אומנות קטיפת הסברס...

לפרי הסברס יש תכונה מיוחדת כמה שלא תעמול על ניקוי הסברס מהקוצים בסופו של יום ולאחר שאכלת ומילאת כרסך,תמיד,אבל תמיד יתישב לו קוץ קטנטן בקצה הלשון ויגרום לך לא לרצות לאכול סברס לעולם...

 

בוא אמרתי ליפתח נכדי ושותפי למסעות הגילוי,היום נלך למצוא סברסים טעימים, לא סיימתי לבטא את האות מם סופית המופיעה בסופה של המילה טעימים וכבר היינו בדרכנו לגבעות הכורכר. מתחילים לפנות צפונה בשביל העפר וממש מולנו משוכת שיחי צבר ועליה לא מעט סברסים אדומים ומזמינים שיקטפו אותם, אך לא ניתן היה להגיע סמוך לשיחי הצבר.סיפרתי ליפתח כי בילדותי כשיצאנו לקטוף סברסים זה היה ממש עם עלות השחר כשהרוח נשבה חרישית. הצטיידנו ב-"סברייה" שהיא מקל עץ מאורך שאל קצהו מסמרנו קופסת שימורים שסייעה לנו לקטוף מרחוק את הפרי העסיסי ולהתחמק מקוצי הסברס. תמיד היינו קוטפים עם כיוון הרוח, כאן התערב לו נכדי ושאל, איך ידעתם את כיוון הרוח? ההסבר פשוט אמרתי, אוספים מעט חול בכף היד ואז זורים אותו לרוח וכך היינו יודעים לאן נושבת הרוח.מלאכת אכילת הסברסים בוצעה כמעט במקום,למעט אלה בינינו שהיו בעלי אמצעים והיו מצטידים בשק יוטה כדי להעביר הסברסים הביתה ולשימם בדלי מלא בחתיכות קרח.אנו שהשתייכנו לדלת העם גלגלנו את הסברסים בחול כדי להוציא הקוצים,בסופו של התהליך היינו קוטמים באמצעות סכין את שני קצות הסברס ואז חותכים לאורכו ומשחררים את הפרי לאכילה. למרות שנקטנו מישנה זהירות עם הקוצים תמיד בסוף האכילה היה מתיישב לו איזה קוץ בקצה הלשון וגורם לכאבים שהוציאו לנו את החשק לאכול סברס לעולם... .
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל