הפוגרום ביהודי מרוקו לפני 60 שנה.

זהו סיפור שעליו גדלתי, בהיותי כבת שנה ואחי שמעון כבן שנתיים ואמי בהריונה המתקדם. בשבת בבוקר עת כל הגברים בתפילת השבת בבית הכנסת. מוסלמי צעיר ארב למתפללים בכניסה לבית הכנסת, עם כיסא עץ כבד מאוד. היהודי הראשון שיצא מבית הכנסת היה, הסבא היקר של משפחת עמור, משפחה מיוחסת ומכובדת בעיירה שלנו.

בס"ד
הפוגרום ביהודים במרוקו
זהו סיפור שעליו גדלתי, בהיותי כבת שנה ואחי שמעון כבן שנתיים ואמי בהריונה המתקדם. בשבת בבוקר עת כל הגברים בתפילת השבת בבית הכנסת. מוסלמי צעיר ארב למתפללים בכניסה לבית הכנסת, עם כיסא עץ כבד מאוד. היהודי הראשון שיצא מבית הכנסת היה, הסבא היקר של משפחת עמור, משפחה מיוחסת ומכובדת בעיירה שלנו. הגוי שונא יהודים ארור, חבט בו בכיסא העץ בראשו והרגו במקום. הוא ברח מהמקום כשהוא משאיר אחריו את היהודי מתבוסס בדמו וטליתו ספוגה בדם. אבא שלי הגיע הביתה חיוור ומבוהל, סיפר לאימא על האסון ובתושייתו הפנימית הבין את הסימן לבאות. ואכן תקרית זו הביאה להצתת השנאה ולאישור ההתנפלות על היהודים. אבא לקח את שמעון אחי הגדול על ידיו ואימא הרימה אותי ורצנו החוצה לשכנים הגויים, שכיבדו אותנו בזכות סבתי, שריפאה את ילדיהם. השכנים פחדו להסתיר אותנו, פן יבולע להם, אך הסבתא, שזכרה את חסדיה של סבתי, התעקשה להכניסנו למרתף, ששימש כמחסן מזון למשפחתם. היא נעלה אותנו במפתח ועמדה על המשמר. לאורך כל אותו היום הערבים בזזו, שדדו ושרפו את בתי היהודים. מידי פעם הגויה הזקנה ניסתה ללחוש מעבר לדלת שנשמור על שקט. אבא ואימא ניסו להרגיע את רעבוננו בסיפורים ושירים שקטים. אמנם במחסן היה מזון, אבל עם שקי חיטה, אורז וחביות שמן לא היה הרבה מה לעשות.
כשירד הלילה ואחרוני הפורעים עזבו את השכונה, הגיעה הגויה עם מגש עוגיות וקומקום תה מהביל וכוסות דקים מיוחדים, שבהם נהגו לשתות תה במרוקו. עד היום אני תמהה כיצד לא התפוצצו כוסות כל כך דקים מחום התה, אלא שכנראה שיטת המזיגה האיטית והמוגבהת, שהייתה טכס בפני עצמו, שמרה על שלימותם.
אני ואחי התנפלנו ברעבוננו על העוגיות וכיון שהיינו מאוד צמאים, אחי התאפק וחיכה שיקררו לו את התה ואילו אני משכתי את הכוס מידה של אימא ונגסתי בו בשיני המעטות. נחתכתי בלשוני ובשפתיי, דם החל לטפטף ולהתערבב בתוך התה ואני המשכתי לשתות ללא כאב וללא בכי מהפציעה. הורי האהובים בכו מהמחזה שאליו נקלעו. עוד באותו הלילה יצא הכרוז של מלך מרוקו, מוחמד החמישי, שביקש מהיהודים לחזור לבתיהם, בהבטחה , שלא יאונה להם כל רע. זאת ועוד, הובטח שכל הפורעים יובאו לדין. היהודים מאוד כיבדו את המלך וסמכו על השלטון שיקיים את מאמר המלך ולכן כולם חזרו לבתיהם. ביתנו נשרף בחלקו, נבזז והושחת בוונדליזם של שנאה יוקדת. לאבא שלי היה קשה לראות את הרדיו מעץ, שקנה במיטב כספו כחובב מוסיקה, הם שברו אותו בעזרת גרזן וחתכו אותו לשניים. אימא כל הזמן ניחמה את אבא: "העיקר שנשארנו בחיים, כפרה הרדיו, כפרה הרכוש, את הכל נשיב בעבודת כפיים". החתך בשפתי השאיר צלקת קטנה, זכר לחורבן. אמי מספרת, שלימים ראתה את כלי הפורצלן שלה במטבחה של השכנה הגויה ולא העזה לפצות פיה. למחרת בבוקר, בהוראת המלך, הגיעו שוטרים לאסוף עדויות, על מנת להביא לדין את הפורעים. אבא בשומעו שגם בנה של הזקנה , שהסתירה אותנו נעצר. הוא התייצב בתחנת המשטרה והעיד לטובתו והוא שוחרר מיד.
לכאורה אחרי פוגרום זה, היה על היהודים לעזוב ולעלות לארץ ישראל, אבל מלך מרוקו, השכיל להשיב את הסדר על כנו ולהבטיח את ביטחונם של היהודים. הראיה לכך, שזה היה הפוגרום האחרון במרוקו, למעט תקריות מזעריות של זריקת אבנים עלינו הילדים בדרכנו לבית הספר וחזרה ממנו, או תלישת תכשיט ולזה קראו "מעשה קונדס" של ילדים.
לימים כשהמלך, מוחמד החמישי, הלך לעולמו, היהודים התאבלו כמעט כמו, שמתאבלים בתשעה באב על חורבן בית המקדש. זוכרת אני את יום מותו של המלך, הייתי כבת שש או שבע. בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אימא חפפה את שערי הארוך, כשלפתע שמענו צעקות. אימא יצאה לחצר המשותפת וחזרה רועדת ונרגשת. עטפה אותי במגבת ללא שטיפת הסבון מראשי. היא כל הזמן צעקה: "אוי ואבוי לנו המלך מת , מה יהיה על היהודים? הרי רק הוא הגן עלינו". כל היהודים קיבלו הוראה מראשי הקהילה להתאסף במלאח, הגטו היהודי. אבא היצירתי לקח את התמונה הגדולה של המלך, שהייתה תלויה בקיר מרכזי בסלון ביתנו. הוא תלה את התמונה על מקל ארוך, קשר בד שחור בראש התורן. יצאנו כולנו לצעדה כשאבא בראש עם הבד השחור המתנפנף מעל התמונה. הגענו למלאח וישבנו על הרצפה בוכים, מייללים ושרים קינות המפארות את "מלכנו". הצגה מושלמת , שחזרה על עצמה במהלך שלושת ימי האבל כנהוג אצל הגויים. אתם ודאי שואלים איך זיהיתי שזה משחק? היו התלחשויות של "תבכו ותראו לערלים, שאנחנו כואבים ועצובים". כל העוברים והשבים התרשמו מאוד מדמעות התנין שלנו. כך שרדנו ועברנו בשלום את הפוגרום ואת מותו של המלך ידיד היהודים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל