הכסף, השררה, ושנאת חינם מעוורים עיני חכמים, השמאל והעשיר הישראלי.

כתבה העוסקת ב"חכמים", שמאלנים, ושנאת חינם. הבחירות האחרונות בישראל הוכיחו שהציבור בפריפריה לא קנה את הסיפורים שהציבור ממרכז הארץ מספר לו מדי יום, מה גרם לציבור זה לקחת אחריות על מדינת ישראל ולפעול בניגוד לעצת ה"אח הגדול" ועשיר מהמרכז. השקרים? השנאה? הריחוק? ההתנשאות? כנראה קצת מהכול.

ישראל היא אומנם מדינה מערבית מפותחת ומתקדמת, ובאזורינו למרות כל הבעיות הקיימות בה היא כמו פרח מלבלב בשדה קוצים.
רק בת 68 שנים, וכבר מקור קינאה לעמים אחרים, דמוקרטיה אמיתית, יש בה תרבות, עוצמה וכלכלה טובה, מוסדות חינוך טובים, ארץ ובתים יפים, חיים עם מיטב החידושים והנוחות. וכמובן מזג האוויר נפלא.
מבט חטוף על מדינות אירופה (אימפריות לשעבר) כמו ספרד, פורטוגל , איטליה , יוון , תורכיה ואחרות, אתה מבין שמדינת ישראל היא נס גדול.
האם הנס היה מתרחש בכל מקרה? התשובה חד משמעית לא!. הנס התרחש בגלל האמונה, העשייה היהודית, התיישבות, ובנייה, חינוך ושמירה על ערכים בסיסיים.
התחושה שהמדינה חזקה מספיק כדי לשרוד את 20 עד 40 שנה הבאות, גרמה לאנשים להתרכז בעיקר בהנאות החיים, בבידור ותרבות, בפרסום ובעשיית כסף.
נראה שהיום קיימת בישראל אוכלוסיה גדולה של עשירים, אשר מנתבת את דרכה של המדינה, ע"פ צרכיה הכלכליים ולא ע"פ צרכיה של המדינה, בעיות המדינה פחות מעניינות את האזרחים בעוד שמדורי הרכילות זוכים לרייטינג ענק המצעיד את המדינה בבטחה לתרדמת ביטחונית מחד, ולפער תרבותי גדל והולך בין עשירים לעניים מאידך.
ניתוח קל של מצב המצביעים במדינה מראה בבירור שרוב מצביעי המרכז - ימין באים מהפריפריה , רובם מהמעמד החלש יותר ולעומתם רוב מצביעי מרכז – שמאל באים מהמרכז, והם ברובם האוכלוסייה חזקה יותר.
מטבע הדברים הרוב המשכיל והמלומד של ישראל הוא גם הרובד העשיר אשר מסיבות שונות הוא גם בעל יכולת והשפעה על ניווט הספינה הישראלית בהתאם לצרכיו.
4 קבוצות עיקריות לשמאל והעשיר הישראלי:
א. תעשיינים, בעלי חברות ענק, מנכ"לים, עצמאיים ומנהלים שונים, עושרם הכספי הוא ענק במימדים ישראליים, והם אלה ששולטים בגדול, על חלק מהשרים, על חלק מחברי הכנסת על החומר בעיתונות, הרדיו והטלוויזיה. להם אזרחויות כפולות ויש להם עסקים ונכסים גדולים בחו"ל והחשש לפגיעה בהכנסות מכתיב להם את הדרך.
ב. הבוהמה, ואנשי התקשורת (רדיו , טלוויזיה , עיתונות,) תרבות (אמנים, סופרים, ותיאטרון), לחלק מהם יש אמונה שאת הסכסוך הישראלי ערבי ניתן ליישב בדו שיח פשוט ותוך ימים ספורים ניתן להגיע לשלום המיוחל. חלק מהם מנוהלים ע"י אותם עשירים ולמעשה הם עושי דברם. וחלק אחר של האנשים נשאבים לצד זה של המתרס כיוון שאינם יכולים להיות חריגים, או מפחד שמה יאבדו את יוקרתם או את עבודתם.
ג. עובדי מדינה בכירים (רמטכ"לים לשעבר, אלופים לשעבר, ראשי מוסד, וראשי שב"כ, נשיאי בתי משפט, שופטים ומנהלים שונים) הפכו לעשירים – ברובם פנו למרכז שמאלה,
אליהם מצטרפת קבוצת ה"שבעים", אלו הם עובדים שונים שהיו עובדי מדינה, והסכמי שכר שונים אפשרו להם במשך השנים להגיע לרמות עושר מספיק גדולות כדי לצבור רכוש ונכסים, דבר שאפשר להם לנתק מגע מבעיות המדינה ולהתעסק בעיקר בהנאות החיים וכיצד הם יכולים להרוויח יותר כסף. לרוב נכללים בקבוצה זו מנהלים ועובדי הנמלים, עובדי הרכבות, עובדי חברת חשמל, תע"א רפאל, בתי זיקוק ותעשיות שונות , לרבים מהם אין הבדל בין ימין לשמאל (כולם אותו דבר) אלא מי יפגע פחות בכספם וברכושם.
ד. התמימים, אלו מחולקים לשתי קבוצות
סוג ראשון: המיליטנטים, אנשים בד"כ "משכילים",חלקם פציפיסטים, דואגים מאוד לזכויות האזרח הערבי, וותרניים כלפי הערבים, קשים כלפי הימין והדתיים, מאמינים שחייבים בכל מקרה להידבר עם האויבים, לעשות צעדים בוני אמון (משכילים בד"כ), להשתחרר מ "שטחי הכיבוש", הם קוראים ספרים ועיתונים והולכים למופעי תרבות , הם נאמנים וגאים בזרם "החכם" , הם בד"כ בעד שמדינות העולם יכפו על ישראל פתרון, רואים בישראל ככובשת, ומאמינים בשמאל שהוא יוביל אותנו בדרך הנכונה לשלום ולמזרח תיכון חדש. לכן, הם מוכנים לקחת סיכונים גדולים ורבים ולכל הסדר מדיני שיוצע, הם נעזרים בכל שבב תקווה כדי להצדיק את דרכם.הם לא רואים בישראל נס, ובכלל לא מודאגים מעתידה אלא עסוקים בתדמיתם.
הסוג השני: הנגררים, אלו אנשים הרוצים להיחשב בצד החכם, המתורבת והמשכיל, ברובם הם אנשים שסביבתם שואבת אותם למעגל השמאל, מחבקת אותם ונותנת להם בית חם וגם קרש קפיצה מקצועי. מבחינתם זה הכי חשוב כי פוליטיקה מבחינתם זה איפה אתה מקבל יותר. ואם דעתם הפוליטית של המנהלים היא לכוון מרכז- שמאל, אז גם הם מוכנים לישר קו להיות באותו גל, וכאות שותפות דעתנית אולי גם יזכו בנתח נחמד מעוגת ההצלחה.
ועתה להרהורים ולקונצרט השאלות
א. עם כל הכבוד למה שעשה ראש המוסד לשעבר מאיר דגן בתפקידו כראש המוסד, בכלל לא ברור איך פתאום קם אדם עם טענות מוזרות: "נתניהו גרם את הנזק האסטרטגי הכי גדול בנושא איראן". על הנאום בקונגרס אמר: "מה הוא ישיג בנסיעה? מחיאות כפיים? ראש המוסד לשעבר היה הנואם המרכזי בעצרת נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ומה אמר בו? "נאום נתניהו - כישלון ידוע מראש" . איזה מרץ השקיע הבחור? אי אפשר להאמין בכלל שהיה חולה. האם צדק? ודאי שלא!!! אז למה לעשות כזה נזק לישראל? למה סיפר סיפורים, למה נתן תחושה לאזרחי ישראל שאירן אינה מהווה בעיה, ואין מה לדאוג, שאובמה אמין מאוד, רק ראש ממשלת ישראל שקרן שמסוכן לישראל. והיום כשדברי השגריר האמיץ לשעבר מייקל אורן מפורסמים, אנחנו בהחלט מבינים שלא טעינו, אובמה מרמה אותנו ואת היהודים בארה"ב, וראש המוסד לשעבר רימה אותנו בגדול, אם במלחמה אישית בר"מ או אולי כדי לעשות כבוד לאולמרט שותפו? או להגן על נכסיו? בכל מקרה על חשבון מי נעשתה האיוולת? על חשבון מדינת ישראל.
ב. במקרה אחר,איך קורה שגנרלים ישראלים נרתמים למען אובמה? במערכת הבחירות הראשונה של אובמה , רמטכ"ל ושר לשעבר - לפקין שחק ז"ל, אלוף לשעבר - עמרם מיצנע, והעיתונאים גדעון לוי ואיתי אנגל ממליצים בחום לאמריקאים וליהודי ארה"ב להצביע לאובמה. כולנו ידענו כבר אז מה מצפה לנו מאובמה, איך נפלו גיבורים? איך נפלו כפרי בשל לידי אובמה, אולי, לא מכיוון שהם לא ידעו, אלא דווקא מתוך מה שידעו על אובמה הם עשו זאת.
ג. כל ניסיון לתאר או להסביר את העוולה שעשתה התקשורת הישראלית לפני הבחירות לימין (50% מהעם), ייכשל מכיוון שהוא מבוסס על שקרים ולא על יסודות אמיתיים אך לצערי "מים רבים לא ישטפוה", בשתי מילים – "גועל נפש" הפוגע באושיות הקיום של המדינה בה הם רוצים לחיות וליהנות.
ישנן גם מקרים שבהם קיימת התעלמות טוטלית מרצון העם בבחירות, עד כדי כך שקיימת פעילות שמדינות העולם יכפו עלינו (על ישראל) הסכם בכל מחיר, כשהמניע העיקרי הוא ל"דפוק" את נתניהו, ומה עם ישראל? היא במקרה גם בעסק.
לכל אלה תשובה אחת פשוטה: הכותרת לכתבה זו: "הכסף, השררה והשנאה מעוורים עיני חכמים", בניסיון למצוא חן בעיני העולם אנחנו מוכנים לירוק על המדינה שלנו, כי היא מספיק חזקה להכיל את זה", וזאת מתוך הנחה שלא כל העם יבחין ביריקה אשר שכבות של אמצעי הסוואה מכסים אותה בזוהר של תמימות זדונית.
הבעיה של אותם מלומדים הייתה ונשארה שהם עדיין לא מפנימים שמלחמת הקיום שלנו לא תמה, הם ממשיכים לדאוג לנכסיהם, ליוקרתם , להצלחתם, גם על חשבון המדינה. הם עדיין לא מבינים שלא הגענו למנוחה ולנחלה, אם מדינת ישראל תפסיק להתקיים כולם יהיו בבוץ, הכסף והרכוש לא יציל אותם.
המתמטיקאי פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל אמר כי הסכנה האמתית של ישראל אינה החמאס ואינה האנטישמיות בעולם אלא החלשות כוח העמידה שלנו ככל שגדל מספרם של הישראלים הפוסט-ציונים. העולם לא אוהב אותנו ולא משנה מה נעשה. אותם כוחות הרשע ימשיכו להסיט נגדנו בצביעות גם כשעיניהם רואות ויודעות את האמת, הם גם יודעות על מעשי הזוועה האמיתיים והמחרידים שמתרחשים מסביבנו אך אותם אין זה מעניין בכלל.
על כל אלה עדיף שהעולם יראה אותנו מאוחדים ומלוכדים, שומרים על המדינה מכל משמר, כי לנו היהודים אין אלטרנטיבה אחרת.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל