פרשת "שופטים" ניצנים של חשיבה דמוקרטית במקרא

אחד מיסודות הדימוקרטיה היא "הפרדת רשויות". הכוונה היא שבמוסדות העיקריים של המדינה תשבנה קבוצות שונות של אנשים. המצב ההפוך הוא שהמלך או הדיקטטור ידו בכל – בשיפוט, בחקיקה ובביצוע. בפרקים דברים ט"ז –י"ח, נפרשת לפנינו מערכת קונסטיטוציונית מפותחת שבה ישנה הפרדת רשויות מרשימה: מערכת המשפט, המלך, הכהן והנביא.

מעל לכל המבנה הזה עומדת התורה, שמתפקדת כחוקה שהכל כפופים לה. דבר זה בולט במיוחד בחוק המלך שהוא חייב ללמוד היטב את התורה (י"ז,י"ח). גם השופטים בביה"מ העליון (י"ז, יא) כפופים לחוק. לכאורה ההבדל בין התורה לחוקה אנושית הוא בכך שהאחרונה נתונה לשינויים. למעשה חז"ל והבאים אחריהם הכניסו תיקונים רבים: חוק השמיטה שבוטל, היתר עיסקא, ועוד היתרים המראים לנו כי ניתן להכניס שינויים בתורה. מכל מקום, הרעיון בתורה ובחוקה וא שיש מסגרת חוקתית קבועה שאי אפשר לשנותה בגלל נוחיות השלטון.

הצגת המוסדות הקונסטיטוציונים נפתחת בהצגת מערכת המשפט. ישנה חובה ליצור בית דין וגם מערכת אכיפה בכל ישוב יהודי מרכזי (שעריך=עיר). אין זה ברור מי ממנה אותם, אבל הרושם הוא שהם אינם תלויים בשלטון. הם מצווים לשפוט רק על פי החוק ללא שימת לב לאינטרסים זרים ("צדק צדק תרדוף"). הם מצווים על שויון בפני החוק ("לא תכיר פנים") וכמובן על יושר ונקיון כפיים.
מעליהם ישנו בית דין עליון, השופט בכל המקרים המסובכים אשר בתי השדה לא הצליחו לפותרם. גם הוא אמור לשפוט על פי התורה (=חוקה). אפשר לומר שבית המשפט העליון עסק גם בחקיקה, כלומר הוא היה מעין רשות מחוקקת.
מעמד המלך אינו ברור. לא ברורות זכויותיו, ורק ההגבלות עליו מפורטות – כגון שלא ירבה לו כסף וזהב, ולא ירבה לו נשים והדבר העיקרי שמוטל עליו הוא לשנן את חוקי התורה ולפעול על-פיהם.
לפנינו למעשה מלכות קונסטיטוציונית, המוגבלת מאד בשלטונה ע"י חוקת התורה וע"י המוסדות האחרים. ברור שלמלכים היתה שמורה הסמכות לצאת למלחמות ולהטיל מיסים על העם, ודי אם נעיין בסיפורי דוד ושלמה. היו גם מלכים כמו שלמה שהירבו כסף וזהב וגם נשים.
האם המלכים בישראל וביהודה שמרו על הדגם הזה? יכול להיות שהוא מבטא את השקפתו של עורך דברים ותו לא. האם הם לא התערבו במערכת המשפט, למשל? האם הם לא רתמו לשרותם את הכהנים ולא רדפו את הנביאים?
לפי ספרי שמואל גם דוד וגם שלמה שימשו כשופטים. אך מצד שני במשפטו של נבות שנאשם בהמרדה לא נכח המלך. כך גם במשפטו של ירמיהו – לא נכח מלך. ידועים גם כוהנים העומדים לשרות המלך ברדיפת נביאים (כהן בית-אל בספר עמוס, למשל ). הרי ידוע לנו כי אליהו וירמיהו ונביאים אחרים נרדפו קשות ע"י המלכים, ואף על-פי-כן הייתה להם כעין חסינות, ועל כך בהמשך.
מקומם של הכהנים אינו ברור לגמרי. לפי הפרשה הם עוסקים בעבודת הקודש, בשפיטה ובהוראה. הם לא אמורים להתעסק בפוליטיקה.
לנביא מוענק מעמד מעין מתווך בין ה' לבין העם. הנביא הוא איש הרוח של ימינו, והוא מביא את דבר ה' לעם. לפי המבחן המבדיל בינו לבין נביא שקר, אנו רואים כי יש לו חסינות, אם כי לא מלאה. לפי פרשתנו הנביא הטועה בניבוי העתיד ישלם על כך בחייו. אישוש לכך נמצא בסיפור על מיכיהו בן ימלה (מלכים,א,כ"ב) המנבא לאחאב תבוסה בניגוד לשאר הנביאים. אחאב כולא אותו עד שיתברר האם הוא צדק. ראינו גם שירמיהו המנבא תבוסה לצדקיהו לא מוצא להורג. הנביאים הם כמו התקשורת היום – תפקידם להיות כלב השמירה של האמונה של התורה.
לסיכום, גם אם התורה ממליצה בשורה התחתונה על מלוכה, הרי שזה בהחלט לא שלטון יחיד, אלא שלטון מבוזר, עם הרבה איזונים וריסונים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל