שיחה על משמעות ראש השנה

שיחה על ראש השנה תשס"ה גם מערכת העלון מתחדשת, איתן קליש, מצטרף לשורותיה. איתן, כידוע מגיע מתחום מחשבת ישראל ולכן טבעי היה שבראש השנה נפתח ספרים ונדבר. זה מה שעשינו, איתן ואני (טלי). ניסינו לראות האם התכנים והמסרים של ראש השנה כפי שהוא מעוצב במסורת היהודית, מדברים אלינו, מפרים את מחשבתנו, נותנים לנו השראה וכו'.

שיחה על ראש השנה תשס"ה

גם מערכת העלון מתחדשת, איתן קליש, מצטרף לשורותיה. איתן, כידוע מגיע מתחום מחשבת ישראל ולכן טבעי היה שבראש השנה נפתח ספרים ונדבר. זה מה שעשינו, איתן ואני (טלי). ניסינו לראות האם התכנים והמסרים של ראש השנה כפי שהוא מעוצב במסורת היהודית, מדברים אלינו, מפרים את מחשבתנו, נותנים לנו השראה וכו'.
התוכן העיקרי של ראש השנה במסורת היהודית הוא העמידה לדין לפני הקב"ה,דין שנחתם ונגזר כעבור עשרה ימים – ביום הכיפורים. באותם עשרה ימים מאמינים היהודים הדתיים ניתן לשנות את הדין לטובה.
במסכת ראש השנה בתלמוד נכתב: שבארבעה פרקים העולם נידון ובראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו (לפני האל) ונידונים על מעשיהם. הדיון בתלמוד נמשך ומברר על מה נידונים בני האדם ואיך הם יכולים להעביר את רוע הגזירה. כלומר, באופן ברור קיים בו העיקרון של "שכר ועונש" או במושגים שלנו "עבודה תמורת תגמול", או במלים פשוטות יותר, היהודי המתפלל ומנסה לחזור בתשובה בעשרת הימים האלו מודרך ע"י המחשבה: "מה ייצא לי מזה?"
ללייבוביץ' יש ביקורת על הזרם הדומיננטי במסורת היהודית שמעצב את חגי ישראל. הוא רואה בהרבה מן הטכסים והתפילות "עבודה שלא לשמה".
לדעת לייבוביץ היהדות האמיתית אומרת שאין מועד מסוים ל"תשובה". האדם נידון בכל רגע, והאדם צריך לעשות תשובה כל יום. הוא מראה שכבר בתקופת התלמוד היו אמוראים (חכמים) שלא קיבלו את הרעיון של תשובה רק בין ראש השנה ליום כיפורים.הוא מצביע על-כך שבאותו קטע שמדובר על יום הדין של ראש השנה, ישנם חכמים שדעתם שונה: האחד טוען שבני אדם נידונים בכל יום, והאחר אף מחמיר ואומר שבכל רגע.
נדונים בפני מי? לאנשים דתיים ברור לגמרי מי השופט כאן, אבל לנו, אנשים בעלי תפיסה חילונית, קצת פחות ברור. הדיון התפתח לשאלה האם הטקס וההצהרה כלפי חוץ חיוניים על-מנת לשמור על המוסר והערכים. אם הולכים לפי לייבוביץ' הרי שהטקסים לא רק שהם מיותרים, הם על גבול העבודה הזרה כי לכאורה יש בהם משום ציפייה לתמורה.
נחלקנו בסוגיה זאת. איתן מצטרף לדעתו של ליבוביץ. לדעתו האדם לא זקוק לזמן מסוים כדי לחזור בתשובה (או במונחים חילוניים - לתקן את דרכיו). לדעתו אדם מוסרי בוחן את עצמו ו"עובד" על עצמו כל יום, ואינו צריך "דורבן" חיצוני לשם כך. אני לעומת זאת, אני חשבתי שקביעה של יום מסוים בו בני אדם מתכנסים ומצהירים קבל עם ועדה על התחייבות להיטיב את דרכם, הינה קביעה המתאימה יותר ליכולות האנושיות. יכול להיות שקביעת "התשובה" לתקופת זמן מוגדרת, כפי שהיא במסכת ראש השנה, יש בה ביטוי למידה מסוימת של חוסר אמון בכוחו של היחיד להבטיח ולקיים נורמות וערכים, כשהדברים נשארים רק בינו לבין עצמו. אני נוטה להסכים עם המחשבה הזאת.

המחלוקת הזאת העלתה לנו דוגמאות אקטואליות יותר לחיינו כמו למשל הויכוח שהתנהל בתנועה הקיבוצית על מבחני הבגרות. שנינו, מורים לשעבר, זוכרים את השאיפה להביא את התלמידים-חניכים ללמוד מתוך הנעה פנימית, או במלים אחרות "לימוד לשמו". המציאות הראתה לנו ששאיפה זו, כמה שהיא נכונה, קשה מאוד ליישום ובלי תגמול כלשהו, בצורת ציון במקרה זה, או בחינת בגרות, יש פחות מוטיבציה.והאם אין זאת בדיוק הסיבה לכך שרעיונות החברה הקיבוצית קשים כל-כך לביצוע? כי היה בהם יותר מדי "עבודה לשמה" ופחות מדי "עבודה שלא לשמה" – ובלשוננו : פחות מדי "תמורה לתרומה"?
אז מה יש לנו לקחת מן היהדות כמסר עיקרי לחג ראש השנה?
איתן הציע את פרשת בריאת העולם והאדם, כמקור שיכול לתת לנו השראה לחג ראש השנה.
קיים מדרש האומר שהעולם נברא בראש השנה ולכן יש כאן הזדמנות ללמוד ולברוא את חיינו כמו שעשה זאת האל. בסיפור הבריאה נראה בבירור איך רצונו של האל מתקיים, ניתן ציון (העולם נברא ב"טוב") לתכנית מול הביצוע, ולבני האדם יש לדעת איתן אותה הזדמנות לממש את רצונם לברוא את חייהם כראות עיניהם. אני הערתי לו, שההבדל כמובן הוא בכך שלאל אין אילוצים, ולנו, כבני תמותה יש "כמה כאלה".
מהמפגש יצאנו, גם אני וגם איתן, עם תפילה קטנה שהלוואי ונגבש קבוצה של חברים למפגשים דומים, לפחות פעם בחודש.
ונחתום בברכה מסורתית: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה ובירכותיה. כן יהי רצון!


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל