רשמים על הדרך

זה בסדר יקירתי. לפעמים יש גליצ'ים בחזרה לתחנה ה"ישנה", ומרגישים כאילו חזרנו להיות מי שהיינו, כשלמעשה הכיוון שונה -- מי שהיינו חוזר לאור הזרקורים, כדי להתמזג עד תום, עם מי שבאמת אנחנו.

זה טבעי. זה קורה במהלך הדרך. גם לי.

בזמנים כאלה משתדלים שלא לנענע את הסירה יותר מידי, ומתמקדים ב"קרקוע ההוויה המגיחה", בצורה די מדידטיבית:

1. ביטחון
2. רגשות
3. מחשבות

נפרט דרך אפשרית אחת לגשת לתקופה הזו, לפי סדר הצ'אקרות ה"תחתונות", מלמטה למעלה:

ביטחון

בכך שאת בתוך תהליך של גילוי עצמך האלוהי.

בכך שהסימפטומים העכשוויים מעידים על האצת התהליך הזה.

בזה ששום דבר לא קורה/קרה/יקרה במקרה, וכל הדברים הטובים ביותר, במיוחד אלו שליבך מעוניין בהם באופן אישי, מחכים בתוך רגע העכשיו של העצמי האלוהי שהוא את כבר עכשיו, מעבר לענני הסערה.

"התעוררי לך הלוחמת הפנימית"

זו שמביאה להוויה את האומץ והתעוזה להילחם על האושר שלה. להיות מי שהיא, בכל רגע עכשיו, ולהרגיש טוב עם זה.
זו שמגנה על החלק הרך שבפנים, מבלי לחסום אותו אל העולם החיצון.
זו שמתמקדת בצלילות ברגע העכשיו, וברצון טהור -- להיות התגלמותו של העצמי האלוהי, העוצמתי, מלא הערך והביטחון, שהוא את גם עכשיו.

הצבע הוא אדום, צלול, בוהק, מלא אור.
מאיר ככדור בדולח שמסתובב במהירות, באיזור קצה עמוד השדרה שלנו [עצם הזנב].
מחזק ומשחרר את חופשיות זרימת אנרגיית החיים שלנו, האנרגיה המינית, במובנה הגולמי-חייתי ביותר, ואת הביטחון בעוצמתנו המגולם בה, אל כל תא ותא בגופנו.

רגשות צלולים

הדבר הראשון שאנחנו מתמקדים בו, הוא לנקז עד תום את המטענים הרגשיים השליליים. לא מתחמקים מהם. לא מנסים לגרום להם ללכת. מנקזים אותם: כמו פצעון מלא מוגלה, בסבלנות, וקבלה עצמית מוחלטת של כל התופעות בדרך ללא שיפוט, וסליחה עצמית מוחלטת על המצבים שגרמו זאת, ואהבה ללא תנאי מוחלטת לאותו צד כאוב, שכאילו תופס את אור הזרקורים עכשיו בתוך רגע העכשיו.

מנקזים על ידי הבעה, שירים, כתיבה, דיבור פנימי, צעקה -- כל מה שעושה לנו להכיר בהם, לאשר אותם שזה בסדר להרגיש ככה, ולשחרר אותם על ידי הבעה שלא יוצרת השלכות "בעייתיות" הלאה, ככל האפשר.

* מתרחקים ממקורות פנימיים וחיצוניים שגורמים לרגשות שליליים [אין טעם לנקז פצעון, אם ממשיכים באכילה לא מאוזנת, שתיצור חדשים]

* לא "זורמים" עם הרגש יותר ממה שהסיטואציה מכריחה. נותנים לו להתפוגג ולא מתניעים בצורה יזומה מחדש [לא מחטטים בפצע]

* שומרים על עצמנו בהמתנה סבלנית, שמצפה לטוב. זהו הרוגע של אחרי הניקוז, בלי לרוץ ולחשוב מה עכשיו [יש X זמן שהפצע היבש מתחדש לעור בריא וחדש]

* מתחברים למקורות של רגשות חיוביים. מאפשרים לעצמנו להרגיש חיובי, סתם ככה בלי סיבה, כי זו זכותנו מלידה [תזונה בריאה]

התוצאה ברת הישג היד, גם עכשיו, היא "השקט שאחרי הסערה", הרוגע הזה שאחרי הניקוז. לעיתים זה מרגיש כמו "כניעה" [אך האין זה דבר טוב להיכנע לעצמי האלוהי שלנו?], ולעיתים כמו התמסרות אוהבת.

"התעוררי לחופשי הילדה הפנימית"

את עם הגישה ל"קסם" בחיים.
בעלת המחסן האינסופי של יצירתיות ושעשוע בכל רגע ובכל "סצינה".
כאן האנרגיה מינית היא בביטוי הקשור הדוק לרגש אהבה ו"משחקיות משועשעת".

הצבע הוא כתום, צלול, בוהק, מלא אור.
מאיר ככדור בדולח שמסתובב במהירות, באיזור האגן/בטן תחתונה שלנו.

כעת. כאשר הרגשות שלנו התייצבו והתאזנו אל עבר שקט חודר. כמו אגם צלול.
נוכל ליישם בצורה טובה יותר את השלב הבא.

מחשבות עוצמה

תחילה מביטים במרחב המחשבתי שלנו -- לא מזדהים עם המחשבות. לא מנסים לגרש אותן. תחילה רק מבחינים, ללא שיפוט, מאיזה מקור הן נובעות?

המטרה שלנו היא לעודד מרחב מחשבתי הקשור לעצמי האלוהי, הבטוח , השלוו, המודע לערכו ועוצמתו. המאוהב בחיים.

אט אט, וככל שאכן טיפלנו בצורה אוהבת במרחבי הביטחון/רגש, נוכל להגיע למצב שבו אנו בוחרים לתת לעצמנו רשות, להכיר בעוצמתנו הפנימית, כקיימת כבר בזמן עכשיו:

"התעוררי לחופשי העוצמה הפנימית"

איך מרגישה "את הבטוחה"? הסקסית הכריזמטית? החכמה? המוצלחת ומודעת לערכה? החברותית, אך יודעת גם איך להנות בזמן איכות עם עצמה?

איך היא נראית? איך היא מניחה או מניעה את גופה?

בטרם נכריז "אמת" על מחשבה שעלתה בנו [נעביר אותה הלאה ל- "יצירת פעולה"], נבחן ללא שיפוט --

האם זו מחשבה של "את העוצמתית והבטוחה"?
האם זו פעולה של "את העוצמתית והבטוחה"?
איך חושבת "את העוצמתית והבטוחה"?
איך מתנהגת "את העוצמתית והבטוחה"?

בצורה הזו, אנחנו מאפשרים לעצמנו מרחב נקי ושקט, בו נוכל להכריז [על ידי תשומת הלב שלנו ומחשבה/רגש יזומים]:

על מחשבות כ"אמת" [מגיעות מהמקור הבטוח שהוא אנחנו],
או כ"אשליה" [מגיעות מהמקור הכואב הלכוד באשליה של חוסר עוצמה ואפשרויות].

במרחב הזה, את תדעי, על פי המחשבות, והרגשות שעשויים לשבת מאחוריהן,

איזו מהות כרגע עולה לך במודע ותדעי איך להפעיל את המודע סביבה --

אם היא מכוונת למחשבות מהסוג הלא בטוח, אז את תחזירי בעדינות את זרם החשיבה, לחשיבה של "את הבטוחה".
את תזכירי לעצמך שזו מי שאת באמת.
את תתנהגי ברגע העכשיו כמו מי שאת באמת.

אם ימשיכו לעלות עניינים סותרים, אז מי שאת באמת יהיה שם, בסבלנות, קבלה ואהבה, כדי לעודד ולהרגיע את החלקים האחרים.

הצבע הוא צהוב, צלול, בוהק, מלא אור, וככל שאנו פועלים מהמקום העוצמתי, יגיע אף לגוון זוהר מוזהב.
מאיר ככדור בדולח שמסתובב במהירות, באיזור הפופיק.
מחזק את הקרנתה של מהותנו בתוך הליבה העמוקה -- עוצמה מלאת שעשוע ושלווה, מעבר למילים או הבעה. זה כרטיס הביקור האנרגטי שלנו, בטרם נוציא מילה.

לסיכום

רציפות מספקת של טיפול עצמי שכזה [יכול להיות גם ימים/שבועות], תגרום להרבה אירועים פנימיים/חיצוניים אשר יחזקו ויזרזו את התהליך הזה -- "קפיצת הדרך האישית שלך".

אז נתמצת את כל מה שתואר כאן לשלוש הצהרות.

אם תתני רשות, אז בכל פעם שתגידי את הצהרה, כל ה"מידע" שאת צריכה בנושא, יועבר אלייך כתחושה גולמית ואינטואיציות רלוונטיות לאותו רגע, על ידי העצמי הגבוה שלך.

"ביטחון"

"רגשות צלולים"

"מחשבות עוצמה"

או כמובן בכל צורה חופשית אחרת - כל העניין כאן זה רק לעזור לנו להבין, איזו מהות כרגע זקוקה לחיזוק המודע שלנו בתוך רגע העכשיו, ולמצוא באינטואיציה את ה"גישה" הפנימית הנכונה באותו הרגע.

אני מאמין בך! :)

בהצלחה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל