ראש הסניף בישראל של המפלגה הרפוליקנית

נתניהו מנצח על תזמורת אפוקליפסה של ייאוש והפחדות. זה עיוות מצב. הרצוג ולפיד במקום לסתור בחדות את הייאוש והבהלה הנוטפים ממנו וליידע את הציבור כי מאז שסאדאת בא לירושלים אין איום קיומי עלינו. ואין שום קומבינציה אזורית לגבור עלינו כולל איראן

נתניהו מנצח על תזמורת אפוקליפסה של ייאוש והפחדות. זה עיוות מצב. הרצוג ולפיד במקום לסתור בחדות את הייאוש והבהלה הנוטפים מ

ראש הסניף בישראל של המפלגה הרפוליקנית
צבי י' כסה
נתניהו מנצח על תזמורת אפוקליפסה של ייאוש והפחדות. זה עיוות מצב. הרצוג ולפיד במקום לסתור בחדות את הייאוש והבהלה הנוטפים ממנו וליידע את הציבור כי מאז שסאדאת בא לירושלים אין איום קיומי עלינו. ואין שום קומבינציה אזורית לגבור עלינו כולל איראן (בינתיים אנחנו מאיימים עליהם עם יכולת והם עלינו בהצהרות) ואפשר עם המעצמות לבלום אותם. ואפילו תהיה בידם פצצה הם לא יחליטו להתאבד - הם רצים אל מתחת לסיסמאות הפחד והייאוש.
מול תזמורת הייאוש והחרדות צריך נוגדן: הנוגדן הוא הצופן של הציונות עליו קמה המדינה: לנרמל את הקיום היהודי. ואין נירמול ללא שלום - "השלום הוא היעד". המדינה היחידה בעולם שמנהיגיה המבוהלים הפכו את המילה שלום לבגידה. האלטרנטיבה לסימפוניה של הייאוש והשואה זו הקונטר- סימפוניה של "השלום הוא היעד". הפרטיטורה נכתבה במדרשה לציונות חברתית שהקמנו (דני יעקובסון, יגאל עילם וצביקה כסה) נגד הציונות הקולוניאלית של המשיחיסטים שקוממו את ארץ ישראל נגד מדינת ישראל.

הסכם מדיני לפני חלוף העשור
ההסכם של המעצמות לבלימת הגרעין האיראני –טוב פחת או יותר – עשוי להניב אפשרות שמנהיגי הדמוקרטיות ישחררו אותנו מקללת הכיבוש. נתניהו בתכסיסיו מול ראשי המעצמות חילץ את הפקק מהבקבוק שבו ניכלאו בשל השואה הכוונות האמיתיות ביחס לישראל. ממשלת ישראל הרי לא תיזום שלום עם הפלשתינים והערבים. יבואו אלה, חופשיים מהעכבות הכבושות, לשחרר אותנו מהכיבוש עוד בטרם חלוף העשור. לו כך יהיה הסכם הגרעין הזה ישווה בערכו לביקור סאדאת בירושלים.

כפרת המנהיגים
הכפרה הייתה נחלת המנהיגים: בגין כיפר על מדיניותו בשלום עם מצרים; דיין, כשר החוץ לשלום, כיפר על מדיניותו שהביאה למלחמת כיפור; אריק שרון כיפר על מלוכתו הקולונית כשפינה את עזה; רבין כיפר על כניעתו לגוש אמונים ועל "לשבור להם את הידיים והרגליים" כאשר עשה את אוסלו. נתניהו כנראה לא יכפר על מעשיו ומחדליו. הוא אידיאולוג הקטסטרופה.

רפובליקאי אמריקני
ד"ר ב. ה. רופא עלה מארה"ב בשנות ה- 60. כשנסע לשבתון הציע למש' החוץ לנצל את שהייתו להסברה. הגיע לבוסטון להרצאה בפני סטודנטים. בסופה של השיחה קם סטודנט ונאם: הסיכויים של יהודי להישגים גבוהים הם רק בארצות הברית. הסטודנט –בן (בנג'מין) ניתאי. לימים בנימין נתניהו.
הפריים-אגו הוא אמריקה. האלטר-אגו הוא ישראל. זו תבניתו של נתניהו רק כך אפשר להסביר איך סיבך אותנו ברשת הפוליטיקה האמריקאית המושחתת . אלוהים נמצא בפרטים אנחנו בגדולים: עד היום מדינות העולם כולל הערבים ידעו כי אמריקה וישראל כמעט חד הן. היום יודעים כי ישראל לבדה וכוחה ככוח מסיבת התה במפלגה הרפובליקאית.

ארצות הברית וישראל – הסכם
אפשר לדבר באמריקאית ולא להבין באסטרטגיה. היה לנו הסכם; ארה"ב תומכת וישראל תורמת ליציבות אזורית. הסבר מפורט אינו עניין למאמר זה. מספיקה ההוכחה שבכל מלחמה שאנחנו עירערנו את היציבות – לא קיבלנו תמיכה ונסוגונו (מלחמת סיני, לבנון הראשונה) ובכל מלחמה שהערבים עירערו את היציבות (ששת הימים, יום הכיפורים, לבנון השנייה) קיבלנו תמיכה. עפ"י זה חובה על ישראל לרכוב על גל האינטרסים האמריקאים ולנסות להטות אותו מעט לכיוון שלנו. הרפובליקאי הישראלי - שעלה לראשות הממשלה מפני שפרס סרב לבחירות מיד אחרי הרצח - לא גילה הבנה למהות האסטרטגית בממשק עם ארה"ב. ישראל בימיו חדלה לסייע ליציבות האזור.

ראש ממשלה אידיאולוג
נתניהו הוא אופורטוניסט טקטי וגדול באידיאולוגיה משורשרת מאבותיו. העולם חורש רע אכזיסטציאלי. פרופ. אבנר בן זקן פיענח את המקור במאמרו "האב הבן ורוח הקטסטרופה" (www.haaretz.co.il/opinions/premium-1.2620283 היהודים הם הקורבן האולטימטיבי לרוע הקיומי הזה. היסוד הזה בתרגום לתרבות פוליטית הוא להפחיד, להחריד, לשחזר את החורבנות ההיסטוריים. לכן היטלרים סוגרים עלינו: חוסייני הוא היטלר, נאצר הוא היטלר, סאדאת, אסאד, ערפאת, סאדאם חוסיין, אחמאדינג'אד, חומייני, חמינאי, רוחני, אבו מאזן, ארדואן – היטלרים. יש למי מהם כוח להיות היטלר כלפינו? יש קומבינציה אזורית כולל איראן שיכולה לגבור עלינו? הבלים. אבל, האפוקליפסה של שואה רועמת אך צורמת, היא ניגוד לצופן של הציונות: לנרמל את הקיום היהודי, לשחרר את היהודי מהגלות ואת הגלות מהיהודי, להיחלץ מפסיכוזת הקורבנות אל תרבות של אופטימיות. של תקווה, של העתיד חשוב מהעבר, משוחרר מקיללת עם לבדד ישכון אל עם בין עמים ומדינה בין מדינות.

הסכם ראוי
הדבר חמור כי ההסכם של אובאמה עם איראן הוא ראוי. מי ששופט הסכם כזה בטוב או רע משתמש בסרגל משובש. מדינת 80 מיליון עם גאווה ותרבות ומשכילים הסכימה לפיקוח ובקרה על תעשיית הגרעין. אנחנו 8 מיליון היינו מסכימים להרשות פיקוח כזה אצלנו? בשונה מרבים אני חושש שבן גוריון התפטר בעיקר על עניין הביקורים האמריקאים בדימונה.
The best is the enemy of the good. . נתניהו רוצה להוריד לברכיים את איראן. זו משאת נפש. אבל לא אפשרית. אנחנו עם המצור ועם חיל אוויר וצוק איתן לא מצליחים להוריד לברכיים ואפילו לא לכופף את החמאס, ונתניהו רוצה שארה"ב תעשה כך לאיראנים. ויש לו תוכנית: להכביד בסנקציות. רעיון נכון. אזרח הביא לצאר רעיון: מסילת ברזל לכל כפר. איך? שואל הצאר. - לזה יש לך מהנדסים. המהנדס שלנו מציע לשכנע את סין לא לקנות נפט מאיראן, את פוטין לחדול משיתוף איראן בסוריה. איך?, שואל אובאמה, - זה עניין שלך אומר נתניהו, מר נתניהו, פוטין ונשיא סין לא עובדים אצל אדלסון. לאדלסונים הרפובליקאים שלו בקונגרס יש תשובה: כמו שעשינו בעירק ובאפגניסטאן. מי שרוצה את הבלתי אפשרי יחמיץ את האפשרי. זה ההבדל בין אובאמה לנתניהו.

מעצמה מול מדינה
ידע אנגלית לא מבטיח הבנת הנקרא. והנקרא פשוט. אובאמה הוא נשיא ארה"ב ולא ילמד מנתניהו את האינטרסים של ארצו. את הנפט מכאן הוא לא צריך. יש לו במזרח הרחוק את סין ומסביבה מדינות זועקות לסיוע. זה אזור של 40 אחוז מהתל"ג העולמי. שם הוא צריך להסתער מדינית-קואליציונית. כאן הוא רק צריך להגן על יציבות מסוימת לאזן בין סונים לשיעים. יש איראן נגד דאעש מול סונים איסלמיסטים. יש לו פילוסופיה חברתית הפוכה משל נתניהו ויש לו עם שמתרחק מהרפובליקנים של נתניהו והולך ומתקרב לתפישה שלו. ויש לו פילוסופיה שבמקום להסתבך במלחמות אפשר להקים קואליציות לפתור בעיות, כך שיחרר את ארצו מעירק ופאקיסטאן, כך הוא מעצב את ההסכם באוקיאנוס השקט, כך הוא יסייע לעירק ולאיראן לבלום את דאעש. וכך יסייע לסעודיה מול החוטים וכך הוא מחסל מנהיגי טרור במל"טים וכך הוא יגיע לפשרה עם פוטין על אוקראינה. ועם רוחני ופוטין על סוריה. וכך הוא הצליח לקיים קואליציה שכפתה על איראן להסכים לבקרה הגרעינית וביטל את החרם על קובה.

הסכם הגרעין אובאמה אירן
ומה לא כל כך גרוע בהסכם עם איראן? לפני ההסכם אמרו הכל כי המרחק לפריצה לפצצה הם 3 חודשים. אחרי ההסכם במקרה הגרוע מכל המרחק יהיה של שנה. זמן מספיק לבלום וכל האמצעים על השולחן, אמר הנשיא. ובוודאי תאמר ישראל. ואם הם יעמדו בהסכם בין 10 ל- 20 שנה יהיה פיקוח עוצר פריצה. מערך הפיקוח הצמוד על החומרים ועל הטכנולוגיה הקיימת יהיה רציף. על מקומות חשודים תהיה השהייה של 24 ימים. טוען שר האנרגיה האמריקני, איש מקצוע, שיש מספיק חיישנים לעקוב אחרי מקומות חשודים. ואז באה הטענה שהאיראנים ירמו. אין מדינה שלא מרמה בנושאים האסטרטגיים אם היא יכולה. צריך להיות שחצן לומר שכל שש המעצמות שחתמו הם טמבלים ולא מבינים שכולם מרמים את כולם ולכן, עומדים על המשמר. ישראל ללא נתניהו הייתה יכולה להיות חלק מהבקרה ומקור להתחשבות. וצודק אובאמה שאחרי 15 שנה אם יילכו לפצצה נשיא ארה"ב יהיה במצב טוב בהרבה מאשר היום לבלום.

התמיכה בטרור
סביר להניח שאיראן תמשיך במדיניותה לערער את המדינות הסוניות ותפעיל שליחים נגד ישראל. לא ברור באיזו אינטנסיביות יפעלו בחזרתם למשפחת העמים בכלכלה ועם כבודם כמדינה מדעית. מה שכן ברור הוא שהמשך המדיניות שלהם בלי מטריה גרעינית טוב לנו בהרבה מאשר לו הייתה אתם פצצה. והרי ללא הסכם הם רחוקים 3 חודשים בלבד מפריצה לפצצה. זה המצב וזה מה שיש. בימי התורכים בזיכרון יעקב רץ צעיר אל אביו ובוכה: למה הבכי? - הם מגייסים אותי לצבא. אז תברח. אם אברח יהרגו אותי. אז תגיד התנדבתי. ראמ"מ לא אידיאולוג רפובליקני היה שותף לנשיא במו"מ עם איראן והיה לא רק מקבל אלא יודע כי לא ירחק כ"כ היום ואיראן וישראל ישלבו אינטרסים. כי אלה חזקים מהאידיאולוגיות

מה שאין זה – Grand Deal
מה שיש אנחנו יודעים מה שאין זו הבעיה. ראש ממשלה מדינאי ולא אידיאולוג אפוקליפטי היה מנצל את מציאות ההסכם להגיש לארה"ב ולדמוקרטיות (ואולי גם לרוסיה וסין) ולמדינות ערב הרלוונטיות Grand Deal היסטורי: בואו יחד נפתור את הבעיה הפלשתינית והאזורית. ישראל תכיר במדינה פלשתינית תחת מילוי התביעות הביטחונית והדמוגרפיות: גבולות 67 עם השינויים הקלים וחלוקת ירושלים. קץ לכיבוש ושלום על תנאי: ביטחון ודמוגרפיה.

להשתחרר מהייאוש והמייאשים
כל איש חופשי מתבונן בממשלת נתניהו: במעשיה, בדיבוריה, בהצעות חקיקה לאומניות גובלות בפאשיזם, בדכאנות של התארגנויות לזכויות אזרח במדינה ושל הפלשתינים בשטחי הכיבוש, בליבוי השנאות כלפי פנים וכלפי עולם ומלואו, יודע כי הכל בא מייאוש וחוסר ביטחון ופחדים גלותיים. כל אלה הם הורסי חלום המדינה הריבונית של עם ישראל המשוחרר מהגלות ועיוותיה הפורש מ"עם לבדד ישכון", אל הנירמול של הקיום היהודי. הביאו את היום. ראש הממשלה הרפובליקני לא יביא את היום.








אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל