עת רצון - על חודש אלול

מקובל לומר כי חודש אלול מאופיין ב"חוש המעשה", לא בבחינת "מעשיות" - יכולת לתרגם רעיונות וחזונות מופשטים לפעולות ממשיות, אלא כיכולת "לעשות מחדש", לתקן ולשפר מציאות קיימת בשלב מאוחר שלה.

חודש אלול
בחודש זה, "חודש הרחמים והסליחות", עת רצון עצום: "דרשו ה', בהמצאו: קראוהו, בהיותו קרוב" (ישעיהו נ"ה ו').

המסורת מגלה כי שמו של חודש אלול הובא מגלות בבל ומקורו במילה "אולולו" שפירושה "קציר" - רמז לאיסוף התבואה. מקור אפשרי נוסף לשם אלול הוא "אלילו" בארמית, שמשמעו הוא חיפוש, חקר ("מרגלים אתם", בראשית), כמציין עובדה שבחודש זה על האדם לחקור ולפשפש במעשיו, לדעת ולהכיר את הפגמים ולתקנם כראוי.
חכמי הקבלה מצאו לאלול ראשי תיבות אחרים: "אני לדודי ודודי לי ". משמע, אני-עם ישראל, אשוב לדודי (הבורא), ודודי יקבל את תשובתנו. לרמוז, כי התשובה תלויה באדם בלבד- מאגואיזם לאלטרואיזם. ככתוב: "אמר ה' לישראל פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו" (שיר השירים). ללמדנו, שאם האדם עושה מצדו השתדלות מועטה או אז הבורא משיב לו כגמולו ומשפיע מחסדיו הרבים.

כאמור, חודש אלול מהווה חלון הזדמנויות נפלא במעגל החיים היהודי (דתי וחילוני כאחד). זמן נדיר להתבוננות פנימית אמיצה ולבחינה מחודשת של מטרת החיים, להבדיל מיתר ימי השנה בהם אנו עסוקים "מעל לראש" ברדיפה משוללת תכלית אחר ממון ומעמד. אלול הוא עת לעצור את המרוץ, לפקוח עיניים ולהתקדם מעלה בדרך לכיבוש האגו. ימי חודש אלול מהווים חלון הזדמנויות נהדר להגבהת המזל בכל תחומי החיים, ישורת אחרונה לפני ראש השנה.

מקובל לומר כי חודש אלול מאופיין ב"חוש המעשה", לא בבחינת "מעשיות" - יכולת לתרגם רעיונות וחזונות מופשטים לפעולות ממשיות, אלא כיכולת "לעשות מחדש", לתקן ולשפר מציאות קיימת בשלב מאוחר שלה. אכן, זו המשמעות המדויקת, לפי התורה, של הפועל ע.ש.ה בעברית: בניגוד לפעולת ה"בריאה" המבטאת היווּי של משהו יש מאין ובניגוד לפעולת ה"יצירה", המבטאת שינוי צורה מהותי מדבר אחד לדבר אחר, פעולת ה"עשייה" מבטאת שיפור ושכלול הדרגתיים של דבר קיים, מבלי שהוא משנה מהות לגמרי. היכולת המיוחדת המגולמת בחוש המעשה היא היכולת להסתכל בדברים שהם כבר באמצע הדרך, שהיה אפשר לחשוב עליהם שהם אבודים, ובכל זאת לראות בהם פוטנציאל לשיפור. ליתר דיוק, זהו חוש המאפשר לזהות בכל דבר שתי בחינות בו-זמנית: היכן הוא נמצא כרגע בפועל ולהיכן יש לו סיכוי להתקדם. חוש התיקון הוא במידה גדולה, האנושי מכל חושי הנפש (לפי החסידות – קיימים 12 חושי נפש, כגון: חוש השחוק, חוש העיון, חוש האכילה וכו'). שהרי, יש להודות, אין לנו יכולת לברוא דברים יש מאין. אפילו ליצור משהו, באותו מובן של שינוי מהות, זה כמעט בלתי אפשרי עבורנו. לכן, מה שנותר לעשות הוא, פשוט לעשות. לקחת את חומרי הגלם הקיימים ובצעדים קטנים, הדרגתיים ומצטברים לעמול לתקן. אכן, זהו ייעוד האדם לפי הפירוש החסידי לפסוק החותם את מעשה בראשית, "אשר ברא א-להים לעשות": אלוהים ברא את העולם, אך עלינו לעשות איתו משהו.

ומדוע מקביל חוש התיקון דווקא לחודש אלול? ובכן, קודם כל חודש אלול הוא "חודש הרחמים" המוקדש כולו לאמירת סליחות ולהרהורי תשובה. זיקה חזקה נוספת קשורה במיקומו של אלול במעגל השנה. התרגלנו לחשוב על אלול כחודש האחרון שלאחריו מגיעים תשרי וראש השנה. אך למעשה, ביהדות ישנן שתי דרכים עיקריות למנות את חודשי השנה, מתשרי ומניסן. כלומר, אפשרות ראשונה היא כי חודש תשרי הוא "ראש השנה" שלנו ואפשרות שנייה - חודש ניסן, המכונה בתורה "ראש חדשים" ולפי זה תשרי אינו אלא החודש השביעי. מכיוון שהמרחק בין שני חודשים אלו הוא בדיוק חצי שנה, יוצא אפוא כי שני ראשי השנה נעוצים במעגל זה מול זה. מכאן, אל תוך החוויה המוכרת, לפיה אלול הוא סוף השנה, בא מעגל השנה המקביל ומצביע כי אלול הוא דווקא אמצע השנה, להזכיר כי הסוף הוא גם התחלה – זמן לסכם את המחצית הראשונה ולקבל החלטות טובות ביחס לשנייה. כאשר אנו תופסים משהו כאבוד או מאוחר מדי בא חוש התיקון, הקשוב לפוטנציאל התיקון של הדברים ומזכיר לנו שמה שנראה כסוף אינו אלא התחלה של פרק חדש; במקביל, מול נטייתנו האובדנית לראות במשברי אמצע את התחלת הסוף, מציע לנו חוש התיקון להפוך את ההסתכלות שלנו ולראותם כסוף ההתחלה – זמן לסכם את החצי הראשון ולקבל החלטות טובות לקראת השני.

שתהיה לנו שנה טובה, מלאת עשייה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל