על תרבות ועל פוליטיקה

אני לא אומר שמירי רגב, ביציאתה נגד האומנים, המציאה משהו חדש. הרי אין חדש תחת השמש וגם בתקופת המערך היו דברים מעולם. אבל אז עשו את זה בטעם ובשום שכל.

אני לא אומר שמירי רגב, ביציאתה נגד האומנים, המציאה משהו חדש. הרי אין חדש תחת השמש וגם בתקופת המערך היו דברים מעולם. אבל אז עשו את זה בטעם ובשום שכל.
אפרים קישון, שדווקא היה אומן מזוהה עם הימין, כתב על ספיר, שהיה שר האוצר, בפיליטון שלו: ספיר מגיע למפעל כושל באזור פיתוח ומחליט לעזור לו בתקציבים. כשאומרים לו שאין טעם לעזור כי המפעל הוא כישלון כלכלי, עונה ספיר: "אני לא איש כלכלה, אני איש חזון ורוח!" אחר כך מגיע ספיר למרכז תרבותי שוקק חיים, שמבקש תקציב כדי להתפתח. "אני לא איש רוח ותרבות", אומר ספיר, "אני איש כלכלה מעשי ומחושב!"

ומשהו אישי, שיר שלי על האומן וחייו:

גורלו של האמן הוא קשה קשה אומלל
כי חייו של האמן הם חיים של אור וצל
אם באור הזרקורים ואם בצל עם אלמונים
חייו בן רגע משתנים בין אור וצל הם מתחלפים
גם אם מאור הזרקורים לפעמים נהנה
בערפל הצל עתידו לוטה
כי חייו של האמן הם חיים של אור וצל
מתנודות הגורל לא ינצל
עד אשר הוא יתרומם
יתהפך לו הגורל יתדרדר
מרום לתהום,
הוא תלוי באחרים הוא נשחק בידי רבים,
גורלו של האמן לא בטוח כלל וכלל
העתיד הוא קשה, לא יודע מה לו מצפה
כל כך הרבה הוא רוצה – אבל לרוב בידיים ריקות ייצא
מביקורת לפעמים הוא כה מבואס
עד שמחייו לו נמאס
הקהל שמתרוצץ יהיה לו לרועץ
וקהל שנהנה יהיה לו לברכה.
כי חייו של האמן הם קפה שפתאום יצא לו מר
זאת פרוסה עם שכבת דבש דקה
שבמהרה היא נמסה
במהרה הלחם יבש
ויהפכו מרים חיים של דבש
גורלו לידיהם ניתן
לידי אלו שנקראים קהל
לכף זכות יחרץ עם קצת מזל
בין הצלחה לאכזבה יתרוצץ חסר מנוחה
וזה יהיה לו לרועץ אם הקהל לא יתרצה
מנוחה לא ימצא בצל זיכרון על מה שהיה


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל