האם יש רעיון דימוקרטי בתורה?

בפרשת "בהעלותך", יש זיקה ברורה לרעיון הדמוקרטיה, כאשר משה מתלונן לפני ה' כי אפסו כוחותיו להנהיג את העם לבדו, ואלוהים מצווה עליו לאסוף 70 זקנים שישתתפו עימו בהנהגת העם. בד"כ נהוג בקרב החוגים הדתיים בארצנו לטעון כי "ביהדות אין דמוקרטיה".

פרשת "בהעלותך" ובעיית היחס לדימוקרטיה בתורה 2

"ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביב האהל" (במדבר, יא, כד)

בפרשתנו, יש זיקה ברורה לרעיון הדמוקרטיה, כאשר משה מתלונן לפני ה' כי אפסו כוחותיו להנהיג את העם לבדו, ואלוהים מצווה עליו לאסוף 70 זקנים שישתתפו עימו בהנהגת העם.
בד"כ נהוג בקרב החוגים הדתיים בארצנו לטעון כי "ביהדות אין דמוקרטיה". הם מצביעים על כך שהמחוקק לפי היהדות הוא האל, ולא נבחרי העם כפי שנהוג בדמוקרטיות מהעת העתיקה ועד ימינו. כמו כן הם יצביעו על-כך שבעם ישראל תמיד היה שלטון יחיד, הנביא, השופט או המלך, ואף פעם לא היה שלטון של גוף רחב נבחר.
לפני שאבדוק רעיונות דימוקרטיים בתורה, אנסה להפריך את שתי ההנחות לעיל.
א. די אם נסתכל על ספר שמואל, בפרשת בקשת המלך ע"י העם (שמואל, ח). בפרשה זו ה' מצווה על שמואל להיכנע לפני רצון העם ולהמליך מלך, למרות שהוא מדגיש כי גם בעיניו אין זה מוצא, והוא רואה בזה מעין מרד של העם באלוהים: "שמע בקול העם...כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם" (שם, ז).
ב. גם בתקופת התנ"ך אנו שומעים על גופים המייצגים את העם, כמו "איש ישראל" שהיה גוף של לוחמים, "הזקנים" ששלטו בערים, ועוד. בימי בית שני, לאחר מלכות שלומציון במאה הראשונה לפנה"ס, הגוף השולט על העם היא הסנהדרין, שבודאי שאיננה שלטון יחיד, והיא הרשות המחוקקת, השופטת ולפעמים גם המבצעת. היא הייתה הגוף השליט במשך מאות שנים, אם כי בראשה עמד נשיא מבית הלל.

לגבי מציאות הרעיון הדימוקרטי בתורה, הייתי אומר שיש לנו מצב של התייחסות אמביוולנטית לרעיון זה. מצד אחד אלוהים הוא המחוקק הבלעדי, ומשה הוא המנהיג הבלעדי לאורך כל התורה. מצד שני משה נזקק לאישור העם לעצם הרעיון של יציאת מצריים והוא חושש שהעם לא יאמין לבשורתו וגם ה' מבין שקודם כל על משה לשכנע את העם (שמות, א, ד, ח). גם לפני קבלת התורה בהר סיני ה' ומשה נזקקים להסכמת העם ("נעשה ונשמע").
דוגמה הבולטת לחשיבה דמוקרטית מצויה בפרשת יתרו, כאשר חותנו של משה משכנע את משה להקים מערכת משפטית, שהוא אמנם יעמוד בראשה, אך כבר לא יהיה שופט יחיד (שמות י"ח). למעשה מוקמת כאן רשות שופטת לכל דבר. המאכזב הוא שבהמשך סיפור הנדודים במדבר המערכת הזו אינה נזכרת.
כך אנו מגיעים לפרשתנו, בה משה מרגיש כי אין לו כבר כוח להנהיג את העם לבדו, ואלוהים מצווה עליו לאסוף שבעים זקנים שיהו את ההנהגה הרוחנית יחד עם משה. במושגים של משטר דימוקרטי היינו אומרים שיש פה שלילת הרעיון של שלטון יחיד, אך לא ברור מה הם יהיו: רשות מחוקקת, או רשות מבצעת, או מועצה מייעצת? מכל מקום שוב התורה מצמצמת את תפקידם, כאשר היא קובעת שרוח אלוהים נחה עליהם רק פעם אחת: "ויתנבאו ולא יספו" (במדבר יא, כ"ה).
המוזר הוא שבכל המרידות שיבואו בפרקים הבאים מול הנהגתו של משה ואהרון, מול עצם הרעיון של התנחלות בארץ לא נמצא את אותם זקנים לידו של משה. שוב, הוא ואלוהים ניצבים בבדידות מזהרת, שוב יש לנו הרגשה של שלטון יחיד.
אולי נוכל להתנחם בבריתות הגדולות שמשה כורת עם העם – בהר סיני ובהר חורב – שיש להן מאפיינים של חוקה. עצם העניין שמשה מרגיש צורך לשתף בהם את כל העם מזכיר לנו את רעיון "האמנה החברתית" של רוסו, הובס ולוק. בדברים פרק ד, מודגש כי אלו חוקים לדורות שאין לשנותם: "לא תספו על הדבר אשר אנכי מצווה", וכידוע חוקי יסוד, שאינם משתנים עם כל רוב מקרי, חשובים מאד לקיום דמוקרטיה תקינה.
לסיכום, אפשר להגיד שהתורה "מגמגמת ומזגזגת" בנושא של שלטון יחיד, והמקומות שהצבענו עליהם נבלעים ברושם הכללי של שלטון יחיד של משה ואלוהים. אך כאשר אנו מגיעם לתקופת השופטים, אנו נתקלים פעמים רבות במוסד הזקנים שפעלו לצידו של השופט באותו דור, וחוקרים כמו רביב למשל, אומרים כי הם היו הגוף הדומיננטי בהנהגת השבטים. הראיתי למעלה עד כמה היה העם דומיננטי בבחירת המלך הראשון. גם בפרשת המלכת יואש בן אחזיה, לאחר שרציפות השלטון נקטעה ע"י עתליה, אנו מוצאים גוף המייצג את הם הנקרא "עם הארץ" המשתתף בבחירת המלך (מלכים, ב, יא, י"ז – כ).
למעשה, שלטון יחיד טהור לא יתכן, כי כל שלטון נזקק ללגיטמציה והסכמה מטעם העם, ואינו יכול לשבת רק על כידונים.

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל