"הביולוגיה של האמונה" מאת ד"ר ברוס ה' ליפטון

בסופם של עשרות שנות מחקר ותגליות מרעישות רבות, מגיע המחבר למסקנה המפתיעה, שהקיום האנושי, שנמצא כרגע בסכנה, הוא בעצם רק נקודה בהתפתחותנו הביולוגית. כמו שהתא הצליח לפרוץ את מגבלותיו הפיסיות, בהתפצלותו לקבוצות ולאברים, ככה יצליח האדם להתגבר על התפוצצות האוכלוסייה והאסון האקולוגי האורבים לנו, דרך התפתחות ביולוגית.

המחבר חושף בספר זה את היותה של הביולוגיה המודרנית מדע שמרן, המסרב לקבל את המדע החדש, שחרג כבר מהגבולות של המדע הניוטוני, שהסביר אמנם את פעולת היקום המכני, הפשוט, אבל לא הצליח להסביר את המורכבות של הגילויים המדעיים החדשים יותר.
"הביולוגיה של האמונה" היא בעצם קריאה להכיר ביקום הקוונטי אותו גילה כבר מדע הפיזיקה. אמנם הביולוגיה עושה שימוש בגילויים אלו, באמצעות מכשירים המתוחכמים דוגמת סורקי הסי.טי למיניהם, אבל לא מנסה לחקור את השורשים הביולוגיים של תופעות אלו. אלו מוכיחים שמה ששולט בנו זאת האנרגיה ולא החומר הביולוגי. כך למשל מוצא המחבר שהמוח של התא ששולט בתהליכים המסובכים שלו, הוא לא הדי.אן.איי אלא הממברנה. היא זאת שמגיבה לאותות מהסביבה ובעצם גרמה לעיצוב ההתפתחות הביולוגית של היצורים המתוחכמים. בנקודה מסוימת הגיע התא לממדים הגדולים ביותר האפשריים והתפתחותו של היצור החי נעצרה, עד שהתאים למדו להתחבר ביניהם על מנת לבצע פעולות מסוימות, וככה התפתחו האברים שלכל אחד מהם מערכת תאים משלו.
הספר מסביר את הביולוגיה של התא, והגוף האנושי. הגוף שלנו מורכב ממאות אלפי חלבונים, וכל חלבון מורכב מתאים, שבמרכזן הדי.אן.איי שנוצר מחומצות אמינו. כל המערכת המופלאה הזאת יוצרת מנגנוני פעולה המבוססים על צורתם של חומצות האמינו, השונות זו מזו, כמו גם על הכוחות האלקטרומגנטיים הפועלים ביניהם. הכול משתנה אלפי פעמים בשנייה, כאשר המנגנונים המסובכים הללו משנים את צורתם כל הזמן. קבוצות חלבונים שונות מתחברות ביניהן ויוצרים את האברים שלנו, המיועדים לפעולות חיים שונות. בנוסף קיימת מערכת מסייעת שנועדה לסלק מן התא רכיבים פגומים שלא מתפקדים היטב.
אנחנו לא רק מכונות שתוכנתו לפעול בצורה מסוימת, אלא יש לנו תודעה שמאפשרת לנו לשלוט על הביולוגיה שלנו.
בסופם של עשרות שנות מחקר ותגליות מרעישות רבות, מגיע המחבר למסקנה המפתיעה, שהקיום האנושי, שנמצא כרגע בסכנה, הוא בעצם רק נקודה בהתפתחותנו הביולוגית. כמו שהתא הצליח לפרוץ את מגבלותיו הפיסיות, בהתפצלותו לקבוצות ולאברים, ככה יצליח האדם להתגבר על התפוצצות האוכלוסייה והאסון האקולוגי האורבים לנו, דרך התפתחות ביולוגית. ההתפתחות האבולוציונית הביולוגית שלנו הוכיחה שאנו יכולים לשדרג את עצמנו דרך שיתוף פעולה בין התאים, ולא דרך מלחמת מינים. מעל למערכת הביולוגית ולדי.אן.אי עומדת רוח האדם שמפעילה את המערכת הזאת, בדרך של אנרגיה והשראה רוחניים. התפתחותנו מן הקוף אינה התפתחות ליניארית, אלא קפיצה קוונטית – ואנו שונים מהקוף לא רק בצורה כמותית אלא גם בצורה מהותית. שכן הרוח נמצאת בחומר. בעיקר לועג המחבר לאלו שמשווים אותנו לקופים מסוימים, בגלל שיש לנו 99 אחוז מהדי.אן.איי במשותף. את המכה הניצחת לכל המשוואות הללו קיבל מדע הביולוגיה עם גילוי הגנום האנושי. הסתבר שבמקום 120 אלף סוגי גנים שהניחו שיש לאדם, הרי בפועל יש לו כעשרים אלף בלבד, מספר ששווה לגנים של מכרסמים....
היקום הוא המפעיל את המתגים של הביולוגיה שלנו ואנו בעצם יצורים רוחניים,
שעתידים להתפתח, כמו שהאבולוציה שלנו הוכיחה, דרך קפיצות קוונטיות. אמנם האדם דומה בתשעים ותשע אחוז לקוף מבחינת הדי.אן.איי אבל ההבדל האמיתי בין קוף לאדם, היא עצומה ולא נוצרה בתהליך של אבולוציה הדרגתית, אלא תוך קפיצה קוונטית לרמה שונה לגמרי.
הדי.אן.איי שלנו, אשר יוצר בסופו של דבר את החלבונים, מווסת על ידי האר.אנ.איי. שיכול להפוך את התהליך. ככה למשל במהלך האיידס משתמשים באר.אנ.איי. כדי לבלום ולרפא איידס, שבו הדי.אן.איי גרם להרס תאים.
לפי דעת המחבר דווקא קרום התא הוא המוח שלו – מפני שהוא מאפשר לחומרים מסוימים להיכנס לתא ודוחה חומרים אחרים – הוא מרגיש את הסביבה שלו ומגיב לשדות אלקטרומגנטיים, דוגמת אלו של המחשבה אפילו....
הגילוי שקרום התא מפעיל את הגנים ומשפיע עליהם ולא הגנים, מעמיד בסימן שאלה את כל תורת האבולוציה. ההתפתחות שלנו היא לא לינארית, כמותית, חומרית, אלא איכותית ורוחנית! תורת הקוונטים הוכיחה שבמהותם של הדברים שולטת האנרגיה ולא החומר.
הדי.אן.איי שלנו משול לדיסק שעליו יש נתונים, אבל המחשב המפעיל את הדיסק, זה קרום התא שהוא בעצם המוח. הוא מסוגל להשתמש בנתונים האלו ואפילו להשתמש בתוכנה כדי ליצור משהו חדש.
כבר לפני עשרות שנים, עם המחשבים הראשונים, הצליח המחבר להבין את הקשר שבין הממברנה של התא לבין שבב הסיליקון שבמחשב. שניהם מעבירים מידע מבחוץ! ואכן עשרים שנה מאוחר יותר, בניסוי שנערך השתמשו בממברנה ורדיד זהב כדי להראות שהממברנה פועלת בדיוק כמו שבב מחשב!
מחקר מדעי שהתפרסם לאחרונה, מצא שאנרגיה סקלרית, שנוצרת מתדרים מסוימים ותבניות מוגדרות של קרינה אלקטרו מגנטית, מווסתת את פעילות הדי.אן.איי האר.אן.איי ואת סינטזת החלבון, תהליך שבו משנים את הרכב החלבונים ושולטים בויסות הגנים חלוקת התא. כמו כן היא שולטת על תהליכי העיבוד בתא, תהליך שבו מתלכדים התאים, מופרשים הורמונים ומופעלים עצבים. מחקר חדשני גילה שבכל תא יש עצבים, שמאפשרים לו לחוש את הסביבה שלו.
הספר מציין שכל המהפכה שחלה בתחום של הפיזיקה הקוונטית, שהצליחה לפענח את סודות החומר ברמת המיקרו, לא נגעו כלל לביולוגיה של התא. הביולוגים עדיין דבוקים בתפיסה שהכול עניין של חומר, אצלם הכול פועל עדיין לפי תורת ניוטון הפשוטה.
המוח התאי יכול להבריא את הגוף ובאותה דרך יכול להחלות אותו.
ברמת התא התאים הבודדים יכולים לחוש עגול, מתוק, אדום ואילו ברמה הגבוהה יותר של התפתחות מערכת של תאים, אנחנו יכולים לחוש תפוח.
הוא מביא בסוף הספר הוכחה ביולוגית מפתיעה לכך שאנו לא מתים עם הגוף שלנו, אלא ממשיכים להתקיים. לשם כך הוא מסתמך על עדויות של אנשים שחוו השתלות כגון השתלות לב. למעשה התא אינו משהו שבאמת מכיל את הרוח שלנו, העצמי שלנו ממשיך לשדר לתוך התא שהושתל באדם אחר את אותותיו ובכך המושתל קולט את החוויות של מי שקיבל ממנו את השתל.
עוד מסקנה מפתיעה שלו על כך שאנו לא מתים ממש עם הביולוגיה שלנו, היא שאנו עוברים גלגולים שונים. הממברנה שעל התא שלנו היא המוח של התא והיא קולטת את הסביבה דרך אותות אנרגטיים. הקליטה של התא את הסביבה יכולה לזהות ולהבדיל בין מי שהוא אני עצמי ובין מי שהוא אחר. עובדה שתאים של מערכת החיסון מזהים, בהשתלת איברים, תאים זרים והיא תוקפת אותם. כלומר התא ניחן ביכולת לזהות את עצמו.
מאידך, אם נשווה את התא שלנו למכשיר טלוויזיה הקולט גם הוא שידור מהסביבה, הרי מה שהתא קולט זה לא את הגוף הביולוגי של עצמו, אלא את האנרגיה שזורמת מהסביבה. כלומר התא קולט את אותות העצמי דרך אותות המשודרים לו מבחוץ ולמעשה העצמי אינו התא עצמו אלא האותות... כשמכשיר הטלוויזיה, בדיוק כמו גוף האדם, שובק חיים, הרי האותות שהפעילו אותו עדיין קיימים...
גוף חדש, כמו טלוויזיה חדשה, יקלטו את השידור, אבל לא יזהו את העצמי ששבק חיים, כי כל גוף, מורכב מתאים, שעליהם ממברנות, הקולטות אותות. כל גוף כזה מזהה את עצמו על פי אותות ספציפיים ומיוחדים לו.
מושתלי איברים רבים (ובייחוד מושתלי לב) מספרים על רגשות זרים להם, שפתאום מופיעים בחייהם. למשל אהבה למשקה של איש שכל חייו התנזר מזה, אהבה לאופנועים של מישהי שבחיים לא נהגה אפילו ברכב...

בסופו של הספר מתוודה הסופר שהגילוי על הרוחניות שבביולוגיה, שהביאה לאמונתו החדשה, באה אליו כמו במכת ברק, בגילוי פתאומי האופייני יותר לתורת המיסטיקה. מאידך, לפי דבריו, התובנה שהגיע אליה, שהיקום הוא המפעיל את המתגים של הביולוגיה שלנו ושאנו בעצם יצורים רוחניים, מתאימה לתורת הקוונטים הגורסת שהחומר והרוח חד הם.
בסופם של מחקרים ארוכים, ותובנות שצבר בעשרות שנים של עיסוק בחקר ביולוגי, הגיע המחבר למסקנה שאנחנו לא רק מכונות שתוכנתו לפעול בצורה מסוימת, אלא שיש לנו תודעה שמאפשרת לנו לשלוט על הביולוגיה שלנו. בסופו של יום המחבר מצליח להוכיח שאנו לא צריכים להיכנע לנתונים המולדים שלנו, אלא בעצם יכולים לעצב את הביולוגיה שלנו! הוא מוכיח שהרוח מנצחת את החומר, לא מפני שיש אלוהים נסתר, אלא מפני שהדבר מוטבע בביולוגיה הבסיסית ביותר של התא שלנו!
מסתבר שהגורם לסרטן הוא בתשעים וחמש אחוז (!!!!) לא בגנים המועברים על ידי ההורים, אלא בסביבה! כלומר, בדיוק כמו שמכונית לא יכולה לפעול עם המפתח, בלי שהנהג ישתמש במפתח, ככה התא לא יפתח סרטן, למרות הגנים שבתוכו.
הגילוי המפתיע הוא שטריליוני התאים שבגוף האדם הם בעלי רצון חופשי ובעצם הם מעצבים את האדם.
הוא לועג להתעלמות הרפואה מאפקט הפלסבו השולט בתגובות שלנו לתרופות. מחקר שביצע מצא שיש שני חומרים שהתא מפריש, היסטמין ואדרנלין ששולטים כל אחד בתגובות התא לסכנה. למרבה הפלא כאשר שני החומרים מופרשים בעת סכנה, התא מחליט להישמע להוראות של החומר אדרנלין, שהוא בדרגת התפתחות אבולוציונית גבוהה יותר. מכאן שלגוף יש בהחלט אפשרות שיפוט והחלטה שהם מעבר לחומר, כלומר רוחניים.
יש לנו אלמנטים החיוניים לחיים: צמיחה והגנה. אבל כאשר אנו בסכנה כל האנרגיה שלנו מופנית להגנה והתהליך של הצמיחה מוזנח. ככה יכול הביטוי: "פחד עד מוות" להתממש, כאשר כל התהליכים יופנו להילחם בסכנה ויוזנחו תהליכי הצמיחה הרגילים של הגוף. האדם זקוק בנוסף להגנה גם למימוש עצמי של צמיחה אישית.
הוא גילה שמצבי הסטרס המביאים לשחרור חומרים כימיים הבולמים את הצמיחה, על חשבון אספקת אנרגיה מיידית, להבאת הגוף להיות ערני ומוכן לבריחה.
הוא גילה שלא החומרים הכימיים, שבתרופות נוגדות הדיכאון, המכילות סרוטנין, הן הגורמות לסילוק הדיכאון, אלא הפעלת הגורמים המפיגים את הסטרס ומאפשרים לגוף לחזור ולפעול לצמיחה.
בקיצור – ספר רב הפתעות ומרתק, שצריך לקרוא כדי להאמין!


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל