גם לכם מגיע

על דלפק הקבלה היה מונח ברושור מעוצב שסיפר על המקום והמלון. לידו הונח ברושור עם אותו המידע בדיוק אך בכתב ברייל. כמעט התעלפתי מעונג.

נכנסנו אל הלובי של המלון, כל אחד מאיתנו גורר אחריו מזוודה קטנה שמכילה את כל מה שצריך לסוף שבוע ארוך. את המלון בחרנו בקפידה. אחרי הכל, לא כל יום יוצאים לחופשה במלון חדש שזה עתה הושק ושכבר רכש לעצמו שם של מלון מפואר, מתקדם ומודרני במיוחד.
חלל הלובי היה בגודל סביר, מספיק דגול כדי להכיל מספר רב של אנשים מבלי לאבד את האינטימיות ודלפק הקבלה עוצב בפשטות אלגנטית. על הקיר מאחוריו התנוססה תמונה גדולה ויפה של נוף מקומי. הקיר מימין לנו היה כולו מזכוכית ויצר איזון מעניין בין החוץ לפנים בזמן ההמתנה לפקיד קבלה שיתפנה. אור היום שהציף את החלל דרך קיר הזכוכית היה למעשה התאורה האפקטיבית היחידה. באותה העת חשנו בנוח. על דלפק הקבלה היה מונח ברושור מעוצב שסיפר על המקום והמלון. לידו הונח ברושור עם אותו המידע בדיוק אך בכתב ברייל. כמעט התעלפתי מעונג. נדיר לראות כזאת התחשבות ונגישות לאנשים עם עיוורון. אני בספק אם אדם עם עיוורון המתקיים מקצבת נכות יוכל אי פעם להגיע למלון כזה, אבל המחווה הייתה מרגשת. החמאתי לפקיד הקבלה וביקשתי להעביר את הערכתי לכל שרשרת הניהול.

אחרי שקיבלנו את המפתח המיוחל והסבר קצר פנינו לכיוון המעליות. כל אדם שמתארח במלון מכיר את הסדר הזה של הדברים ואין בו שום דבר מיוחד. קבלת הפנים הייתה חמה ולבבית וצוות העובדים אדיב בצורה יוצאת דופן. הדרך למעלית הייתה חשוכה אך לא התייחסנו לכך באותה העת. כמו כל אותם הדברים שנוח להתעלם מהם. ככל שעברו השעות והערב ירד הבנו שהמלון המפואר והמשוכלל הוא למעשה מלכודת. העיצוב החדשני של השטחים הציבוריים היה כל כך מודרני עד כי נדמה שעוצב רק לשם העיצוב וכדי להצטלם יפה. מישהו שכח שבתוך כל העיצוב הזה מסתובבים אורחים בשר ודם שצריכים למצוא את דרכם ממקום למקום. הריצוף היה בצבע שחור, מן הסתם עשוי מאריחים איכותיים כיאה למקום אולם קשה היה להבחין בכך. חיפוי הקירות היה אף הוא בצבע שחור כאשר אחת לכמה מטרים ניצב על הקיר גוף תאורה זעיר שהאיר את עצמו בלבד. קשה היה להבחין היכן מסתיימת הרצפה והיכן מתחיל הקיר. כל החללים היו חשוכים להחריד. אפילו דלפק המזון בחדר האוכל היה שחור והמנות שהוצבו עליו הוארו בתאורה נקודתית ומעומעמת. רק במאמץ ובעזרת הצוות אפשר היה לזהות מה הוא המזון שהונח שם.
בשעות היום כל החללים הסמוכים לקיר החיצוני הוארו באדיבות השמש. עם רדת הערב ירד מסך כבד על המלון והבריח אותנו (ואורחים רבים אחרים) לחדר.
אנשי צוות המלון היו אדיבים ונכונים לסייע בצורה יוצאת דופן. באמת, אין דברים כאלה. בתחילה חשבתי שאני "העוף המוזר". אני ולקות הראייה שלי. רק לאחר ששוחחתי עם עוד כמה אורחים הבנתי שאני לא לבד. בכל פעם שציינתי באוזני מי מצוות המלון שחשוך נורא הם ענו "אנחנו יודעים, כולם מתלוננים על זה". כולם סבלו מכך, אבל כולם העדיפו להעמיד פנים שהם נהנים ומשתלבים בטרנד העיצובי. כשאתה משלם סכומים היסטריים על חדר מעוצב במלון מפואר, יותר קשה להתלונן.

ולמה סיפרתי לכם את הסיפור הזה?

כי דרך לקות הראייה שלי הבנתי משהו שנוגע לכולנו: היכולת להרגיש נוח בחלל, לראות בנוחות את מסך המחשב/טלפון, לקרוא טקסט בספר וכו' תלויה בדרך שבה הם מובאים לפנינו. טרנדים עיצוביים יכולים, עם קצת מחשבה מראש, להתחשב ביכולת הפיזיולוגית של העין והמוח שלנו לראות.
זמן רב חשבתי שתחושת חוסר הנוחות והקושי לראות הם תוצאה של לקות הראייה שלי בלבד. ככל ששוחחתי על כך עם אנשים סביבי כך למדתי שהתחושות אינן בהכרח פועל יוצא של לקות ראייה ולרוב יש לי שותפים לתחושות אלה שראייתם מוגדרת כתקינה לחלוטין.

דוגמה נוספת לחלל בעייתי היא בחדרי שרותים ציבוריים. בבתי קפה ומסעדות יש נטייה להחשיך את החלל עד כי קשה לאתר את האסלה. (לתשומת לב בעלי בתי הקפה והמסעדות – רוב הציבור סבור שהחושך נועד להסתיר פגמים ולכלוך. בודדים משייכים את החושך לעיצוב מרהיב כל שהוא) לעומתם, במבני ציבור יש נטייה ליצור חדרי שרותים מוארים מאוד אך לרוב הקירות, הריצוף והדלתות יהיו בצבע אחיד (בדרך כלל אפור בהיר). לא פעם מצאתי את עצמי מתקשה למצוא את הדרך החוצה כאשר לא ניתן לאתר את הדלת הקבועה בקיר. כשסיפרתי על כך לחברותי הסתבר שהן חוות את אותו הקושי. הן מצליחות מהר ממני לאתר את הדלת אך הקושי נמצא שם והוא לגמרי לא מחויב המציאות.

אם תתבוננו על שורת התרגום המילולי (הכתוביות) במסך הטלויזיה תגלו ש-כשאר היא מופיעה על רקע בהיר, האותיות תחומות בקו קונטור שחור. הכוונה היא לאפשר קריאה נוחה של המילים, התוצאה היא שיותר קשה לזהות את האותיות. אם היה מופיע פס כהה מאחורי אותיות לבנות, היה קל ונוח יותר לקרוא וללא כל מאמץ, גם למי שראייתו תקינה.

בסיכומו של דבר

בחללים בהם הקירות צבועים בצבעים שונים או בגוונים שונים והתאורה מתחשבת בעומק החלל (ממש כמו בתאטרון) היה לכולנו יותר קל.
בעידן שבו יש דגש על ניווט אינטואיטיבי (ללא מחשבה ומתוך תחושה פנימית) במערכות הפעלה ואפליקציות, זה אך מתבקש לתרגם גישה זו לכל פעילות התלויה בראייה.
חשיבה ותכנון תוך התחשבות באנשים עם לקות ראייה יכולה לגרום לכך שכולם ירוויחו. נגישות אינה מתחילה ומסתיימת במעלית/רמפה לכסא גלגלים או פתחים רחבים. היא מתחילה קודם כל במה שאנחנו רואים. ומה שטוב לאנשים עם מוגבלות בראייה יהיה מצוין לאנשים "רגילים". אז למה להתפשר על פחות מזה?

הכותבת היא לקויית ראייה כיום ועסקה בעברה (טרם לקות הראייה) שנים רבות בעיצוב פנים ובעיצוב גרפי.
ספרה "מעט ולאט" יצא לאור ביוני 2015 והוא מספר את סיפורה האישי לצד כלים מעשיים לתמיכה באנשים עם לקות ראייה. את הספר ניתן לרכוש באתר www.bettybebst.com


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל