תרבות בארץ השבטים

רגב היא סימפטום. הגורם הוא מערכת חינוך שתרבות ועקרונותיה בדמוקרטיה זניחים בה. שיעור גדול של תלמידים לומדים במערכות חינוך מדעיכות דמוקרטיה. וגם בממלכתי בנושא אזרחות ודמוקרטיה המורים נזהרים מעקרונות וערכים אל הפורמליסטיקה. לפני דיבוריה של השרה יש להקדים עיון במהי תרבות?

הגורם הוא מערכת חינוך שתרבות ועקרונותיה בדמוקרטיה זניחים בה.

תרבות בארץ השבטים
צבי י' כסה
אי אז בשנות ה – 50 העלתה אוסטרליה הצעה לבנאם את ירושלים. כולם הופתעו. אוסטרליה ידידה מעלה הצעה כזאת? הסביר ח"כ ברוך אזניה: כשבעל חי זכרי חושק בזוגתו כל גופו מתאווה. אבל, הוא מעלה את המיועד לביצוע. נתניהו וסובביו מתאווים לדפוק את האליטות והעמידו את שרת התרבות לביצוע. הוויה זו צריכה לזמן אפשרות לדיון בנושא.
רגב היא סימפטום. הגורם הוא מערכת חינוך שתרבות ועקרונותיה בדמוקרטיה זניחים בה. שיעור גדול של תלמידים לומדים במערכות חינוך מדעיכות דמוקרטיה. וגם בממלכתי בנושא אזרחות ודמוקרטיה המורים נזהרים מעקרונות וערכים אל הפורמליסטיקה. לפני דיבוריה של השרה יש להקדים עיון במהי תרבות?

אני רואה את התרבות פרוסה על שלושה רבדים:

הראשון הוא רובד החלום – על מה חולמת הציביליזציה שלך. מה החזון החברתי והאנושי שלה?

השני – הוא רובד הפרשנות של החזון אל המציאות של אורחות החיים האישיים והחברתיים.

השלישי – הוא רובד האמנות, שעניינה הפער בין החזון למציאות.

החזון של הציביליזציה העברית הוא "תיקון עולם" - צדק יהלוך !. אין גורל ואין חטא קדמון כמו אצל היוונים והנוצרים. הרשות נתונה.
לכאורה זה משותף ליהדות לגווניה ולא היא. המחלוקת היא על הפירוש והתרגום לחיים: מהו צדק – פרטיקולרי או אוניברסלי? מה הערכים והנורמות של זה וזה? – רק אנחנו או גם אנחנו? שיוויון למיגדר אחד או לשניים? לזרם הדתי או לכולם? נושאים בעול כולם או חלקם? ומה תרגומם לחיים האישיים, המשפחתיים, החברתיים והמדיניים. האומר שהאישה נחותה גורר עמו מבנה שלם. האומרת "בעלי" ומסכימה למעמדה מעצבת משפחה תואמת. האומר שהגוף הוא מלכודת לנשמה קובע מינהגים וחוקים בהתאם. האומר שהבידול מהעמים הוא המטרה מוסיף יסוד לשינאת ישראל. הבוחר ב"רק אנחנו" בונה מדינה פאשיסטית. להבחין בדברים אפשר רק כשמאמצים את האמת כערך עליון שמימושו הוא הטלת הספק. תרבות הספק היא המביאה את הקידמה, מבשריה הם האמנים ששומרי המצוי נלחמים בהם.

מגרש הפעילות של שרת התרבות הוא הרובד השלישי – האמנות לענפיה. המניע שלה הוא, כאמור, הפער בין החלום למציאות. "כאן קפוץ": שני כוחות פועלים בחברה: נאמני המצוי וחולמי הרצוי. המאבק הוא למי הבכורה – לשימור או לשינוי, לאוריינטציה לעבר או לעתיד? במונחים פוליטיים בין ימין שומר המצוי לשמאל החותר אל הרצוי.
אשר על כן האמנות ברובה באה מהדיזידנטים, הכופרים במצוי, הצוללים לפענח את נפש האדם הבודד והחברה ומתעקשים על הצגת המראה בפני הציבור ושולטיו. אשר על כן אין ברירה לשר תרבות אלא להבין כי האמנות והקידמה באים מהמחאה. והם לעולם מיעוט מול הצביעות והנכלוליות הפרטית והציבורית והממלכתית. ודרכו של עולם היא שיודים אבנים ביוצרים המבשרים את שיתקבל אחרי שנים ע"י הרבים.

אי הבנת אלה מסבירים את אמירותיה של השרה קשות כקלות. האמירה שיש לה עיסוק עם כפויי טובה. אין דבר כזה כפויי טובה לשר. יש רק אפשרות שהוא כפוי טובה לציבור. וכי מה עושה שר בלתי אם דיון שבו הוא מחליט להקצות כסף לזה ולזה. ואומר התאמצנו. מגוחך. והיא ממשיכה: זה לא עניין של חופש דיבור אלא חופש מימון. לאמור, הממשק ממשלה-אמנים עומד לא על עיקרון חופש ביטוי אלא על המימון. אני, היא אומרת, אקבע קריטריונים אחרים. אחרים ממה. אם המשרד מבקש לתת יותר לזה מאשר להוא, אין פה כל שינוי בקריטריונים של חלוקה אלא של העדפות. אין ספק שצריך לסייע ליוצרים וארגוני תרבות חדשים בפריפריות ובמרכז. איזו מהפיכה כאן?

והיא כן מציעה הפיכה. אני עם 30 מנדטים. מה זה אומר על הממשק עם יוצרי התרבות? הרי 75 אחוז הם לא אחריה (גם לא כל ה- 30). כלומר, היא מעוללת אוזרפציה של מיעוט על תרבות הרוב. ואיך זה יתבצע? היא לא תיתן לפגוע במדינה ובצבא. מה פירוש? מה זה פגיעה במדינה? אם עלה ביטוי לא חוקי, יש רשויות לטיפול בהפרת חוק. כל היתר מי מחליט? חירבת חיזעה של יזהר על מלחמת השיחרור השחיר את המדינה, את הצבא? סרט גנוז של שיח לוחמים מששת הימים, זה פוגע במדינה, בצה"ל? לובה אליאב עם "השחף", חנוך לוין עם מלכת האמבטיה הזיקו למדינה ולצה"ל או לגולדה מאיר שהביאה לאסון. מה סופר או מחזאי או משורר או פסל או צייר חייב לממשלה או לציבור חוץ מיצירתו לשיפוטם. הסרט שומרי הסף הזיק לשב"כ, למדינה? אמיל זולה היה חייב למפקדי הצבא הצרפתי? מה סארטר היה חייב למתנחלים באלג'יריה שגררו את צרפת להרס עד בוא דה-גול לעקור אותם לצרפת. ואצלנו הרי כל הזמן מוקרנים עימותים של חיילים עם פלשתינים ומלחמות בעזה ובלבנון ומשודרים בעולם. וכי יש סרט, מחזה, ספר שיכול לעלות על התמונות האלה המאיצות (בצדק ובאי צדק) את הדלגיטימציה של המדינה? עמותות המגזר האזרחי וזכויות האדם כל שהם עושים רק משכך את השלילה שמקרינה המציאות הכיבושית. הנה יש ישראלים החולמים על ישראל אחרת כפי שהייתה צריכה להיות.

והשרה עוברת למעגל השיח התרבותי. היא לא מסכימה שיבזו מינהגים ואמונות של קהלים. לא מסכימה שילעגו למנשקי קמיעות, לעולים לקברי צדיקים ולדבקים בסוגות זמר או תיאטרון וכו'. בפשטות אסור לאחד להביע את דעתו על אמונותיו ומינהגיו של השני. במילים היסטוריות אסור מה שהוגדר "מלחמת תרבות". אבל בלי מלחמת התרבות של הדור הצעיר בהוריו לפרוץ מאורתודוקסיה למודרנה לא הייתה תנועה ציונית ולא מדינה עברית. השרה הייתה דורשת מהרמב"ם לא לפגוע במנשקי קמעות. הייתה דורשת מהגאון מווילנה לא לדבר נגד החסידות. הייתה גונזת את "על קוצו של יוד" של יל"ג. הייתה נוזפת ביוחנן בן זכאי שהעז לא רק להתגנב אל הרומאים אלא המיר את בית המקדש בבית כנסת ואת הקורבנות בתפילות. הייתה אוסרת לפרסם את דבריו של עובדיה יוסף על בועלי נידות ונזקקי משפט הגויים.

ילדי בי"ס יסודי נוסעים לטקס סוף השנה לגבעת התחמושת. עם תצוגת הגבורה לילדים. והורה אחד אומר לבנו: שמע בני מוסר אביך: הקרב הזה היה חוסר אחריות. ירושלים הייתה מכותרת, הקרב עליה הוכרע. פצצת אוויר אחת הייתה מבריחה את הירדנים. והוקרבו כאן גיבורי הדור ההוא ללא תוחלת. הוא פוגע בחופש הביטוי. מבזה את צה"ל או משדר אמת תכליתית עם ספק לבן שלו?
אומר אדם לעיתונאי: "עד שישראל לא תשלם על הכיבוש לא יבוא לו קץ". שואל העיתונאי: "עד כדי חרם על המדינה?" – "נראה לדאבוני שגם זה עלול להגיע". האם האיש אנטי ציוני. אומר אדם לשר התרבות: "המחזור שלי בני 16 התגייסנו לפלמ"ח. ז.א. שכל פלשתיני בן 16 הוא טרוריסט בפוטנציה". עונה לו השר: "אה, אתה מצדיק אותם". – "לא, אני אומר לך מה יקרה". – "אתה אנטי ציוני", אומרת השרה.

אומר אחד שמפעל ההתנחלות הוא קללת הדור. שבגללם אין שלום ובגללם גווע אוסלו ובגללם יוצא כל העולם לדה-לגיטימציה של ישראל ובגללם עוד נכון לנו אסון של מדינת כל יושבי הארץ על חורבותיה של מדינת היהודים. והוא כתב מחזה שזה תוכנו. אז שרת התרבות תגיד שיש לה קריטריונים לנזק או תועלת למי? למדינה או לממשלה או למתנחלים המשיחיים? אין דרך אלא להסכים ששר החינוך ושר התרבות לא יהיו אנשים פוליטיים. ייבחרו ע"י מערך ציבורי הולם את שני חומי החיים המקודשים לדמוקרטיה מתוקנת.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל