שיעורי חיים – מיתוס-אפוס-אגדה

חקר מיתוסים ואגדות מספק חומר רב להבנת תהליך התפתחות הפרט והחברה, אחד המיתוסים הקדומים הידועים, "אגדת גילגמש", מבהיר עד כמה מחקר העלילה, תורם להבנת העצמי והחברה.

אדם שבביתו חתול יודע עד כמה בעל חיים זה הוא סקרן. אלא שהחתול, אינו מודע לעצמו. בשונה ממנו, האדם, מסוגל, במידה מסויימת, לחקור את עצמנו ואת העולם. הסקרנות האנושית מנסה לפרוץ גבולות.
אגדת גלגמש מספרת על מלך המנסה לעשות את הבלתי אפשרי.
פילוסופים אנשי דת ומורי דרך ניסו ומנסים לתת תשובות לשאלת טבע האדם, מיקומו בעולם וגורלו.
מורים רוחניים מציעים דרכים שונות להבין, לתקן ולאזן את חיינו. מנהיגים דתיים מנסים לכוון את התנהגות צאן מרעיתם על פי עקרונות שקבעו מנהיגיהם הראשונים. לאורך הזמן דרכי פעולתם השתנו ללא הכר. בשם הדת, שבמרכזה אהבת אדם, נוהלו מלחמות עקובות מדם. דתות הדוגלות בשיווין, ממשיכות להתקיים למרות שפועלות בניגוד לעקרונותיהם, צוברות הון רב והמנהיגים מתעשרים. מתקיים כאן דיסונס בהתנהגות הכפולה של בני אדם שקשה להסביר.
אמונה באלילים מכונה עבודה זרה, זו בהחלט עבודה זרה לנו. אמנם אם נבדוק לעומק נגלה שבדתות "האליליות" היו רבדים שונים של ידע. בימי קדם התקיימו בתי ספר שעסקו בלימוד ידע קוסמי. את הידע הזה הצפינו באגדות ובסיפורי עם. הידע העתיק לא אבד, אלא שבתנאי הקיום הנוכחי אין רבים המתעניינת בו.
שפת הכתבים העתיקים אינה מדוברת בימינו לכן הם קשים להבנה. שימוש באינטואיציה עשויה לעזר להגיע להבנה קרובה יותר של המקור. לשם כך נדרש מאתנו להשתחרר מדעות קדומות.
במחקרי זה חיפשתי להכיר את הקשיים על מנת להגיע לתובנות העשויות להוסיף מימד חדש לסיפורי העבר.

הגדה או אגדה

הגדה היא אמירה הבאה לפרש מציאות הקיימת בתוכנו, בסביבה ובחברה.
מיתוס אגדה או משל הם צורות ספרותיות בעלות מסר. בעלילות רבות המסר מוסתר עד כדי כך שקשה לגלותו. לשם כך דרוש לימוד, זמן והתמדה.
יש הרואים באגדות סיפורים דמיוניים. נהוג לחשוב שדמיון הוא דבר שקיומו בלתי אפשרי. האם ייתכן שתופעה שאינה אפשרית יכולה לחדור להכרה? ניתן לומר ש"כל דבר שאני מעלה בדעתי הוא אפשרי וקיים" הרי אם לא היה אפשרי וקיים לא הייתי מסוגל לעלותו במחשבתי. לדוגמה, לפני המצאת המטוס בני אדם ראו את מעופם של ציפורים, לפיכך אפשר היה לדמות גוף בנוי היכול להתרומם מעל הקרקע. המצאתה של 'מכונה מעופפת' התאפשרה לאחר המצאת מנוע מספיק חזק לביצוע המשימה.
כל המצאה עליה אנו מסוגלים לחשוב היא אפשרית, גם אם לא מוחשית עדיין. גם בעולם הרוח אין אנו יכולים להמציא דבר שאינו קיים. על פי הגיון זה, סיפורי אגדה אינם משוללי מציאות, ניתן לומר שהם נושאים בחובם רבדים שונים של מציאות.
במחקרי חתרתי להעלות את המציאותי החבוי במיתוסים ובמסורות עתיקות.


מקורות האגדה

בהיותי ארכיאולוג נמשכתי לחקור מיתוסים כתובים שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות. אחד מהם היא עלילות גלגמש. יצירה זו נכתבה בכתב יתדות על גבי לוחות טין ואבן. הם נמצאו בארמונות מלכים של העיר נינוה בירתה של אשור.
הספריה הראשונה נמצאה ב1853 בארמונו של המלך סנחריב על ידי החוקר הבריטי אוסטן הנרי לאיארד. שלוש שנים מאוחר יותר גילה עוזרו של לאיארד הורמוזד רסאם את ספריתו של המלך אשורבניפל. שני האוספים הובאו למוזיאון הבריטי ושמורים בו. בדיעבד, מוקירי הממצאים של העבר, חייבים תודה למוזיאון הבריטי השומר על אוצרותיו, לא כך גורלם של עתיקות עיראק, מוסול והסביבה.
נמצאים כיום בידי אירגון המדינה האיסלאמית- דאע"ש. על פי הידיעות המגיעות מהאיזור חיילי הצבא הרצחני הזה בזזו את המוזיאון הארכיאולוגי של מוסול ומפוצצים מבנים וערים עתיקות. לוחיות טין שנמצאו במוזיאון זה, נמכרות היום לאספנים. למרות שאלה מודעים לעובדה שהכסף ישמש לקניית נשק ולהמשך פעולות של האיסלם הקיצוני, יש המוכנים להתעלם ממטרת הכסף ולקנות מהביזה.

מקור אגדת גלגמש בתרבות השומרית, היא הועתקה מהמקור לשפות האשורית והאכדית ושפות נוספות. הגרסאות המאוחרות והשלמות יותר נכתבו בסביבות המאה ה- 13 לפנה"ס.
העתקים של העלילה נמצאו גם בתרבויות החיתית והמיתנית. שבר קטן מהלוח השביעי של עלילות גילגמש נמצא במקרה על ידי מטיילים ב-תל מגידו. פיסת החרס נזרקה, בהיסח הדעת, בשפכי החפירות של המרכז לחקר המזרח מאוניברסיטת שיקגו.
בין אלפי אגדות כתובות, מיתוס גלגמש, תופש מקום מיוחד במסורות שהגיעו אלינו מימי קדם.
קיימת ראיה על היותה האגדה חיה ומסופרת במאה התשע-עשרה. עדות לכך נמצאת בספרו של ג.א. גורדייף – "פגישות עם אנשים מיוחדים " . (תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת שוקן)
כאשר גורדייף שמע על מציאת לוחות טין ובהם עלילות גלגמש נזכר באביו, שנהג שבילדותו, נהג לספר על קורות לגמש. אביו, האשוק (Ashokh), היה פייטן ומספר סיפורים ואגדות.


אגדת המלך הכול יכול

גיבור העלילה הוא גלגמש מלך העיר ארך (אורוכ), עליו נאמר שהוא היה שני שליש אל ושליש אדם. המלך מתואר כחכם, גיבור בלתי מנוצח ואכזר חסר רחמים. גאוותו הייתה על בניית חומות עיר מלכותו. תושבי העיר נהגו להתלונן נגדו על אכזריותו ועל מנהגיו, הוא הרשה לעצמו לקחת את זכות 'הלילה הראשון' של הנערות הבאות להינשא, וגם נהג לענות את נערי העיר, על ידי כך שדרש שירכיבו אותו על כתפיהם במשחק הדומה לפולו.
תושבי אורוכ פונים לעזרת הכהנים ואלה פונים לאלים. אל המים אאה אנכי מבקש מארורו האם הקדמונית, לברוא ייצור שיוכל להתמודד עם המלך. האלה לוקחת טיט מהשדה, יוצרת ייצור פרא בשם אנכידו. אנכידו הוא יצור חזק ואמיץ המגן על עדרי האיילים מפני הציידים. יחד איתם הוא ניזון מעשב השדה ושותה מן המים שבבורות. יצירתו נועדה ללמד את המלך שיעור בצניעות. למילוי תפקידו היה עליו לעבור מהפך: להפוך לבן תרבות. הממונה לכך היא שמח'ת הקדשה. בפוגשה את אנכידו היא פושטת בגדיה וזה נשבה בקסמיה. הם מתעלסים שישה ימים ושישה לילות עד שבסופם, אנכידו חש חולשה. בעלי החיים בורחים ממנו. תפקידה של שמח'ת ללמד את הפרא התנהגות של בן תרבות: לאכול מזון מבושל וללבוש בגדים. שמח'ת משכנעת את אנכידו לעבור לעיר. כאן הוא פוגש את גלגמש הניצב בפתח בית הכלולות כשבכוונתו לדרוש מן הכלה את זכות הלילה הראשון. זעמו של אנכידו בוער בו, הוא חוסם את שער הכניסה למבנה, בין השניים מתפתח קרב איתנים. מערכה זו מסתיימת כאשר המלך מכיר בכוחו של אנכידו והשניים הופכים לידידי נפש. ידידות זו הוא גורם ממתן בהתנהגותו של המלך וביחסו לנתיניו.
במערכה הבאה המלך מחליט שעליו להשאיר את רישומו לדורות הבאים, תוכניתו להכניע את ח'ומבבה, המפלצת השומרת על יער הארזים ומונעת את כריתתם על ידי תושבי העמק, החסרים עצי בנייה.


המעשה נועד לפרסם את גבורתו. "גם אם אפול בקרב", מצהיר, "אזכה בפרסום עולם". שני הידידים מחמשים עצמם כדבעי ויוצאים לקרב. הם מכניעים את המפלצת ובשובם מתקבלים על ידי תושבי העיר בשירי הלל.

במערכה השלישית, גלגמש הגיבור יפה התואר, מעיר את אהבתה של אשתר, אלת האהבה והמלחמה. האלה מציעה לו נישואים. גלגמש מסרב בהזכירה לה את גורלם המר של מאהביה הקודמים. העלבון הצורב מעלה את חימתה והיא מבקשת מאביה, אל השמיים, להוריד אל הארץ את פר השמיים בכדי להמית את גלגמש ואת חברו אנכידו. גם בקרב זה הם יוצאים מנצחים. כעונש על הריגתם של שומר היער ופר השמיים מחליטה מועצת האלים להעניש את אנכידו. הגיבור חולה ומת. גופת אנכידו המעלה רימה מעוררת פחד גדול אצל גלגמש. בפעם הראשונה בחייו הוא מודע לעתידו שלו עצמו.
בייאושו מסיר את בגדי המלכות ויוצא למשא חיפוש האלמוות. הוא מבקש לפגוש את אותנפישתים האדם היחיד שזכה לחיי נצח.
במערכה הרביעית עוזב המלך את עירו ויוצא למשא חיפושים גדוש הרפתקאות. בדרכו הוא פוגש באדם-עקרב שמסביר לו את המשך הדרך לים המוות.


דרכו עוברת במנהרה חשוכה בסופה נמצא גן ובו עצים המצמיחים אבני יקר. כאן הוא פוגש בעלת פונדק בשם סידורי. בעלת הפונדק מנסה להניאו מכוונותיו: -"חזור לביתך היא אומרת לו, כך לך אישה וגדל ילדים ככל אדם"-. גלגמש מסרב, הוא נחוש להמשיך בחיפושיו. בלית ברירה היא מגלה לו על קיומו של ספן אשר בכוחו לעזור לו לעבור את ים המוות: מקווה המים המפריד בין העולם האנושי לבין מקום מושבו של אותנפישתים ואשתו. הספן, אף כי אסור לו, מעביר את גלגמש בסירתו למקום בו נמצאים זוג האנשים בני אלמוות.
המערכה החמישית מספרת על הפגישה בין גלגמש לאותנפישתים. זה מספר לו את סיפור המבול, הדומה לסיפורו של נוח המקראי. חיי הנצח ניתנו לנו כמעשה חד פעמי ולא יוענקו לאדם אחר. גילגמש מתחנן בפניו וזה מעמיד אותו במבחן. אם תצליח להישאר ער שבעה ימים ושבעה לילות אולי יהיה לך סיכוי לזכות בנצח. גלגמש העייף נרדם מיד. אותנפישתים מצווה על אשתו לאפות כל יום כיכר לחם ולהניחו למראשותיו. לאחר שבעה ימים הגיבור מתעורר וטוען שנרדם לזמן קצר בלבד. אך לידו נמצא עדות חותכת לכשלונו: ככרות הלחם שנאפו מדי יום ומתחילות להעלות עובש.
גלגמש נוכח בחוסר העונים של מעשיו. אותנפישתים משליך את אורשנבי חזרה לעולם החיים כעונש על כי העביר את גלגמש לאי. את גלגמש מברך: "בגדיך יישארו נקיים לאחר המשא חזרה למקומך. הברכה מתפרשת כנס העברתם לאורוק ביומיים בלבד. אשתו של אותנפישתים מרחמת על המלך ומבקשת חסד מבעלה. זה נאות לספר לו על מקומו של צמח, אומנם לא מעניק חיי נצח אבל כל מי שאוכל ממנו זוכה לחדש את נעוריו. גילגמש מוצא את צמח הנעורים ויוצא יחד עם אורשנבי בדרכו חזרה אל עירו. בדרך חזרה הוא מבקש לנפוש ליד באר מים. הוא מניח את צמח הנעורים ללא השגחה, ברגע זה נחש יוצא ממאורתו וחוטף את הצמח. זו הסיבה שנחשים זכו לחדש את נעוריהם כל שנה על יד החלפת עורם.
לגלגמש לא נותר אלא להשלים עם גורלו. בהגיעם לעיר מלכותו המלך מתפאר בפני אורשנבי על חוזק חומות העיר שבנה במו ידיו.
היצירה מעלה שאלות נוקבות על מקומו של האדם בחברה וביקום: חיים-מוות, ידידות-עוינות, אהבה-שנאה, קנאה, גבורה ופחדנות, דמיון ומציאות.
גלגמש קיצוני באהבתו כמו בסלידתו. הוא מלך עריץ בתחילת הסיפור ומשנה את התנהגותו כאשר בשל. אדם במלוא מובן המילה. זו כנראה הסיבה שהמיתוס שהחל בשומר באלף השלישי לפני הספירה מתקיים אלפי שנים מאוחר יותר, עד היום הוא מהווה השראה עבור אומנים בתחום הספרות, הציור, השירה והתיאטרון.

החומות המגבילות
הכותב מתאר שני עולמות שונים כפי שהוא הכיר אותם: עולם האדם החי בשילוב עם הטבע ועולמו של האדם החי בסביבה מלאכותית של עיר הסגורה בתוך חומות. עולמו של ייצור עירוני שונה מאוד מעולמו של אדם שעדיין לא נסגר בעולם המגביל של חומות. אנחנו חשים שניתן להשיג "חופש", ומחפשים מקום בו ניתן להשתחרר, אלה שחירות זו נובעת מתוכנו וניתן להשיגה בכל מקום. המחפש שיחרור נדרש להשתחרר מהחומה הפנימית שהיא המגבילה.

חיפושי ידע
הבנתם של הרעיונות וניסיונות המובאים בסדרה זו אינם יכולים להתקבל מיידית. שכן רעיונות חדשים דורשים מהכותב ומהקורא, להשתחרר מדרכי החשיבה המקובלים. לשם כך יש לאמוד את הרעיונות מבלי להסתמך על אוצר ידיעותינו. זהו תרגיל מעניין שאני מנסה כל פעם כאשר מגיע אלי ספר חדש. לנסות להבין את תוכנו ללא הביקורת והשיפוטיות בהם הורגלתי.

שאלות והשגות יתקבלו ברצון. אתם מוזמנים להתקשר אלי:
mailto:gershonedel@gmail.com


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל