על מועקות וחרדות בגיל המבוגר

גם ה"קשישים החדשים" נתונים לחרדות ומועקות עקב גילם. הארכת תוחלת החיים הציבה בפניהם תקופה של כעשרים וחמש שנים מיום פרישתם מהעבודה. עם זאת לא הביאה הקידמה הרפואית הבטחה לגבי איכות החיים בגיל המבוגר. הכתבה מתארת מספר מצוקות של יום יום וכמה דאגות גדולות יותר, במגמה לפתוח חלון אל עולמם של הקשישים גם לגילאים הצעירים יותר.

על מועקות וחרדות בגיל המבוגר/ מאת אברהם אלון (M.B.A)

חרף בואו של "דור קשיש" מסוג חדש, עדיין מלווה הגיל המבוגר בשורה של מועקות וחרדות, חלקן מינוריות אך מטרידות, וחלקן משמעותיות ביותר, אלא שהצעירים יותר מתקשים להבינן.

נתחיל בדברים "הקטנים" לכאורה:
• "תקלות טכניות" בבית – יושבת אישה בדירתה. השעה היא שעת ערב מוקדמת. בהדרגה יורדת החשיכה. האישה ניגשת להדליק את האור. מאומה. לא ברור אם התקלה היא כללית או בדירה עצמה. בינתיים החשיכה מתגברת. האישה, מנוסה במצבים כגון אלה, מתקשרת למוקד חברת החשמל. "לא ידוע לנו על תקלות כלשהן במקום מגורייך", כך משיבה התורנית במוקד.
האישה במצוקה. מה תעשה עכשיו? האם השכן ליד יוכל להתפנות למספר דקות? אולי תתקשר לבנה המתגורר בעיר אחרת? מה יוכל לעשות? היא נזכרת שהבן רשם אותה למוקד נוסף של טיפול בתקלות. היא מגששת את דרכה בחושך ובאור הקלוש קוראת את מספר הטלפון. תורן אדיב שומע את בקשתה. "אנא המתיני בסבלנות. נעשה כמיטב יכולתנו לעזור לך". זהו.
מעכשיו, באפילה, היא יושבת וממתינה. אין אור, אין רדיו, אין טלוויזיה, אי אפשר להרתיח קומקום... עד שיבוא "גואל".
הוא הדין לגבי צינור שהתפוצץ, ברז שדולף, הגז שנגמר בבלון, ומה לא.

• איבוד שיווי משקל – בדרך כלל הוא מרגיש בטוח בהליכה. שומר על יציבה נכונה, לא הולך מהר מדי, נזהר בשטחים לחים או רטובים. הפעם קרה הדבר דווקא בבית. בעת שניגש למקרר החליק לפתע. למזלו הספיק להיאחז במשענת הכיסא. למרות זאת חש כיצד הוא משתטח אפרקדן על הרצפה, אמנם ללא מכה או חבטה. 'איך קמים מכאן?' שאל את עצמו, וידע גם את התשובה . "לבד!"...

• "שפעת קלה" – כבר יומיים חש חולשה. 'זה קורה מדי פעם בגילי', חשב. אחר כך היה נדמה לו שחומו עלה. ישב עם המדחום הישן בפיו והתבונן בשעון היד. "חמש דקות?" לא זכר כמה זמן נדרש למדידה נכונה. בכל זאת החליט על חמש דקות, "למען הביטחון". שלף את המדחום מפיו, הרכיב את משקפיו והתבונן בעמוד הכספית. "שלושים ושבע מעלות פסיק שמונה" אמר לעצמו בקול. האם לגשת לרופא? האם לקחת משהו נגד החום? "הרי קיבלתי חיסון נגד שפעת השנה" חשב. בהיעדר מישהו להיוועץ בו החליט ללכת לישון. "אולי עד הבוקר זה יעבור"...

• "בדידות משעממת" – כבר שבוע ימים שרוחה ירודה. בעצם לא היה לה חשק לשום דבר. קורה מדי פעם, בגילה. נעה מישיבה בכורסא למטבח, ('כוס תה לא תזיק'), משם לטלוויזיה ('איזה חדשות מעצבנות'), משם לחלון ('הנוף לא משתנה, וגם האנשים לא'), ושוב לכורסא. הרגישה מעין מחנק, או צימאון לשוחח עם מישהו. נזכרה שחברתה הטובה הלכה לעולמה לפני חודש, ומשפחתה של הבת עקרה לעיר אחרת, רחוקה יותר. המועדון שאליו הלכה בשעות הבוקר נראה לה משעמם וחדגוני ולכן הפסיקה לבוא. "מה עושים עם החיים האלה עכשיו?" הרהרה בינה לבינה...

ומכאן לדברים "הגדולים" באמת:
שורה של דאגות נוספות מעיקה על המבוגרים שבתוכנו.
• המעמד המשפחתי, החברתי והתדמיתי – כיצד הקשיש "נתפס" על ידי סביבתו המשפחתית והחברתית. (מה הם בכלל יודעים עלי?).
• הירידה בזיכרון – "האם יש לי אלצהיימר?"
• בעיות בשינה – "כל הלילה אני מסתובבת סביב עצמי במיטה"
• התקשורת עם בני המשפחה הצעירים – "אני לא מצליח להבין מה מהם אומרים. בולעים את המילים, מדברים במהירות, לא יכול לתקשר איתם".
• המראה החיצוני – הקמטים, הגב הכפוף, ההליכה האיטית, השיער הנושר, ההישענות על מקל או הליכון.
• אי ההשלמה עם ההזדקנות – המרד הפנימי של הגוף והנפש נגד התהליכים ההולכים וצוברים תאוצה.

"זר (צעיר) לא יבין זאת"
קשה מאד לקשישים לראות עד כמה הצעירים מהם לא מבינים לרוחם, וקשה עוד יותר לצעירים לרדת לסוף דעתם של הקשישים. כשנאמר במקורות "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" התכוונו למשהו כללי יותר. אפשר להוסיף על כך פרפראזה: "אל תדונו את הקשיש עד שתגיעו לגילו"...

הארכת תוחלת החיים נתנה לאדם עוד שנים אבל לא בהכרח עוד איכות חיים. לאחר פרישתו מהעבודה ניצב האדם בפני עשרים וחמש שנים בהם כבר אינו מה שהיה ועדיין אינו מה שעוד יהיה...

הגודש הגובר של בני הגיל הקשיש יחייבו את העולם (על מגוון גילאיו) להתמקד בסוגיית המועקות והדאגות של הקשישים, לסייע להם בהתמודדות עם קשיי גילם ולמצוא מזור – ולו חלקי – למצוקותיהם.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל