מוות קליני - סיפור אמת

הנשמה נשארה במוסך, לפתע הרגשתי במוות קליני מין הרגשה של בטר-פלייס, הרגשתי כמו תינוק, אבל לא בא לי למות.

ביום חם ולוהט הגעתי מיוזע למוסך עם ההחלטה - חייבים לתקן את המזגן באוטו . בזרועות פתוחות קיבל אותי יעקב, עטף אותי בחום, ואני עטפתי את ידו בשבע מאות שקלים. הבטיח שאצא עם מקפיא שילווה אותי כל עוד אני נוסע , האוטו נסע , והמזגן לא הקפיא. למחרת יעקב נתן לי תפיחה על השכם כיאה לחבר, ואני נתתי לו מאה ושמונים שח' עבור מילוי גז- בשביל חבר מה לא עושים. האוטו נסע אך המזגן השמיע רעשים של רוחות רפאים. יעקב כיבד אותי בקנקן מהקולר ואמר –"שב נשמה שב ,מה שלומך? נחליף רצועה במדחס, - אל תדאג, העבודה עליי " פתחתי רצועה בתיק ,הוצאתי מאתיים שח' והפרידה מהם הייתה עליי . שש ושמח צהלתי אל האוטו אך לא להרבה זמן , כי ברחוב אברבנאל המזגן השתגע וסירב להיות חלק בלתי נפרד מהנסיעה . למחרת יעקב מצא את אהבת חייו ,- אותי . הורה לפקידה לעשות לי קפה , והוכיח לי בחיוך נדיב "קודם כל עבודה – חשבון בסוף" החליף צינור "יבש" והמזומנים החליפו כיס. אחרי הקפה , האוטו לקח אותי לטיול , אך המזגן התעקש להפגין נחישות של אחד שלא נשבר . ושוב הנשמה של יעקב חזרה אליו סך הכול שימשתי כנשמה יתרה שלו כשבוע .בחיוך ענק ליטף בנוסטלגיה את רבות מהשנים שהכרנו יחד, ובעיקר את חלומות הילדות . הפקידה העבירה בחיוך מקסים את כרטיס האשראי לתשלומים נוספים ,בזמן שקולו הינעים משירי ארץ ישראל הישנה והטובה , אלוויס -בעיניו ,חי עד עצם היום הזה ."חיים טובים אחי" הבטיח עד מעבר לאופק . כמו בחלום מתוק הגוף שלי נסע באוטו, אך הנשמה נשארה במוסך . לפתע הרגשתי כמו במוות קליני, מין הרגשה של בטר פלייס. הרגשתי כמו תינוק , בא לי לבכות – אך מיד התעשתי כי לא בא לי למות אפילו רק לא לתת סיבה שתעלה דל חיוך לחמותי , החלטתי לזרוק את המזגן קומפלט עם השלדה כולל הריפוד לכל הרוחות . בנתניה עצרתי על הצוק כמטר לפני התהום בחריקת בלמים. רק כדי לא לזרוק את האוטו יחד עם התינוק .היום חזרתי לעצמי. אני ונשמתי עשינו גלגול הביתה באוטובוס ימים לוהטים של חשבון נפש ואשראי, עד מאה ועשרים אחים .
שלכם, אליהו שאלתיאל.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל