משמעויות הומאניסטיות מוצפנות בספר בראשית

במאמר זה אני מציג חזון שעם ישראל ייקח על עצמו לצמצם את האלימות בעולם וזאת על סמך מה שמתפרש בשני מקומות בספר בראשית, חזון זה יוכל להתאים הן לדתיים והן לחילוניים וינער את היהדות מקבעונותיה

תארו לעצמכם שספר בראשית היה מספר לנו שהקב"ה שהוא אל האור והטוב ברא את אדם הראשון שממנו נברא אח"כ אברהם אבינו, וכל היצורים הטובים, ואל הרוע והחושך [השטן?] ברא את בני יתר העמים ואת חיות הטרף, והמחלות ושאר מרעין בישין. במאבק שהיה בין הקב"ה לשטן, הקב"ה ניצח אבל יצירי השטן נותרו, וחובת עם ישראל לדכא את ברואי השטן מכל סוג שהוא!...
אבל לא זה מה שכתוב!
כתוב שאלוהים ברא את הכל!
ובכן האם סביר שהאל יתבונן בשוויון נפש בטבח שבני האדם עורכים זה בזה?
כי אף אם אין האל מגיב בדרך שאנו יכולים להבין, הרי שמאד לא סביר שהאל מרוצה ממהלך העניינים ע"י בני האדם.
אילו הפגיעות ההדדיות שבין בני האדם היו הפיכות אז אולי היה אפשר להתעלם מהן בטענות שונות.
אבל מעשי הרצח תובעים התייחסות חד משמעית שלא יתכן צידוק תיאולוגי כלשהו שבשמו ייהרגו בני אדם. מה גם שמעשי הטבח מבוצעים בד"כ באוכלוסיות שהתחנכו באמונה מסויימת, ולפתע מופיע גורם דתי-צבאי חדש, שדן בני אוכלוסיה זו למוות אם הם לא ימירו את דתם לדת הכובש החדש.
התורה מדברת על חובת היהודי המאמין לקיים את מצוות התורה. אך אין כל התייחסות בתורה - זו שבכתב וזו שבע"פ לחובתנו למנוע את האלימות בין בני האדם, לפי התורה אנו חייבים לקיים את המצוות ואת ההלכות הנגזרות מהן.
אך על אף שאין אנו מצווים מדאורייתא ללמד ולחנך את הגויים שיימנעו משפיכות דמים, ובכ"ז בשים לב לנאמר שהקב"ה ברא גם את הגויים, האם אין זו סברא מובהקת שעלינו לעשות ככל שביכולתנו כדי להפחית משמעותית את שפיכות הדמים בין הגויים בינם לבין עצמם?!
מתוך ויקיפדיה-. הסברא היא הגיון פשוט, שאינו נצרך לדין מפורש בתורה, אך נקבע על פי הגיון פשוט של חכמי התורה. כוחה של הסברא תקף הן בדיני המשפט העברי, והן בדיני איסור והיתר.]
לכן השאלה הראשונה צריכה להיות האם יש בצקלוננו התרבותי אמצעי כלשהו שיוכל להיות לנו לעזר במערכה על צמצום האלימות?
אני חושב שככל שמדובר באלימות מצד האיסלם אפשר יהיה להשתמש בטיעונים תאולוגיים שיבהירו שאפשר להיות מוסלמי נאמן מבלי לקטול איש.
הטיעון המוצע על ידי הוא שאמנם יש הוראות מפורשות באיסלאם המצוות על הרג פושעים שונים, אך היות וקטילה היא פעולה בלתי הפיכה, אולי יש מקום לומר שהיות והשופטים הינם בשר ודם,הם עלולים לטעות בשיפוטם וגם בהבנתם , וברור שגם העדים עלולים לשגות בעדותם. גם אם הצעתי נאיבית מדי, הרי אני יודע שבין האימאמים יש כאלה היודעים לתת פסקי דין פחות מחמירים מהמקובל.
אני חוזר אל דברי מקודם שלכאורה מוסרם של בני עמים אחרים אינו מענייננו הישיר, אבל ההיבט התאולוגי מונותאיסטי אמור להנחותנו שהיות וכל בני האדם נבראו ע"י האל לא יכול שלא להדריך את מנוחתנו, ואני מאמין שהשלמה מצידנו למעשי טבח חמורה יותר מאי קיום מצוות פולחניות שנצטווינו בהן!
מובן שיש גם היבט מעשי לכך: כי אלימות זולגת בקלות גם מעבר לגבולות מדיניים , כך שלנו יש גם אינטרס בהפגת מתיחויות [על אף שבטווח המיידי ההיפך הוא הנכון...]
לכאורה יכולים יהודים מאמינים לטעון שהשלום העולמי הוא עניין לימות המשיח, והקב"ה כבר "ידאג לעניין זה".
השאלה היא האם האמונה בימות המשיח פוטרת אותנו ממעש כיום?
בוודאי תוהים אתם על שום מה ראיתי לעסוק בנושאים אלו?
סיבה אחת היא היותי משוכנע באמיתות הפסוק "באין חזון- יפרע עם" ,[משלי כ"ט 18] וברלוונטיות שלו.
אם נמשיך לחיות כאן רק סביב מאוויינו הפרטיים, תקצר רוחנו, ולא תמיד נרצה להתמודד על קשיים ואכזבות, במיוחד כאשר אנשים בעלי כישורים הולמים יוכלו לבנות את עצמם מבחינה כלכלית ומקצועית טוב יותר בארצות אחרות במערב. שלא לדבר על כך שהעדר חזון חברתי מוסכם יוצר אווירה של נהנתנות בכל מחיר על כל ההשלכות הנלוות. לעומת זאת חזון יכול להעניק אנרגיות רגשיות למאמינים בערכו , שיחזקו את לב הציבור בהתמודדות הארוכה עם קשיי היום יום. כמובן זאת בתנאי שחזון זה נראה להיות ישים.
אך מיד מזדקרת השאלה: האם חזון דחיית האלימות אכן ישים?
מול שאלה זו יש להציב את ההיסטוריה של האיסלם.
שנות דור אחד הספיקו לנביא מוחמד לכפות על עמי ערב את האמונה באל האחד.
קצב התבססות האיסלם מראה שבנסיבות מתאימות יתכן תהליך מהיר של קבלת אמונה חדשה, היה זה אירוע ראשון מסוגו בעולם כולו!
על כן אולי כיום בעידן של תקשורת חדשנית, לא מן הנמנע הוא שרעיון חברתי חדש יתפשט ויקנה לו אחיזה תוך 2-3 דורות .
ועדיין אפשר לתהות על מידת הצורך שלנו להיות מעורבים בכל אשר קיים על כדור הארץ, אך הנה אולי בא הפסוק שאמר הקב"ה אמר לאברהם אבינו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". היו לביטוי זה כמה פרשנויות, ובאתי אני הקטן להציע פרוש משלי:
התנהלות אברהם ויורשיו תהיה לברכה לכל משפחות האדמה.
ועולה כאן שאלה נוספת :מהן משפחות האדמה? האם לא יתכן שהכוונה לכל החי והצומח אשר על פני כדור הארץ כי מוצאו מהאדמה, ושאנו - צאצאי אברהם ניקח אחריות שתהיה לברכה לכל אשר נברא על ומהאדמה?!
על כן האין זה ראוי שאנו צאצאי אברהם אבינו ניקח אחריות בכל הקשור לשיפור התנהגות המין האנושי ?
על אף שאין פרשנות זו מוכרת, הרי נראה לי שהיא לגיטימית ואין היא סותרת במשהו את דברי התורה.

אבל השאלה הגדולה היא למי בציבור הישראלי אפשר להציע חזון זה?
היות שערכי חזון זה מושתתים על הנאמר בספר בראשית, טבעי לצפות שהוא ימומש על ידי יהודים מאמינים. ובכ"ז קשה להניח שחלק משמעותי מהציבור הדתי יגלה עניין בחזון זה. אבל אולי לא רק התוכן קובע אלא גם דרכי שיווקו. אולי אם רב כאריזמטי בעל כושר רטורי טוב יגלה עניין בחזון זה, הוא יצליח לרכוש לו הרבה נפשות.
בגלל שרוב המיגזר החילוני מתייחס לתורת ישראל רק כאל ספורי פולקלור, קשה להניח שיימצאו מספיק חילוניים שיראו לנכון להתמודד עם מטלה אלטרואיסטית יומרנית זו. אבל אולי יהווה מימוש החזון למעין אליבי שיעניק ליהודים חילוניים מעין לגיטימציה להזדהות מחודשת עם היהדות.
לדעתי קיים סיכוי סביר שהיהדות הרפורמית העולמית תאמץ רעיון זה ולנסות לחפש ולגבש כלים להתמודד איתו! היות שיש קהילות רפורמיות חזקות בארה"ב קיים סיכוי שהן תוכלנה דרך מנהיגים מוסלמים בארה"ב ליצור הסכמה על דחיית האלימות מבוססת האיסלם.
האם אני טועה בהניחי שאם נושא האלימות בשם האל יועלה לדיון בפורום של אנשי דת מכל הדתות המונותיאיסטיות קיים סיכוי להסכמה בין דתית שאלימות בכלל, ובשם האל בפרט, אינן ראויה!



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל