האמונות שעושות היסטוריה

בספרו "ההיסטוריה של המחר", מתאר יובל נח את ההיסטוריה כאופנת אמונות, שמתחלפת כל הזמן. בימים אלו מלאו 70 שנה לפצצות האטום שהטילו האמריקנים על יפאן. יפאן הייתה, ממש כמו האומה המוסלמית היום, מדינה שהחזיקה בצורה קיצונית, עד מוות, באמונותיה. אני רוצה בהמשך, לסקור את האמונות שמשפיעות על חיינו כאן בישראל.

בספרו "ההיסטוריה של המחר", מתאר יובל נח את ההיסטוריה כאופנת אמונות, שמתחלפת כל הזמן.
בימים אלו מלאו 70 שנה לפצצות האטום שהטילו האמריקנים על יפאן. יפאן הייתה, ממש כמו האומה המוסלמית היום, מדינה שהחזיקה בצורה קיצונית, עד מוות, באמונותיה. עשרות שנים אחרי סיום המלחמה, כשיפאן נכנעה, עדיין התגלו, בשנות השישים והשבעים, חיילים יפאנים שהסתתרו בג'ונגל ולא ידעו שהמלחמה תמה. היפאנים, שהאמינו כמו המוסלמים בהתאבדות, השאירו באזורי הלחימה, לא רק מוקשים מתפוצצים, אלא גם מלכודות בצורת חיילים, שהיו מוכנים למות ולא להיכנע.
אני רוצה בהמשך, לסקור את האמונות שמשפיעות על חיינו כאן בישראל.


באחד מלילות הקיץ הנעימים בשבוע החולף, " סחב" אותי ידיד, כמעט בכוח, לצפות במשהו מיוחד, לדבריו. חלחלה אחזה בי בשעה שצעדנו חרישית בינות לקברים הדוממים אשר בבית העלמין הוותיק, נחלת יצחק, לטכס לזכר האדמו"ר משטפנט.
קהל מאמינים הצטופף סביב קיברו של הצדיק מהופנט מדברי הפתיחה של מנחה הערב המלומד. אלא שתוך דקות המגמה התהפכה, כשקהל המאמינים נעתר לבקשת המנחה, לתרום ככול יכולתם. המנחה הבטיח לקהל תמורה ראויה לכספו, בצורת שנים ארוכות.
הרבה מספרים נזרקו לאוויר, משל היה זה מכרז פומבי או טכס הגרלות כלשהו. בכול אחד מאיתנו יש את האני מאמין, שהיא "קופסת הפחדים" הסודית שלנו, החבויה בתוכנו. היא מבוססת על מסורת עיוורת של שטיפת מוח שעברנו. מאז משה רבנו ועד היום, ניסו רבנים שונים לחקות את כוחו הסוגסטי המאגי, של המנהיג היהודי הדגול. זאת למרות שלפי דין תורה, לא אמורים אותם מלומדים לעסוק בעל-טבעי, לחולל ניסים ולפגוש בצהרי היום את אליהו הנביא, או לחזות עתידות. הנבואה הרי לא ניתנה להמונים והיורשים המלומדים של המנהיגים הדגולים של היהדות, אמורים לעסוק אך ורק בלימוד התורה.
בגל העליות של סוף שנות החמישים, מגיעים לארצנו יהודי צפון אפריקה. אלו מביאים עימם את "תרבות הקברים והצדיקים". ענף זה הלך והשתרש עמוק בקרבנו. הוא מבוסס על האמונות התפלות והפחד מהלא נודע, שהוא חזק בקרבנו.


מאז ומתמיד האמין האדם בכוח האמונות ההזויות, שרובם נבעו מצרכים נפשיים ומצוקה אליהם נקלעו בחייהם. הם מאמינים שאם לא יקיימו את המצווה עלולים הם להיפגע מקללה מסתורית. יש את מנהג מנשקי המזוזות ויש כאלה שמקשטים כול פינה בבתיהם ב"חמסה", מתוך אמונה מאגית שהחמסה תגן עליהם מכול צרה. לחמסה אין כול קשר ליהדות אלא היא השפעה מוסלמית פאגנית, המסמלת את ידה של "פטימה", בתו האהובה של מוחמד הנביא. היא כוללת חמש תפילות, שכול מוסלמי חייב להתפלל כול יום. אחד המיתוסים המצחיקים, הוא האמונה שמקורה בסין, שרואה במראות אמצעי המסוגל לבלום את כול השדים והרוחות. אלו, לפי האמונה, יתבלבלו אל מול המראות הרבות, הפזורות בכול המקומות הציבוריים והתחנות.


רוב הסינים נמנעים מלהביט בלילה לתוך המראה מפחד שפני השטן משתקפים מתוכה. הערבים תולים בובה קטנה במכונית, במטרה להרחיק את עין הרע. בימי הביניים, כול אדם בעל שיער אדום או ג'ינג'י, נחשב באופן אוטומטי למסוכן ומוקצה מחברת בני אנוש. כנ"ל גם אדם בעל עיניים כחולות. בעבר הרחוק אנשים אלו נסקלו עד מוות, מאחר ונחשבו לזרע השטן.


לכאורה מנהג מטורף, אבל ישנן עדיין קבוצות בקרב עמי ערב, אתיופים, ובני תימן, שמבצעים את טכס " המכווה". זהו טכס צריבה עים ברזל מלובן, שמוצמד לעורם של המאמינים. בהודו שותים את דמו של המת, הבדואים יאכילו את תינוקם בעקרב קצוץ במקום "מטרנה". יש מאמינים שלא יזוזו מבלי להכניס שן שום או בצל בנעליהם, או חול שהובא מבית העלמין. ויש גם שנוהגים להטביע קישוטי קעקוע על גופם. הייתה לנו שכנה תימניה, שיום אחד, כשאשתי קיבלה דלקת חריפה בעין, מיד ציידה אותה בשקית עם מני שום כתוש וגרגרים שונים...


הרשימה ארוכה כמו הצרות שלנו, איך אומרים, איש באמנותו יחיה... זה עצוב ואין באמונה שום דבר משעשע. הנוצרים אומרים בחתונה קתולית "העיקר שכול חתונה תתחיל באמונה". בתחילת המאה רבים היו היהודים שהגיעו לירושלים כדי לדבר אל האבנים. יום אחד פורצת מגפה קשה בעיר הקודש, שמפילה חללים רבים עד כדי כך שהעותומנים נטשו את העיר. אך היהודים המאמינים שלפו עוד פטנט שיסיר מעליהם את הקללה. הם הקפידו שכול החתונות יערכו לאור נרות בבית העלמין, כשלבושם שחור, כולל הכלה... הטקס נקרא "החתונה השחורה". המגפה פרצה בגלל זיהום השפכים הגלויים. הכול נזרק לרחובות בלילות, דבר שכמעט גמר חצי מאירופה, בגלל הזיהומים והמחלות.
יפו מובילה בכמות המכשפות והקוסמים הקוראים בקפה. מיסטיקנים לא מדופלמים, שצוחקים כול הדרך אל הבנק. ברוב ימות השנה גדול מספר חברי הכנסת המגיעים לעיר, בתחפושת, לצפות בעתידם. מפלגה הולכת ומפלגה באה, אבל ביפו העסקים כרגיל... שם ניתן לקבל את כול התרופות משקיות חול ים, קמיעות לכאבי לב וגם כפתרון לאהבה נכזבת. יש ביקוש ויש הצע. הכול תלוי במחיר חביבי...


ועוד לא אמרנו דבר על הרב זלמן שניאור, הרנטגן ועוד ועוד – עליהם כבר שמענו רבות בכלי התקשורת השונים.


היום, עם התגברות גל הטרור המוסלמי ואפילו מבית, יש המעדיפים בובות בסגנון מבדח, הומוריסטי, מן קריקטורות לשחרור לחץ:



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל