שלם

סיפור קצר על אהבה לכבוד ט״ו באב

הוא היה תתרן והיא הייתה מעשנת, הוא אהב אותה והיא אהבה לעשן, יום אחד הוא עשה ניתוח כי גילו שהוא לא באמת תתרן, פשוט המחיצות שלו סתומות, אז פתחו לו.

כמה ימים אחר כך הורידו לו את התחבושות, הוא יצא מבית החולים והלך לבית הקפה האהוב עליו, קפה כזה קטן ושכונתי, כולם הכירו אותו שם, ועוד לפני שהתיישב המלצרית כבר הקלידה את ההזמנה של שולחן מספר ארבע, שזה המקום האהוב עליו, למערכת, אספרסו קצר בכוס גבוהה, עם חלב חם בצד, בלי קצף. הוא התיישב, בדרך הוציא איזה עיתון מסל העיתונים, לא ממש חשוב איזה עיתון, סתם שיהיה לו מה לקרוא בזמן שהוא יושב, הוא איש אשכולות כזה, הכל מעניין אותו, אבל הוא לא באמת מתעניין בכלום. הקפה הגיע, הוא הרים את הכוס וקרב אותה לאפו, הריח הכה בו, והוא התענג על הרגע הזה, שאף מלוא האף, חייך חיוך שלם, שילם, ויצא לדרכו.

באותו היום לא הלך לעבודה, רצה חופש כדי להריח את כל העולם, הלך למאפייה, הריח היה לו כבד מדי, קנה לחם אגוזים ויצא החוצה מהר, כשהיה רחוק מספיק, הוציא פרוסה אחת מהאריזה והריח, רק אותה, כל הדרך הביתה. כשהגיע לביתו מיד פתח את המקרר, הוציא חמאה ומרח שכבה נדיבה על הפרוסה שבינתיים התרככה בכפות ידיו, החמאה לא נמרחה בקלות, אבל הוי, הטעם, הטעם (מסתבר שהאף אחראי ל-80 אחוז מהטעם), זה היה יותר טוב מאיך שהוא דמיין את הרגע הזה.

בערב הם קבעו להיפגש, והוא אהב אותה, הם קבעו בגינה שנמצאת בדיוק באמצע בין הבית שלו לבית שלה, הם קראו לה "המקום שלהם", אפילו שהיו שם תמיד עוד אנשים. הוא הגיע ראשון כרגיל, וחיכה לה, בינתיים התענג על כל חוויה ריחנית שנקרתה בדרכו, הוא התמוגג מריח היסמין שתמיד סיפרה לו עליו בזמן שטיילו, העביר את ידו על הדשא הלח והתרגש מריח הרעננות שפיזרו הטיפות, אפילו כלב שעשה את צרכיו ריתק אותו.

קצת לפני שהגיעה למקום שלהם, נשפה החוצה עשן אחרון וכיבתה את הסיגריה, הוא ראה אותה מרחוק, תמיד אהב להביט בה כשהיא הולכת לעברו, בכלל הוא אהב אותה. כשהתקרבה חיבק אותה, חיבוק כזה ראשוני, כאילו מעולם לא חיבק אותה קודם. הוא טמן את פניו בשיערה, משתכר מריח הקוקוס העדין, הוא נשק לצווארה ודמעות נקוו בעיניו כשהריח את ריח גופה המתוק, הוא קרב את שפתיו אל שפתיה והחל מנשק אותה בעדינות, פחד שמרוב התלהבות היא תיבהל ממנו, פתאום הפסיק והביט בה במבט מוזר, היא שאלה אותו אם הכל בסדר, הוא אמר שכן, אבל משהו מוזר לו, "זה לא כמו שדמיינתי" אמר לה בעצב. "אויש חמוד, זה הסיגריה, הייתי צריכה לחשוב על זה שתהיה רגיש...".
היא אהבה לעשן, אבל אהבה אותו יותר, היא הפסיקה לעשן והוא אהב אותה, גם לנשק.

היא השמינה, כי זה מה שקורה בדרך כלל כשמפסיקים לעשן, והוא אהב אותה, אהב לבשל לה ולראות אותה אוכלת. יום אחד הסתכלה במראה ונמאס לה, הלכה לתזונאית, נטורופתית כזאת שקיבלה עליה ים המלצות, אמרה לה שש ארוחות קטנות ביום, בלי חלב, בלי פחמימות, הרבה מים, בבוקר ביצה, בצהריים מנה של עוף או דג ובערב ירקות, בין לבין מותר 2 פירות ו- 6 אגוזים. ירדה יפה במשקל, עכשיו גם לא עישנה וגם לא אכלה הרבה, אבל הייתה עצבנית, הוא אהב אותה והיא הלכה לטיפול, היום כבר לא הולכים לפסיכולוג, אמר לה כל מיני דברים קשים על הילדות ועל פיקסאציה אוראלית והעיקר שתהיה שלמה עם עצמה, נתן לה כדורים בשביל זה, עכשיו הייתה גם חתיכה, גם לא מעשנת וגם שלמה עם עצמה, והוא אהב אותה.

אחרי כמה זמן הלכה שוב למטפל שיעלה את המינון של הכדורים שעושים אותה שלמה עם עצמה. עברה עוד תקופה והכדורים שוב לא השלימו מספיק, הלכה שוב למטפל, שינה לה את הכדורים לכדורים אחרים, שגם משלימים וגם משמחים, הייתה שלמה ושמחה והוא אהב אותה.

כשראה שגם הכדורים האלה מתחילים לאט לאט להפסיק לעבוד, היה עצוב. יום אחד חזרה הביתה, לא כל כך שלמה, ולא כל כך שמחה, וראתה אותו ישן על הספה, אפו חבוש, ולצדו, על השולחן הייתה מונחת חפיסת סיגריות מהסוג שאהבה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל