המהפכה של רבן יוחנן בן זכאי

"פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח". (אבות דרבי נתן, נוסח א', ד, ה; מהדורת שכטר).

"פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל.
אמר לו: בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים.
שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח". (אבות דרבי נתן, נוסח א', ד, ה; מהדורת שכטר).
יש לציין כי הרעיון של מרכזיות אלמנטים אחרים בעבודת ה' הועלה ע"י חכמים זמן רב לפני ריב"ז:
שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה
הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד:
על התורה,
ועל העבודה, (עבודת המקדש – א.ק).
ועל גמילות חסדים (מסכת אבות, א).

על התורה כיצד?
הרי הוא אומר: (הושע ו) "חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוהים מעולות".
...ותלמוד תורה חביבה לפני המקום מעולות, לפי שאם אדם למד תורה, יודע דעתו של מקום. שנאמר: (משלי ב) "אז תבין יראת ה' ודעת אלוהים תמצא".
מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל, שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח. (אדר"ן, פרק ד)
ושוב, לעומתם ישנו מדרש של רבי יהודה בר' אלעאי, מהדור הרביעי של התנאים (שאמנם לא שייך לדור החורבן, אך אפשר ללמוד ממנו עד כמה הזרם שראה חשיבות בחידוש המקדש היה חזק בין החכמים:
"כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת, העולם מתברך על יושביו, וגשמים יורדין בזמנן. שנאמר: (דברים יא) "לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש וגו' ונתתי עשב בשדך לבהמת.
ובזמן שאין עבודת בית המקדש קיימת, אין העולם מתברך על יושביו, ואין הגשמים יורדין בזמנן, שנאמר: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר". (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לג, עמוד ב(.
הזרם המתון, של ריב"ז ניצח בהאבקות הזו לפחות לכמה עשרות שנים, וההנהגה עברה באופן בלעדי לידי בית הלל . בן-שלום מסביר את היעלמות בית שמאי מהזירה הפוליטית בכך שבית שמאי נהרס וירד מהבמה ההיסטורית בגלל כשלון תפיסתו ואמונתו הקנאית בדחיקת הקץ. אפשר להצביע על שלוש סיבות להפסקת קיומו של בית שמאי כבית מאורגן ובעל כושר פעולה אחרי החורבן, טוען בן-שלום:
1. רוב אנשיו נכחדו במרד.
2. אנשי הזרם הזה נכנסו לייאוש ומשבר רוחני אחרי כשלון המרד.
3. הלכת בית שמאי לא הייתה מסוגלת להתפשר עם המציאות המשתנה









פרק ב': רבן יוחנן בן זכאי כמנהיג מתון המתנגד למשיחיות
בפרק זה נעסוק בעמדותיו של ריב"ז בנושא הגאולה (בוא המשיח, בניין בית המקדש).
את ריב"ז הכרנו במדרש הקודם, שם הוא מנסה לשכנע את ר' יהושע שעם ישראל יכול להתקיים גם ללא מקדש.
הערכותיהם של יוסף קלויזנר ואפרים אורבך את ריב"ז
לדעת קלויזנר תקנות ריב"ז לאחר החורבן תכליתן היתה להשאיר את זכרם של ירושלים ובית המקדש חי בלבבות (שם, עמ' 231). קלויזנר כותב בהמשך כי אמרתו של ריב"ז על ערש מותו: "הכינו כיסא לחזקיהו מלך יהודה שבא" (ברכות, כ"ח, ע"ב) מלמדת על אמונתו החזקה כי המשיח יבוא בקרוב. פרשנות זו מפוקפקת בעיני. ש. שביב כותב בערך "משיח, משיחיות" כי האמונה במשיח היתה מוסכמה כללית אצל החכמים
אורבך מחזיק בדעה שונה משל קלויזנר.לדעתו ריב"ז שחש בחורבן ההולך ומתקרב, החל בהכשרת חיי העם ללא מקדש וללא קרבנות וזאת הוא לומד מהברייתא ביומא, ל"ט, ע"ב:
תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא +זכריה יא+ פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך.
אורבך מסתמך על המדרש שהבאנו לעיל "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. .." בדבר הויכוח בין השניים על חשיבות בית המקדש, והוא משער כי ר' יהושע היה בין החכמים שסברו כי אפשר להקריב קרבנות גם מחוץ לבית המקדש:
אמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. ("משנה מסכת עדויות פרק ח משנה ו ).
שני המקורות המציגים את עמדתו של ר' יהושע, מציגים את אותה עמדה של החכם הזה: אי-אפשר לחיות ללא הקרבת קרבנות!
לדעת אורבך, הדחף המיידי והנסיונות לבנות מקדש לא חדלו ועל כך מכוונים כנראה מאמריו של ריב"ז:
"אם יאמרו לך הילדים, נלך ונבנה בית המקדש, אל תשמע להם. ואם יאמרו לך הזקנים, בוא ונסתור בית מקדש, שמע להם – מפני שבנין ילדים סתירה, וסתירת זקנים בנין, ראיה לדבר – רחבעם בן שלמה". המאמר השני הוא: אם הייתה נטיעה בתוך ידך, ויאמרו לך: הרי לך המשיח – בא ונטע את הנטיעה ואח"כ צא והקבילו". (אדר"ן, נו"ב, פל"א, ל"ג א ל"ד ב)
למרות כל הדברים שכתבנו בשמו של אורבך, גם הוא חושב שריב"ז החזיק בעצם האמונה בהופעתו של משיח גואל, ועל כך מעיד המאמר הנ"ל שאמרו לקראת מותו, אלא שריב"ז לא ראה טעם בדיונים מפורטים על-כך.
לסיכום, אני חושב כי קלויזנר שגה כאשר הוא סבר כי תקנותיו של ריב"ז באו לשמור על הלהט המשיחי בעם. אני מזדהה עם אורבך הרואה בכל המדרשים על ריב"ז הוכחה למתינותו, לחוסר ההתלהבות שלו מרעיונות הגאולה של העם ולחוסר הרצון שלו להאבק על בניית המקדש מחדש.

הערכת גדליהו אלון את מפעלו של ריב"ז
נפנה עתה לבחון מה דעתו של גדליהו אלון על ריב"ז. ככלל נראה לי כי אלון נוטה "להקטין" את דמותו ותרומתו של ריב"ז לשיקום האומה אחרי חורבן המקדש, ולבניית הקו המתון במנהיגות התקופה.
אלון פותח את דיוניו בהתייחסות להתנהגותו ועמדתו של ריב"ז במהלך המרד הגדול, המתוארת במספר מקורות:


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל