האם היו נשים במעמד הר סיני

האם נכחו נשים במעמד הר סיני? איתן קליש ישנו ויכוח האם ישנה במקרא הדרה עקבית של האשה? התשובה היא מורכבת. בחוקי התורה ישנה הדרה של האשה: כל מצוות התורה מופנות אל הגבר בד"כ, מבחינת הלשון שלהם. אשה אינה יכולה להיות בתפקיד מלך, או כוהנת. גם שופטים תמיד נזכרים בלשון זכר. האשה אינה יורשת את הקרקע ואינה בעלת קרקע. שם המשפחה הוא

האם נכחו נשים במעמד הר סיני?
ישנו ויכוח האם ישנה במקרא הדרה עקבית של האשה?
התשובה היא מורכבת. בחוקי התורה ישנה הדרה של האשה: כל מצוות התורה מופנות אל הגבר בד"כ, מבחינת הלשון שלהם. אשה אינה יכולה להיות בתפקיד מלך, או כוהנת. גם שופטים תמיד נזכרים בלשון זכר. האשה אינה יורשת את הקרקע ואינה בעלת קרקע. שם המשפחה הוא על שם הגבר. הגבר רשאי לבטל את הנדר של אשתו, ועוד
מצד שני אנו פוגשים נשים שהיו שופטות וניהלו מלחמה כדוגמת דבורה; נשים "חכמות" שניהלו מו"מ עם מלכים ומפקדי צבא. אנחנו שומעים על נביאות כדוגמת מרים וחולדה. לכן בד"כ החוקרים נוהגים לחשוב שמעמד האשה בימי בית ראשון היה טוב יותר מאשר בימי בית שני.
אני רוצה לרכז את הדיון היום בסוגיה מעניינת: האם הנשים נכחו במעמד הר סיני?
בפרשת יתרו מסופר לנו על מעמד מכונן ונשגב, מתן תורה בהר-סיני, או לפחות מתן עשרת הדיברות. ואכן מתן יסודות לחוקה תוך כדי התגלות אלוהים הוא מאורע מכונן בתהליך גיבוש העם, והחוקה שניתנה שם אמורה היתה ללוות את העם כבר בכניסתו לארץ היעודה, ולעזור לו לבנות חברה מתוקנת. צר לי לקלקל את תחושת השגב וההוד אבל אני מוכרח לשאול איפה והאם היו שם נשים?
לחלק מפרשני ימי הביניים, היה ברור שאכן גם הנשים וגם הטף נכחו במעמד הר סיני. למשל לראב"ע "הקצר", אשר מסתמך על הברית בפרשת "ניצבים", דברים כ"ט. אבל זוהי ברית אחרת – ברית חורב, הנמצאת בספר אחר, השייך למקור הדויטרונומיסטי המאוחר, ובו באמת נזכרו הנשים במפורש, (ונשוב אליו בהמשך). בפרקנו הן לא נזכרות, ובתיאור המקביל של מעמד ברית סיני, בדברים פרק ה', שוב נשכחו הנשים. רש"י המסתמך על המדרשים של חז"ל, גורס כי בפסוק : "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"(פרק כ, פס' ד) הכוונה ב"בני יעקב" היא לנשים. על פניו הפרשנות הזו רק מוכיחה כי כבר חז"ל ואחריהם רש"י חשו בחסרונן של הנשים בטכסט הזה.
בפרקנו יש כמה הוכחות שכל המעמד כוון רק לגברים, למשל ההוראה: "היו נכונים לשלשה ימים, אל תגשו אל אשה" (שם, י"ט, ט"ז). לחזקוני, פרשן ימי הביניים ברור שלא רק הצו להתרחק מאשה מכוון לגברים, אלא גם הביטוי "היו נכונים" כוון רק לגברים.
אם ניכנס לטקסט עצמו של עשרת הדיברות נשתכנע ביתר שאת שהנשים לא היו שם.
א. כל הפניות נעשות בלשון זכר, גוף שני: "לא תעשה לך","לא תגנוב", "זכור" וכו'.
ב. אולי זה קצת קטנוני מצדי, אבל אני שמתי לב שבין אלו ששובתים בשבת לא מוזכרת האשה. גם לא בנוסח השני של הדיברות בספר דברים.
ג. הדיבר העשירי מוכיח בבירור שהדיברות נאמרו לגברים, כי מה אשה תעשה עם הוראה כזו: "לא תחמוד בית רעך, לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך" (שמות, כ, י"ד). האשה קיבלה כאן "מקום כבוד" – בין הבית לעבד, בנשימה אחת עם השור והחמור. למעשה היא הורדה לדרגת רכוש.
אין מקריות במקרא, וברור שמחבר התיאור הזה לא כלל את הנשים בכוונה תחילה, כלומר בהתאם לתפיסתו את מעמד האשה. אבל צריך לזכור שבמקרא יש הרבה קולות, ואין רק קול שוביניסטי. למשל בפרשת ניצבים שבספר דברים ישנו תיאור אחר לגמרי של ברית, והפעם באמת כל העם שותף: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם – כל איש ישראל. טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימך. לעברך בברית ה' אלוהיך ובאלתו אשר ה' אלוהיך כורת עמך היום" (דברים, כ"ט, ט-י"א). נשים לב כי בפרשה זו מדבר הדובר אל הנוכחים בגוף שני רבים, בעוד שבמעמד סיני הוא מדבר בגוף שני יחד, וזה לא מקרה. ספר דברים משנה לטובה את היחס לנשים בשורה שלמה של נושאים (למשל, גם האשה משתחררת מעבדותה בשנה השביעית ולא רק העבד כמו בספר שמות).
המסר המנחם של רשימת המשתתפים הנ"ל הוא שאנחנו יכולים לראות כי לאחר הרובד הפונדמנטליסטי, המצוי בסיפור מעמד הר סיני שבשמות, המדיר את הנשים מקהל ישראל, ישנה התפתחות בהכרה בחשיבותן של הנשים כחלק מהעם. התפתחות זו מתחילה כבר במקרא, בספר דברים, עוברת לחז"ל ולפרשני ימי הביניים.
לעומת זאת ראיית הנשים כחלק שווה זכויות מהעם, עדיין נתקלה לאורך המאה העשרים בהתנגדות ממושכת ותקיפה של החרדים וביניהם אפילו הרב אברהם קוק, (למשל, להשתתפותן בבחירות למוסדות הישוב) .


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל