שלום כיתה.

צעדים ראשוניים , מחוקקים בנו שביל ולא פעם זיכרון. "זוכר את הפעם הראושנה ש.." אנחנו משחזרים בחיוך. אבל יש כאלה, לא פעם שהפעם הראשונה שלהם יכולה להיות הרבה יותר טובה אם רק תיהיו שם. אפילו בקטן.

היום הראשון של כיתה א' ,
התיק נקנה מחנות שהייתה נראית יותר כמו מחסן למלא בגדים בכל המידות. הכל שם היה מאובק, אם כי בעייני התיק היה נראה רגיל.
היו לו כתפיות וורודות. שמחתי בו.
אני זוכרת ציפורים ושער כניסה גדול, בצבע כחול.

אני זוכרת שאכלתי תפוח ונפלה לי השן הראשונה, שאותה שמרתי בכיס.
אני זוכרת שהיה טקס, שבמהלכו שרו את השיר :" א' אוהל ב' זה בית" ונכנסנו לשערים שהילדים הגדולים של הבית ספר החזיקו. חיפשתי פנים מוכרות בקהל , פנים מחייכות, גאות.
אני זוכרת שלא מצאתי.


בסוף היום שמתי את השן בכיס, ושכחתי על קיומה.
לימים הבנתי שזו הסיבה שהמשאלה שרציתי לבקש לא התקיימה. שכחתי מהשן, וככה פיית השיניים לא יכלה להביא לי את המתנה שכל כך רציתי.

אני זוכרת הרבה ימים אחרים , שבהם לא היה בהקהל עיניים גאות.
לא היה את החיבוק שאחרי, אותו חיבוק שילדים בורחים ממנו אבל רק ב'כאילו', בגלל החברים.

לא היו הרבה ימים שהייתי בבית הספר, אבל נכחתי בכמה מסיבות, וטקסים.
חיפשתי יותר מידי פעמים עיניים גאות, חיוך אוהב, בקהל המבוגרים שצפה .
יותר מידי פעמים שנחקקו עמוק.


מחר אצעד עם בני הבכור בשער הגדול של בית הספר,יש לו תיק חדש כחול שהוא בחר, עם כתפיות כחולות. אלווה אותו בנישמתי ובעיניי, אצפה בו מהקהל. אחיוך אליו בגאווה. אחבק אותו אח"כ.

יש כמוני עוד הרבה, אנשים קטנים בגוף של ילדים, עוד הרבה ילדים שזקוקים לאיזה מבוגר שיקח אחריות על הבלאגן שבלב, והסדר שלא ניראה מסביב.
​אז מה אם הם לא ילדים שלכם , תנו להם חיבוק. מילה טובה. תסתכ​לו עליהם , תראו אותם.

תעשו את זה בשביל ההורים שהם יהפכו להיות יום אחד ,
יותר מיכך, בשביל ההורה שהילד שלכם יהיה מחר.

שלום כיתה א'.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל