הכשלון החינוכי של משה - פרשת עקב

מדוע נכשל החינוך למונותיאיזם של משה? (פרשת עקב) בפרשתנו ובאלה שיבואו אחריה משה נע בין שני קטבים: מצד אחד יאוש נחרץ ודטרמיניסטי מן הצפוי לה' מצד עמו, שכאשר יגיע לארץ המובטחת. הוא מתנבא שהעם יבגוד בה' כאשר יגיע לארץ ויזכה ליהנות מטובה. יש כאן הודאה מצידו של משה כי 40 שנה של ניסיון לחנך את העם ליראת ה', נכשלו. מצד שני בפרשה שלנו הנימה השלטת היא של

מדוע נכשל החינוך למונותיאיזם של משה? (פרשת עקב)

בפרשתנו ובאלה שיבואו אחריה משה נע בין שני קטבים: מצד אחד יאוש נחרץ ודטרמיניסטי מן הצפוי לה' מצד עמו, שכאשר יגיע לארץ המובטחת. הוא מתנבא שהעם יבגוד בה' כאשר יגיע לארץ ויזכה ליהנות מטובה. יש כאן הודאה מצידו של משה כי 40 שנה של ניסיון לחנך את העם ליראת ה', נכשלו. מצד שני בפרשה שלנו הנימה השלטת היא של ניסיונות לשכנע את העם שלטובתו כדאי לו להישאר נאמן לאלוהיו.
מבחינה מסויימת זוהי עמדה הרבה יותר הומאנית, באשר היא משאירה לאדם את חופש הבחירה, ולא גוזרת מראש שהוא יחטא ויענש. יחד עם זאת, בפרשה זו, נדמה כי משה שרוי בהיסטריה, (הלך רוח שיגיע לשיאו בפרשת האזינו) שהנה העם או-טו-טו הולך לעזוב את ה' ולעבוד אלים אחרים, ולכן הוא מנסה נימוקים מנימוקים שונים כדי לשכנע את העם להשאר נאמן לה':
• נימוק הפריון. אם העם ישאר נאמן לה' הם יהנו מברכת פריון בהמתם, שדותיהם ונשותיהם.
• נימוק המלחמה העומדת בפתח. משה מנצל את פחדו של העם מפני מלחמת ההתנחלות הקרבה, ומבטיח להם שה' ילחם במקומם.
• נימוק הניסים במדבר שעשה להם האל 40 שנה.
• נימוק הארץ הטובה שהוא מביא אותם אליה.
• איום באבדון במידה והם ילכו אחרי אלוהים אחרים.
• אלוהים הוא אלוהי הצדק המגן על גר, יתום ואלמנה.
• איום נוסף – גשמי א"י תלויים בחסדי האל הדן ושופט את עמו.
• לבסוף, הקב"ה נותן להם "פטנט" כיצד לשמור על התורה – להחזיק תפילין, מזוזות וטוטפות, שבהם יהיו עיקרי הדברים אותם יש לשנן בבקר ובערב, וכך תשמר האמונה.

בפרשה זו, ישנו קטע ארוך של תיאור פשעי העם בפרשת העגל, המתחבר לטענה כי הם עם קשה עורף ואין להם זכויות כלל, וה' מגרש את העמים הנוכרים רק בגלל רשעתם. את הטקטיקה החינוכית הזו, פגשנו כבר בפרשת דברים, והיא מעוררת תמיהה כדרך חינוכית. מדוע לא לטפח אצלם גאוות יחידה, הרי הם לא "דור המדבר" ואינם אחראים על פשעי אבותיהם? אבל משה דוחה את טענת העם "בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת (ט, ד) ואומר: "לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים האלה ה' אלוהיך מורישם מפניך ולמען הקם את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך". לסיכום מעשי העגל משה אומר "ממרים הייתם עם ה' ביום דעתי אתכם".

בימינו תורות החינוך מדברות על חיזוקים חיוביים, העצמה וכדומה כדרך חינוכית. שיטות "הנו-נו" של משה לא נראות לי כלל. ובכלל לא מובן לי מדוע משה מתייחס לעם העומד בפניו, ערב הכניסה לארץ, כאל דור המדבר, שחטאו במעשה העגל ובחטא המרגלים. הרי לאחר 40 שנה כל דור המדבר מת, ולפניו עומד דור חדש.
איתן


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל