פקס'

א"נ
הנדון: אלימות רופאים

בעקבות אשפוז בני ברמב"ם, הקריה הרפואית לבריאות האדם, אתכבד לפנות אליך, במכתב גלוי זה, כדלקמן:
ברישא של מכתבי זה, אני רוצה להבהיר ולהדגיש, כאדם, כאזרח, כקצין משטרה (בדימוס) וכעורך-דין, אני מתנגד לאלימות.
סופר המדע הבדיוני המפורסם, א' אסימוב, כתב לא פעם בספריו, "האלימות הנה מפלטם האחרון של חסרי היכולת", ואני מאמין בכך.
במוצאי שבת, 03/08/2013, בני פונה, ע"י צה"ל, אל חדר מיון ברמב"ם.
 

דאגה של הורה

לפני כ-20 שנים, פוניתי ע"י מסוק מבי"ח סורוקה לבי"ח רמב"ם לטיפול בתא לחץ, אז, בעידן טרום כביש 6, אבא שלי הגיע אל תא הלחץ, כחצי שעה אחריי.
אז, כילד בן 24, לא הבנתי.
בבוקרו של יום א' האחרון, מיד לאחר שנודע לי כי בני מאושפז בביה"ח, הבנתי איך הורה מודאג עם דוושת גז שמספקת לך מִיָּדִית 250 כֹּחַ סוס, מתייצב אצל ילדו, בקצה השני של הארץ, כאילו פינה אותו בעצמו אל בית החולים.
עם הַגָּעָתִי, גיליתי כי הילד עדיין בחדר מיון ( חוליית שוכבים 1, אם אינני טועה) וניסיתי לברר מה מצב הילד.
לאחר שנדדתי בין כל אחיות ורופאים בחוליה, אשר איש מהם לא ידע כי מאושפז חייל בחוליה שלהם, מצאתי את הרופא הבכיר, של החוליה, במשמרת זו.
 

אלימות של רופאים

כאשר התעקשתי לדעת מה קורה עם בני, קראתי את שפת הגוף של הרופא, ראיתי כיצד מדברים הסימנים הקדמוניים שהותירו לנו אבותינו הקופים, ניפוח החזה, מתיחת הכתפיים, התרחבות הנחיריים, רכינה קדימה ...
כקצין משטרה בדימוס, הגעתי לא פעם לאירועי אלימות, האופן בו פנה אלי הרופא ... אלמלא היה הייתי בבי"ח, אלמלא היה מדובר ברופא ... התחושה ... האנדרנלין ... הזכירו לי אירועי מעצר אלימים.
כשרופא גס הרוח פנה אלי ואמר לי " אז מה תעשה לי אם לא אענה לך?" (להשלים את תמונת ה"טרום קטטה" רק הייתה חסרה התנועה הסיבובית הזאת עם היד).
 

הקטטה

אחרי הדחף הראשון לתפוס אותו מהזקן ולגרור אותו אל המיטה של הילד, כדי שיבדוק אותו ...
אחרי הנשימה העמוקה...

מכיוון שכל אחד תוקף עם הכלים שלו ומלחמתי הנה ארוכה וכואבת יותר מהאגרוף או הבעיטה ...
בראשי כבר נכתבה טיוטת מכתב זועם ללשכת האתיקה הרפואית, לנציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים, למנכ"ל משרד הבריאות ל... למי שרק אפשר, כל הליך שרק ניתן ...
תכננתי לגרור אותו שנים, בהליכים משמעתיים ובתי משפט ולא תכננתי לנוח עד שהרופא יפוטר!

עכשיו, כשהילד שוחרר, השפעת האנדרנלין פגה ומפלס הלחץ חזר לנורמה וההיגיון חזר ותפס פיקוד, התיישבתי לכתוב ומילים אחרות נכתבו.
 

הקטטה הבאה

אני יודע כי קיים מחסור חמור ברופאים, אני יודע כי הרופאים עובדים משמרות ארוכות ואני יודע כי הרופא עובד בתנאי לחץ קשים ומוטלת עליו אחריות גדולה אבל...
אבא, שקיבל הודעה שהילד שלו בבי"ח ... שהגיע מאשדוד לחיפה, במהירות בלתי חוקית בעליל ... שרואה את הילד זרוק, חצי מעולף, על המיטה ... ואף אחד לא מספר לו מה קורה עם הבן שלו ...
כאן, בדיוק בנקודה הזאת, גיליתי את תחילתה של רשלנות רפואית:
לא רק שאף אחד לא מספר לי מה קורה עם הילד, אף אחד לא יודע מה קורה עם הילד!!!
לאחר שעמדתי על שלי גיליתי כי משמרת לילה סיימה, משמרת בוקר נכנסה ואף אחד במשמרת בוקר לא "העביר מקל", לא תודרך ולא עודכן מה החשד, מה האבחנה ומה הטיפול שהילד קיבל אם קיבל.
 
דיברתי עם כל רופא שמצאתי במחלקה, אף אחד מהם לא עודכן לגבי הילד שלי.
הרופא הבכיר, שאמר מפורשות שהוא לא קיבל את החולה ולא מכיר את המקרה, הורה לאחות לקרוא את הגיליון ולעדכן אותי.
העדכון הסתכם ב... "הילד שלך יאושפז בנירולוגית, עוד מעט יעבירו אותו למחלקה"

המתכון?


הורה אחד שמשתגע מדאגה, עודף אנדרנלין (זוכר כמה מהר נהגתי?), רופא בכיר אחד שלא טרח לקרוא את התיק של החולה, החלפת משמרת אחת שלא "העבירה את המקל", קמצוץ של רשלנות רפואית (מדומה או לא, אין זה משנה) תתבל בהמון גסות רוח, חופן של אווירת אלימות, קריאת כאב אחת של ילד, תנער בחוזקה את המרכיבים והנה, פרופ' ביאר, קיבלת את האירוע הבא של תקיפת צוות רפואי.

ואדגיש בשנית, אני מגנה בריש גלי כל צורה של אלימות!!!
 

מי אשם???

נחמיה תמרי ז"ל, שכיהן כאלוף פיקוד מרכז, אמר:
"כשאתה מושיט את כף ידך ומפנה אצבע מאשימה כלפי מישהו, האגודל תמיד מופנה למעלה, שאולי גם ליד הגורל יש השפעה. אבל תמיד תזכור ששלוש האצבעות שנותרו בכף היד, האמה, הקמיצה והזרת, נותרו מופנות אליך."

אולי פעם הבאה, שנייה לפני שאנו מאשימים את... (את מי בעצם אנו מאשימים בתופעת האלימות נגד הצוות הרפואי?) ...נעצור ונחשוב. מה בעצם מוביל לאלימות???
אם לא ידעת, 30% ממקרי האלימות נגד סגל רפואי מתרחשים במחלקה לרפואה דחופה*
האם נתון זה אינו זועק דרשני?

בעת שירותי כקצין משטרה, למדתי על בשרי כיצד המגע היום יומי עם אלימות, מוות, מקרים מזעזעים של התעללות, הזנחה ומוכי גורל, משייפים בגסות את קצוות חושיך, אוטמים את חיישני הרגש האנושי והופכים אותך אדיש, שאם לא כן, לא תשרוד את מראות היום יום.

אני יכול להבין ואפילו להזדהות עם חוסר הרצון והנכונות להכיר בכך שיש בך רגש וחמלה אנושיים.

השאלה היא אחרת, השאלה היא: הַאִם? אולי? הייתכן ש ... קצת מקצועיות, רגש, אמפטיה, הבנה שמולך יושב הורה / ילד / בן-זוג שחרד לגורל יקירו, האם קצת יחס ימנעו את התקיפה הבאה?

אין לי את הכלים, את הידע או את המומחיות לדעת האם הרופא שמולי הוא באמת מספיק טוב.
מה שנשאר לי הוא הַבִּטָּחוֹן העצמי שהרופא משדר והאנושיות שהוא מפגין.

אני לא רוצה וגם לא צריך שהרופא ישב ויחזיק לי את היד, אני רק רוצה לדעת שירגיעו אותי יספרו לי מה המצב וישדרו לי שהילד שלי בידיים טובות, שהילד שלי מקבל את הטיפול הכי טוב שניתן לקבל.
נכון האלימות היא דרכם של חסרי היכולת, אבל האם במפגש זה, בין הרופא למשפחת החולה, האם יש בידי הרופא יכולת?
 

איך נמנע עוד קטטה?

אני רוצה לקוות כי לרופא שמולי הידע והכלים לטפל בחולה, הוא עובר השתלמויות ומעודכן בחידושי הרפואה אבל האם הרופא שמולי מקבל את הכלים, את הליטוש, את הפרקטיקה והאימון להתמודד, לא עם החולה על המיטה אלא עם ההורה המודאג שֶׁלְּצִדּוֹ?

עלינו להבין, בעוד שעבור הרופא זהו עוד מקרה, מיני רבים, שיטפל בו היום. מקרה נוסף בשגרת יומו, יום אחר יום והשגרה מְפַתַּחַת וּמְטַפַּחַת את קהות החושים, את האטימות הָרִגְשִׁית, עבור החולה ומשפחתו, זהו אירוע חריג, טראומה אשר אין הם מוכנים לקראתה והם חסרי כלים להתמודד עם המצב.
החולה ומשפחתו, הולכים אל הלא נודע, הם מעורבים אמוציונלית, החושים חדים, רגישים וכואבים.

בנקודת הזמן הַמְּדֻיֶּקֶת הזו, במקום בו העצבים החשופים, הדאגה והכאב נפגשים עם קהות החושים והאטימות, שם מתפרצת האלימות

נכון, אין בהתנהגותו האלימה למחצה של הרופא בכדי להצדיק אלימות כלפיו אבל האם יכול להיות שקצת רגישות תמנע את המקרה הבא?

בכבוד רב,
צְבִי שָׁמִיר, הוֹרֶה

העתק:
הגב' יעל גרמן, שרת הבריאות
פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות
מכתב גלוי

• גב' שלי לוי, "אלימות כלפי עובדי מערכת הבריאות", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, סקירה עבור ועדת העבודה, הבריאות והרווחה של הכנסת (נובמבר 2007).
 

תגובתו של דובר ביה"ח רמב"ם, דוד רוטנר כפי שהגיעה למערכת דעתון:


בנו של עוה"ד צבי שני הגיע לרמב"ם סמוך לחצות. עקב החיסיון הרפואי לא  ניתן למסור פרטים רפואיים מלבד העובדה שבמשך הלילה הוא נבדק 4 פעמים ועבר 2 בדיקות CT. לאחר עוד בדיקה אבחנתית שבוצעה בשעות בוקר הוא שוחרר מבית החולים.
 
עו"ד שני היגיע למיון רמב"ם בסביבות 07:30 בזמן ביקור רופאים לצורך העברת משמרת. בזמן זה קיים איסור כניסה למיון. עו"ד שני התעלם מבקשת המאבטחים ומהשילוט, פסע לתוך האגף ותבע לקבל מידע כאן ועכשיו. תשובה כגון "מצבו בסדר גמור, כשנתפנה נדבר אתך" , לא סיפקה אותו.
 
הרופא שעליו כתב עו"ד שני הוא רופא מומחה במחלות פנימית כבן 50 המקדיש את כל זמנו לטפול בחולים הקשים ביותר המפונים לרמב"ם מכל צפון הארץ.

 

תמונה: http://www.freedigitalphotos.net


אין להסיק מהכתוב על ההתנהלות הכללית של ביה"ח רמבם או כל ביה"ח אחר.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל