כמו כלים שלובים: השיגים ספורטיביים ממש לא משהו ואישיות רדודה שממש אינה דוגמה לכלום

מספר כדורגלנים של אלופת המדינה מכבי תל אביב, נתפסו במכס כשניסו להתחמק מתשלום מס על משקאות חריפים מעל הכמות המותרת. למה זה לא מפתיע אותי ואיך זה מתקשר לאישיות ולהישיגים הספורטיביים של הכדורגל הישראלי

הכל קשור. חובבנות ניהולית, מנטליות, חוסר חינוך לערכים והכל יחד = נכשל

ראשית אני רוצה להדגיש כמו תמיד שאני נזהר מהכללות, בכל תחום. הפעם אני כותב בצורה שאינה מחמיאה לספורט הישראלי בכלל ולכדורגל שלנו בפרט אבל אני רוצה לציין שיש אצלנו
ספורטאים מעולים שמגיעים להישיגים גם בקנה מידה עולמי. נכון שהם מעטים אבל יש כאלה והם ראויים למלוא ההערכה. גם בתחום הכדורגל, יש בודדים שהצליחו בחו"ל משמעותית בעבר וגם
כיום יש ישראלים שמשחקים בליגות אירופאיות. אמנם לא בקבוצות מהדרג הראשון ורובם גם לא כאלה שהקבוצה ממש תלויה בהם ונבנית סביבם אבל בכל זאת הם שם והם עושים כמיטב
יכולתם על מנת להצליח וזה נהדר משום שאין בכלל מה להשוות את המשמעת והדרישות שיש אפילו בקבוצה אירופאית בינונית, למה שקורה אצלנו ואם הם עומדים בזה וגם זוכים להשתלב בהרכב ולשחק ולא רק לחמם את הספסל במרבית העונה - זה יפה וראוי לציון. וכעת, לאחר שפרעתי את החוב המוסרי הזה, אני חוזר לביצה המדשדשת שלנו.

הטענה שיש קשר בין אישיות להשיגים ספורטיביים אינה חדשה. אמנם היא אינה מוחלטת - יש ספורטאים גדולים שהסתבר שהאישיות שלהם ממש קטנה - אבל במקרים רבים זה נכון.
השבוע נזכרתי בטיעון הזה כשהתפרסמה הידיעה על כמה מכדורגלני אלופת המדינה בכדורגל, מכבי תל אביב שנתפסו במכס כשלא דיווחו על כמות חריגה של משקאות חריפים ואולצו לשלם
את מלוא המס. האמת היא שהם יצאו בזול כי אפשר היה גם לקנוס אותם. כשקוראים את השמות זה פשוט מביך אבל ממש לא מפתיע. מביך כי מיטב ה"כוכבים" שאמורים להוות דוגמה גם
באישיותם לדור הצעיר , אינם דוגמה לכלום. מדהים איך דווקא אלה שכסף היא לא הבעיה שלהם - הם מחזיקים בחוזים שהרבה כדורגלנים בארץ היו רק חולמים עליהם - מנסים לעשות "סיבוב" נוסף בדרך של רמייה. חלקם בכלל שחקני נבחרת ישראל, ממש דוגמה - אוי לבושה. זה לא מפתיע כי האישיות שלהם ממש מתאימה לעליבות הכדורגל הישראלי באופן כללי ולהשיגיו.
מלבד פה ושם ניצוצות כמו המסע המופלא של הפועל תל אביב של דרור קשטן בתחילת שנות האלפיים בהתמודדות עם קבוצות אירופאיות שבו הגיעה די רחוק ויפה, ושנה אחת בה גם מכבי חיפה התמודדה בכבוד במפעל האירופי, שום דבר טוב לא קורה כבר מזמן בכדורגל שלנו וזה בין היתר בגלל המנטליות והאישיות הרדודה של הנפשות הפועלות. לא רק אבל גם. בהחלט
מתאים ומשתלב בדברים נוספים סביב כאשר הרוב מנוהל בצורה חובבנית למדי, אינטרסים ואינטריגות של המעורבים כמו מנהלת הליגה וההתאחדות על שלל עסקניה מערימים חסמים ומונעים קידמה. מנקודת ראותי, יש קשר בין כל אלה לשורה התחתונה: הישיגים של ממש בתחום הזה לא קיימים ולא נראים באופק.

נער הייתי וגם בגרתי. אז, בסוף שנות הששים ותחילת שנות השבעים, הייתי מכור לכדורגל הישראלי. כמו מסומם שלא יכול להפסיק נהגתי ללכת למשחקים. אבל אז לפחות הגענו להישיגים
בתחום הזה. למי שלא זוכר, נבחרת ישראל היחידה מאז ומעולם שהגיעה לגמר המונדיאל היתה זו של 1970 , במסגרת המשחקים שנערכו במקסיקו. אפשר תמיד לומר שהכל בעולם מתקדם ובכלל זה גם הספורט וגם הכדורגל לא דורכים במקום וכי הכדורגלנים כיום טובים מאלו בעבר. אני נוטה באופן כללי להסכים עם האמירה הזו אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. עד כה,
אף אחד מכל דורות הכדורגל שקמו מאז לא הצליח לשחזר את ההשיג ההסטורי של גדולים כמו שפיגל ,שפיגלר, פייגנבאום , פרימו,רוזן ויסוקר ואחרים שגם שם בתחרויות עצמן שיחקו בצורה
מעוררת כבוד ולא היוו "בשר תותחים" ליריבים למרות שבבית המוקדם פגשו נבחרות כמו אורוואי ואיטליה שנחשבו אז לקבוצות חזקות מאד (גם כיום הן לא רעות כלל- הלוואי עלינו).
האמת היא שבפרספקטיבה מחשבתית זה נראה לי כל כך טבעי. המאמן של אותה נבחרת היה היקה הקפדן עמנואל שפר. כשהנבחרת הגיעה למקסיקו, היא שובצה לבית שהתחרויות בו
נערכו בעיר השוכנת גבוה בה החמצן באויר דליל ולמי שלא מורגל גם ככה קשה לשחק , אפילו במשחק אימון. הם היו קבוצה של חדורי משמעת ומוטיבציה בכמויות אדירות ומזלם שהיה להם
את שפר. לפני שהם נגעו בכלל בכדור בפעם הראשונה הוא העביד אותם בפרך באימוני כושר על מנת להרגיל אותם לשחק בתנאים האלה של דלילות בחמצן. לא אימון אחד , לא שעתיים אלא כמה שבועות (!) לפני שחזרו להתאמן עם כדור. קשוח היה שפר. מילה היתה מילה ואיש לא העז להמרות את פיו. תראו לי היום בכדורגל שלנו פיגורה מקבילה שמחזיקה ככה קבוצת כדורגל.
התוצאות לא אחרו לבוא - הנבחרת אמנם לא עלתה לשלב הבא אך כאמור עמדה בכבוד במשחקים הבית המוקדם. הפסידה מול אורגוואי 2:0 אך מול איטליה החזקה (שאחר כך התמודדה בגמר) ומול שבדיה שגם נחשבה אז מעצמה סיימנו בתיקו. אין מה להשוות כלל את סכומי הכסף שקיבלו אז העוסקים בכדורגל - גם הכוכבים - לסכומים שרצים היום בשוק הזה. הכדורגל היה אז בעצם חצי מקצועני לא רשמי, משהו שהיה בחיתוליו. מרבית אם לא כל הכדורגלנים התפרנסו ממקורות הכנסה אחרים וגם לא התאמנו חמישה ימים בשבוע פעמיים ביום כעיסוק עיקרי. ובכל זאת - מאז אף נבחרת כדורגל שלנו לא חזרה על השיג הזה למרות ה"מקצוענות" לכאורה והכסף הגדול שנשפך בליגה שלנו כבר שנים.
איפה שהוא מספר שנים לאחר השירות הצבאי, חדרה ההכרה לראשי שאני פשוט מבזבז את הזמן שלי כשאני צופה בכדורגל בארץ. הענין פחת עד כדי כך שהפסקתי לצפות הן במגרשים
והן בטלוויזיה - פשוט אין טעם. אני כן צופה בליגות האירופיות בעיקר בבכירות כי שם יש תמורה לאגרה ובדרך כלל אני נהנה ממה שאני רואה. אבל אני כן שומע וקורא כל מיני דברים שקשורים לתחום הזה מתוך תקווה למצוא דברים טובים. לצערי אין בנמצא. חלטורות, קומבינות, בעלי קבוצות עבריינים , כאלה שהורשעו בפלילים, עסקנים שהורשעו במתן וקבלת שוחד יש ויש.
ומעל כל אלה הסכומים הבלתי מוצדקים בעליל המשולמים כאן לחלק מהשחקנים - פשוט מותירים אותי לפעמים ללא מילים. אף שחקן בישראל לא שווה אותם. גם לא הכוכבים שנתפסו
בקלקלתם מעלימים במכס. זה רק מעצים ומנציח את מצב הכדורגל שלנו וגורם לו לדרוך במקום. עם יד על הלב - כל קבוצה בינונית ואפורה מהדרג השני והשלישי באירופה תנצח את הקבוצה
הכי טובה שלנו. אל תצפו יותר מידי מהנבחרת גם לגבי מוקדמות היורו שעדיין לא הסתיימו, אל דאגה - היא לא תעפיל לשלב הבא.

עד שלא תחול כאן מהפכה בניהול ובביצוע שתגדל כאן דור של ספורטאים כפי שזה נהוג בבתי ספר ייעודיים לכדורגל ולספורט בכלל באירופה, כולל חינוך לערכים מגיל צעיר שום דבר לא יקרה עם הענף הזה שימשיך לגלגל מליונים רבים עם תוצאות עלובות ומידי פעם נמשיך למצוא בתקשורת ידיעות על כדורגלנים שעושות כותרות אבל לא בתחום עיסוקם.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל