ריכוז הפולחן וביקורת המקרא

האם ריכוזיות "טובה ליהודים"? – פרשת "ראה" איתן קליש במרכז פרשתנו עומד הציווי על ריכוז הפולחן במקום אחד, כאשר עם ישראל יגיע "אל המנוחה והנחלה" (דברים פרק י"ב). שוב ושוב חוזר בפרק זה הרעיון המצב העכשווי שעובדים את ה' בכל מקום הוא פסול ואת ה' יש לעבוד רק במקום אחד: "המקום אשר יבחר ה' מכל שבטיכם לשום את שמו שם". מענין שהמצב בו אפשר לבנות מזב

האם ריכוזיות "טובה ליהודים"? – פרשת "ראה" איתן קליש

במרכז פרשתנו עומד הציווי על ריכוז הפולחן במקום אחד, כאשר עם ישראל יגיע "אל המנוחה והנחלה" (דברים פרק י"ב). שוב ושוב חוזר בפרק זה הרעיון המצב העכשווי שעובדים את ה' בכל מקום הוא פסול ואת ה' יש לעבוד רק במקום אחד: "המקום אשר יבחר ה' מכל שבטיכם לשום את שמו שם". מענין שהמצב בו אפשר לבנות מזבח ומקדש לה' בכל מקום, מגובה ע"י ספר חוקים אחר – שמות, כ', 21: מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו עלתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך. בכל המקום אשר אזכיר ("תזכיר" בחלק מנוסחי המקרא) את שמי אבוא אליך וברכתיך". תופעה זו של סתירה בין חוקי התורה אינה יוצאת דופן, והיא מהווה הוכחה נוספת למקורה האנושי וההיסטורי של התורה, בניגוד לדעת המאמינים התמימים שמקורה הוא אלוהי.
בנוסף לכך עולה תמיהה גדולה, כי אנו יודעים שגדולי האומה כמו יהושע, שמואל ואליהו זבחו לה' בכל מיני מקומות.
הפרשה הזו הפכה לאבן תשתית במחקר המקראי, שכן דרכה הצליחו חוקרי התנ"ך לתארך את זמן כתיבת התורה. החל מסוף המאה ה- 18חוקרים הצליחו לזהות מיהו המלך שיישם חוק זה לראשונה, ולאור גילוי זה הם קבעו שבזמנו נכתב ספר דברים, ומכאן הם המשיכו ןוקבעו את זמן כתיבת ספרי התורה האחרים, וכמו-כן הם הצליחו לזהות את ה"מקורות" השונים מהם מורכבת התורה והתנ"ך כולו.
המלך שמזוהה עם ביצוע החוק הזה וכתיבתו, הוא המלך יאשיהו שמלך בסוף ימי בית ראשון (639 – 609). המלך הזה מתואר כמלך הצדיק ביותר בין כל מלכי יהודה, "ויעש הישר בעיני ה', וילך בדרכי דויד אביו, ולא סר ימין ושמאל" (דבה"י, ב, 1), וזאת בזכות ריפורמה דתית גדולה שביצע במטרה לטהר את יהודה מעבודת האלילים שחדרה אליה בתקופת קודמיו. הריפורמה הזו (מלכים,ב', כ"ג) , כללה השמדת כל כלי הפולחן האליליים, הרס המקדשים והמזבחות האלילייים ואף שחיטת הכהנים האליליים.
החידוש המהפכני שלה היה הרס כל המקדשים וה"במות" שבהם עבדו את ה', וריכוז כל כהני ה' מהפריפריה בירושלים. השיא של הריפורמה היה ריכוז כל הפולחן בירושלים, ואכן ספר דברים, ולא במקרה , מצווה לעשות את כל פולחני ה' רק במקום האחד שה' יבחר, מבין כל השבטים.
למה יאשיהו עשה מהלך קיצוני כל-כך (נתאר לעצמנו חוק שיביא לסגירת כל בתי הכנסת ברחבי הארץ, ויותיר רק את בתי הכנסת בירושלים)?
אין ספק שזאת הייתה דרכו להילחם באלילות שפשתה בעם, בעקבות שלטונה של אשור במשך כמה דורות על יהודה. ע"י ריכוז הפולחן בירושלים הוא היה יכול לפקח כהלכה על הפולחן לה', ולהשגיח שלא יוכנסו אליו יסודות אליליים. אבל המחיר היה כבד. מעיון בפרק י"ב בדברים אנו רואים שנוצרו בעיות קשות בעקבות הרפורמה:
א. העם שהיו מורגלים שכל שחיטה היא אקט דתי לא יודעים מה לעשות עכשיו, ולכן הותרה "שחיטת חולין".
ב. לגרור בהמות כקורבן עד ירושלים היה בלתי אפשרי, ולכן מותרת תרומה כספית במקום זה.
ג. החמור מכל, מעמד שלם, מעמד הלוויים, שהיו כוהני המקדשים הקטנים בפריפריה, איבד את מטה לחמו, והם הופכים למעמד נתמך, לצידם של העניים, היתומים והאלמנות.
קשה לשפוט את יאשיהו. מצד אחד הוא רצה להחזיר את העם אל המונותיאיזם, להשיג אחידות בעבודת ה', ואולי גם אחדות בעם. מצד שני המהלך היה מלווה באכזריות גדולה, בהרס מוסדות ומעמדות מושרשים בעם ובוודאי לא גרם לאחדות.

צנטרליזם, או ריכוזיות בעברית, ודאי שלא נחשב לערך חיובי בימינו, ובחשיבה הדמוקרטית.
אך אם ניזכר ב"קיבוץ הארצי" של פעם, כאשר הוא עוד היה תנועה חיה ובעלת אמונה - האם לא היו בו צנטרליזם ואחידות כמעט מוחלטים? שנים רבות יערי וחזן קבעו כמעט הכל ברוב התחומים, וקיבוץ שסטה מהנורמה בתחום כלשהו היה עלול למצוא עצמו מחוץ לתנועה (לדוגמה, שניר במעבר ללינה המשפחתית).

בחברה הקיבוצית ישנם מנגנונים רבים לביזור הסמכות: מזכירות רחבה, אסיפה, קלפי, ועדות ועלון פתוח לציבור. למרות זאת, ישנה בקיבוצים רבים הרגשה של חיים בהוויה צנטרליסטית ולא פלורליסטית. האם תהליכי השינוי בחברה הקיבוצית ישנו זאת?


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל