רומניה,פורום ארנה מטייל..."בשביליו של דראקולה"

אחת לשבועיים נוהגים אנו חברי "פורום ארנה" להיפגש לארוחת בוקר לשוחח ולנהל את העולם ובייחוד את הארגון ממנו פרשנו.לאחרונה טיילמו ברומניה בחבל הקרפטים בטיול השתתפו 41 גמלאים שמרביתם לקראת העשור השביעי לחייהם היום לאחר חזרתנו החלטתי לקרוא לטיול "בשביליו של דראקולה", זאת משום שלהיכן שלא פנינו ליוותה אותנו דמותו המורבידית(מבעיתה) של הוומפיר.

 

 

תחילת המסע לרומניה...

בוקר יום שלישי נפגשים בנתב'ג עם יתר חברי הקבוצה ונשותיהם וכל שאנו מייחלים לו, שיתקיים טיול יפה שישאיר טעם של עוד ...
נוחתים בבוקרשט נפגשים עם המדריך מתארגנים עולים על האוטובוס וללא שהיות עושים דרכנו למערות המלח הענקיים הנמצאים בעיירה סלאניק פראחובה.בדרכנו עוברים ליד העיר פלוישט מרכז תעשיית הנפט הרומנית .באוטובוס האווירה מתחילה להפשיר מתחילים להכיר יותר איש את רעהו וכמעט מיד נוצרות חברויות חדשות בעיקר בין בנות הזוג שלנו...
 

מכרה המלח שהזכיר לי את קולומביה...

מגיעים למכרות המלח ויורדים עם מיניבוסים אל לב המכרה הנמצא בעומק של 200 מטר.כמה מאיתנו הסובלים מפחד ממקומות סגורים מביעים חששם מן הצפוי אך כמובן שהכל חולף כאשר אנו נכנסים להיכלי המלח האדירים צינה ורוח קרה מקבלים את פנינו אך אין מילים שתוכלנה לתאר יופיים וגודלם.חובק את האישה שאיתי וכך פוסעים אנו ונהנים ממתנה שהטבע בסיועו של האדם העניק ברוב נדיבותו.פה מצליחים לזהות ראשי חיות מפוסלים במלח ושם צורות מורבידיות של בני אדם אפילו מפלי מים שאינך יודע מהיכן הגיעו ולהיכן הם מובילים.קר מאוד במעמקי המכרה אבל האדם נותן דרור לדמיונו,כך שכל זיז הופך לדמות וכל קשת הינה בסיס לארמון רב תפארת.לי עצמי הזכיר מכרה המלח ביקור שערכתי לפני שנים במכרה מלח בעיירה סיפאקירה קולומביה(Zipaquira) - בעיירה נחמדה זו שונה ייעוד המכרה והפך לקתדרלה שיכולה להכיל כ-7000 מאמינים נוצרים המסע בלב המכרה מדמה את רגעיו האחרונים של ישו.
 

 

סינייה-כתר הקרפטים הרומנים

מצאנו את עיירת הנופש ההררית הזו כנעימה ושקטה ממוקמת על רכס הקרפטים כאשר בסביבתה שופעים להם באון מימיו של נהר פרחובה.לא רחוק מהעיירה מתנשא לו רכס ה-בוצגי אליו אגיע בהמשך תיאוריי. השם סיניה נלקח מ-הר סיני. מייסד העיר הוא נסיך שערך מסע צלב לארץ הקודש, וביקר בהר סיני ובמנזר סנטה קטרינה שלמרגלותיו.בערב התחלקנו לקבוצות כדי לתור את העיירה ,אנו חיפשנו חנות לממכר גלידות כי חשקה נפשנו במתוק הניגר הזה,סמכתי על זוגתי שמוצא הוריה מרומניה שתדע לשאול בשפת אמה היכן ניתן למצוא גלידה בעיירה אך משום מה כאשר ניסתה לברר עם מקומיים שכחה איך אומרים גלידה ברומנית,רק למחרת היום באמצע העיר ברשוב נזכרה כיצד אומרים גלידה ברומנית
 

 

פרז'מר-כפר סכסוני...

בוקר המחרת עושים דרכנו לכפר סכסוני הנקרא פרז'מר המאופיין בכנסיה מבוצרת שהוכרזה ע'י אונסקו כאתר מורשת עולמית ,בעיני לא הכנסיה ולא העיירה הותירו כל רושם,אך בהחלט הצלחתי לצלם קינון של חסידות על מגדל גבוה.ואם בחסידות עסקינן אספר משהו עליהן: בסיפורי עם אירופאים נוטים לייחס לחסידות את בואם של תינוקות לעולם - יתכן שהדבר נובע מצורת הקן של החסידה, המזכיר עריסת תינוק ויתכן גם שהחסידות המבשרות את בוא האביב עם חזרתן לאירופה מביאות עמן בשורה לצמיחה, לבלוב, פריחה וסימן לחיים חדשים.
 

 

 

 

קניון דמבוביצ'וארה

בוקר חדש וסגרירי ודרכנו עוברת בקניון דמבוביצ'וארה,מעבר הרים צר שמרכזו זורם לו נחל במעין משובת נעורים .אנשי הקבוצה אינם יכולים לכבוש ייצרם וכולם ללא יוצא מהכלל יורדים מהאוטובוס חלקם בריצה מרביתם בהליכה מתונה בתוך הקניון הירוק כשרחש פכפוך מים מלווה אותנו כל הזמן,הכל ירוק ופסטורלי והאוויר נקי טפטוף קל על ראשנו אך למי איכפת.בעין לא מזוינת הצלחתי לראות מעוף של נשרים ואפילו הבחנתי במשפחת יעלים או שנכון יותר לומר איילים.אני מוצא עצמי שואל חלק מחבריי שהילכו לצידי, כמה שנות חיים ישנן על האוטובוס ?בחישוב מהיר עונה לי אחד מהחברים, משהו כמו 2700 שנות חיים,אתם קולטים, 2700 שנות ותק וניסיון שאותם יכולנו לשמוע בסקירות שניתנו בנסיעות הארוכות בנושאי חקלאות,גידולים חקלאים,כוורות דבש ואפילו מסחר בזירמת פרים ,כמוכן חלקו עמנו מנסיונם חברים שהיו בשליחויות ממלכתיות בכל רחבי הגלובוס,יבשת אמריקה דרום/צפון,אסיה המסתורית ,אירופה השלווה ועד למדינות יבשת אפריקה הפראית.
 

 

משוט בברשוב...

חוזרים לאוטובוס וממשיכים לעיר ברשוב,העיר השניה בגודלה ברומניה.יורדים בכיכר המרכזית וקשה להישאר שווה נפש לבניינים שמרביתם בנוי בסגנון הבארוק דבר המזכיר את המורשת הגרמנית העתיקה. מהלכים במדרחוב ונזהרים מהמוני הצוענים שאי אפשר לבטוח בהם.חולפים עוברים ברחוב הצר ביותר באירופה הנקרא רחוב החבל (Strada Sforii). שכל רוחבו 130 ס'מ וכבר מגיעים לבית הכנסת המרכזי מבנה שנבנה בראשית המאה הקודמת ושוקם לפני מספר שנים.החבורה מצטופפת באולם בית הכנסת ושומעת מאחד מאנשי הקהילה את סיפור קהילת ברשוב שחלקה נספה בשואה,חלונות בית הכנסת מעין ויטרז'ים עליהם שמות ערים ומקומות בעברית. בחזית בית הכנסת הוקם גל עד לזכר הנספים בשואה.איני יודע איך אצלכם זה מתנהג, אבל אני בהיותי בחו'ל שואף לבקר בבתי כנסת ואתרי זיכרון יהודיים.גם הפעם הביקור והמראות הצליחו לגרום לי התרגשות....סיימנו הביקור ועשינו דרכנו לכיוון האוטובוס ובדרכנו חלפנו על פני הכנסייה השחורה כנסיה גותית שהוקמה על ידי גרמנים לותרנים במאה ה-15 שקיבלה את צבעה כתוצאה משריפה לפני המון שנים ומהווה את סמלה של העיר ברשוב.ממשיכים לצעוד במורד הרחוב והנה רואות עינינו את פארק רבין שהוקם לאחר הרצחו של ראש הממשלה.בפתח הפארק מוצב פסל ראשו של יצחק רבין דבר המעיד שגם בעולם הגדול לא שכחו פועלו בהבאת השלום עם ממלכת ירדן.שעת צהריים ואנו עושים דרכנו ל-פואינה ברשוב עיירת סקי ציורית הנמצאת כ-15 ק'מ מהעיר ברשוב, עולים בנסיעה ואפילו האוטובוס מתאמץ בעליות התלולות.המראה הנשקף מאוד פסטורלי פה ושם כבשים המנקדות בלבן את גווני הירוק השולטים באזור,הרחק למטה נראים בתיה של ברשוב כאילו והיו קוביות לגו.מגיעים למסעדה אך משום מה היא היתה סגורה כאן באו כישורי האלתור הישראלים וכמעט מיד נחתנו במסעדת ציידים אחרת שמתמחה בבשרים על האש כולל מרק דובים שלטענת המקומיים מסתובבים חופשי באזור,אני אישית אהבתי את ה-"צ'ורבה דה פסוליה" שלדעתי את הטעם המיוחד שלו נותן לו עשב התבלין שברומנית נקרא לושצ'יאן,אני מצאתי את עשב התבלין הזה דווקא בשוק של פקיעין...
 

 

 

 

מרוץ כרכרות(קורוצה ברומנית) בכפר מואצ'יו

יום חדש והפעם עושים דרכנו לכפר מואצ'יו כדי להשתתף במרוץ כרכרות סטייל "בן חור",יום גשום אך דבר לא מונע מאיתנו לרדת מהאוטובוס בפאתי כפר מואצ'יו שאני בדמיוני הצמדתי לו את השם כפר האומנים.בכניסה לכפר שבתיו חד קומתיים וכולם עם גגות רעפים ורודים אדומים וכרכובים ומיני שיטות לפינוי השלג הכבד שיורד בחורף באיזור זה. מספר כרכרות כפריות מונהגות בידי צעירים מאוד שלי נראו ממוצא צועני ממתינות לנו כדי להסיענו למסעדה.אז הנסיעה עצמה היתה מטלטלת משהו אך דבר לא הכין אותנו לריח החמצמץ שהפציע מהשמיכה על גבי הסוסים מה עוד ובדרך החליט לו סוסנו הנאמן לתרום משהו לאמא טבע אשר לא בדיוק עמד בסטנדרטים של נחירנו העדינים.מהמסעדה אוכל לציין את הצוייקה אותו יין שרף העשוי משזיפים ותכולת האלכוהול שבו גבוהה מאוד.
 

 

מצודת בראן-אימאל'ה כאן החלה סאגת דרקולה הערפד מוצץ הדם

ממשיכים ושמים פעמינו למצודת בראן שמוכרת יותר כטירתו של דרקולה,ממצודה זו נולדו הרבה אגדות וסיפורי ערפדים זאת בגלל הקשר בינה לבין הנסיך ולאד צפש שכינויו היה "המשפד" שהיה ידוע בשיטות העינויים האכזריות שלו בעיקר לכובשים העותומנים.אותו ולאד המשפד שימש השראה לספרו של הסופר בראם סטוקר "דרקולה" שראה אור בשנת 1897.חבורת המבוגרים שלנו מגיעה בהליכה איטית ואחרי שעברנו רחוב עם מוכרי מזכרות צמח לו מולנו צוק תלול מאוד ועליו הוקמה המצודה שלי נראתה כאילו והיתמרה לגובה מתוך סלע הצוק.לאחר טיפוס מתון מגיעים לשערי המצודה ומתחילים לתור את 57 החדרים שבה,רהוט עתיק מאוד,חפצי אומנות ישנים,תמונות ובעיקר מה שלכד את עיניי מעברים מסתוריים ששימשו בעבר בימי סכנה להימלטות של דיירי הטירה.עומד מול תמונתו של ולאד המשפד ומעט חשש מתגנב ללבי שמא ינעץ שיניו בעורקי צווארי
 

 

העיר סיגישוארה (Sighisoara)

סיגישוארה (Sighisoara) היא הנקודה המרוחקת ביותר שעשינו במסענו זה התחלנו את הביקור ברגל שמאל,גשם וקור קיבלו את פנינו אך דבר לא יעצור אותנו מסיור בעיר העתיקה, הכניסה למתחם העיר התבצעה דרך שער מוגן,ובסמוך לו מגדל שמירה גבוה,איזה חומר צילומי מדהים ,תחילת הביקור במגדל הפעמון, במגדל ישנו מוזיאון מעניין שהציג בפנינו כלי עבודה שונים ע"פ הגילדות שפעלו בעיר, גילדה היא איגוד מקצועי של בעלי מלאכה באותו עיסוק, לכל גילדה היה אזור מוגדר ומגדל שמירה מבוצר. במוזיאון מוצגים כלי עבודה של הגילדות השונות וביניהם: רופאים, נפחים, בורסקים, אומנים ועוד.עולים לראש המגדל כדי להעיף מבט במנגנון השעון ולתצפת יפה על העיר,ליד המגדל רחבה עם ספסלים ורוכלים המוכרים מזכרות מרביתם קשורים ל "דרקולה", עברנו בסיורנו ליד הבית בו נולד דרקולה (ע"פ המסורת).האזור העתיק של העיירה, הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית
 

 

ארמון פלאש

היום האחרון לשהותנו בסינייה,סדר היום שונה עקב תנאי מזג האוויר שלא אפשרו תצפית מהרי ה-בוצ'אגי.החילונו הביקור בארמון פלאש ורק לקראת הצהריים עלינו ברכבל לרכס הבוצ'אגי הנמצא ברום של 2200 מ'.
הארמון נבנה בין השנים-1914 – 1875 על ידי המלך קרול הראשון וממוקם בתוך יער עבות לרגלי הרי הקרפטים.במאמר מוסגר אוכל לומר כי גונב לאוזני שהאחים גרים התגוררו בארמון זה. הסתבר שביום ביקורנו בארמון היתה תצוגה של מכוניות עתיקות שמשכה את מירב תשומת לבנו עוברים בין 109 חדרי הארמון המשמש כמוזיאון עם אוסף עשיר של ציורים מקוריים, פסלים, כלי חרסינה, כלי זהב, כלי נשק קדומים, שטיחים ורהיטים,על הקירות פרושים שטיחים אדירים הלקוחים כאילו מסיפורי אלף לילה ולילה.בסיום הביקור בארמון איבדנו כמה מחברינו כנראה שהארמון המרשים גרם להם להתבלבל...


 
 

 

בושטני ורכס הרי הבוצ'אגי

נסיעה קצרה בשעת הצהריים מביאה אותנו לרכבל שיעלה אותנו למרומי רכס הבוצ'אגי,חלק מאיתנו ויתר על העליה ברכבל וחבל שכך מאחר והמראות היו נהדרים,טבע במלוא תפארתו,הרים משוננים,(רמז להיותם צעירים מבחינה גיאולוגית)אין ספור גוונים של ירוק לאורך הנסיעה ברכבל,כל שמביטה העין מים היורדים/זולגים במפלים מטה. עצי מחט הגדלים וצומחים לגובה רב ואפילו בני אדם העולים ברגל לפסגת ההר. מאחר ואנו נמצאים בסוף חודש יוני התפלאתי לראות שלוגיות (שלוליות שלג) פה ושם במורדות ההרים. מרחוק נשקף לו צלב ענק שנראה למרחקים תמונה שהזכירה לי כי בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת ליוויתי כמה קבוצות למדבר סיני ולסנטה קטרינה ושיא המסע היה טיפוס עם עלות השחר לפסגת ג'בל מוסה אל הצלבים שנקבעו בפסגתו.
 

 

בוקרשט

זהו,יום אחרון בבירת רומניה שהיו זמנים והיא נקראה פריז הקטנה,מתמקמים במלון נהדר ויוצאים למסע רכוב בשדרותיה הרחבות של בוקרשט רואים מקרוב את שער הניצחון הרומני ועוד מספר מבנים גדולים אך שיא הכיעור ארמונו של צ'אוצ'סקו שהיום הינו בית הפרלמנט למרות עיטורי הזהב,וילונות הקטיפה,אריחי השיש האין סופיים והשנדליירים (נברשות) בכמויות.מבחינתי בהחלט ניתן היה לוותר על הביקור בארמון זה.
פארק הראסטראו, herastrau בו הילכנו רגלית עד למעגן סירות והצטרפנו להפלגה נינוחה על פני האגם,את סירתנו ליוותה להקת ברבורים גדולה כאשר מרחוק נשמע צחוק ילדים משחקים.
 

 

בית הכנסת כוראל-בוקרשט

בית הכנסת כורל,ברומנית: Templul Coral, "טמפלול כוראל" הוקם כבית כנסת רפורמיסטי מתון‏ על ידי קהילה שכללה מספר רב של יהודים אורתודוקסים וחילונים‏ .בית הכנסת בבוקרשט הפך לבית הכנסת המרכזי של יהדות רומניה. בית הכנסת "כורל" נבנה לפי תכנונם של שני אדריכלים מווינה, אנדרלה ופרייוואלד. לפי דגם בית הכנסת טמפלגאסה בווינה. נכנסים למתחם ושם בחזית בית הכנסת מקבלת את פנינו מנורת שבעה קנים ולוחות שיש המציינים את הנספים בשואה מבני יהדות רומניה.מעבר לגדר בטון בחצר סמוכה נשלחת לשמיים מעין כף יד/רגל אדומה הנראית כמתריסה לבורא בשאלה "כיצד זה אירעה השואה" ?נכנסים בחרדת קודש אל פנים בית הכנסת, מרשים ויפה. אישה מקומית הסבירה לנו מעט את תולדות בית הכנסת ואני,אצבעי לוחצת כל הזמן על כפתור המצלמה,כאמור אתרים יהודים בחו'ל מאוד מרגשים אותי.לאחר שהסתיימה הסקירה נעמדנו כאיש אחד ושרנו את ה-"תיקווה" בעוצמה ורגש.
תודות:
זה המקום להודות לקבוצה ערכית שסך שנותיה 2700 שנים.לגבי שעשה לילות כימים להצלחת הטיול ואחרון חביב לסרג'יו "מר רומניה"
 

 

 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל