אשליית הנצח

גרפיטי וציורים על קירות הם תופעה כלל עולמית, היא נפוצה בכל היבשות והאיים, בכל התרבויות ובכל הזמנים. חקירתה של התופעה היתה בשבילי שיעור חיים שעזר לי לגלות פן נוסף על עצמי ועל חבריי למסעת החיים.

האדם מנסה להשאיר רישום נצחי

בכתבה הקודמת דנתי בעלילת המלך השומרי גלגמש שביקש חיים נצחיים. הדיון בכתבה זו נסוב על רצונם של בני אדם להשאיר רישום נצחי.


לאחרונה נתבשרנו על תגלית גרפיטי עתיקה בירושלים: בשכונת ארנונה נתגלתה מקווה טהרה מימי בית שני. על טיח הקירות נמרחו כתובות בארמית, ציורים וחריטות. הסמלים המצוירים כוללים סירה, עצי דקל ויתכן גם מנורה. כחומר כתיבה שימשו בוץ ופחם עץ.


מה ישאר ממני אחרי מותי

חיינו, כמו כול ייצור אחר, נמשכים פרק זמן מוגבל. יש אנשים המשתוקקים להותיר דבר מה אחר מותם. הדרכים לכך מגוונות: כתיבת ספרים, יצירת אומנות, המצאה טכנולוגית, השג מדעי, שיא בתחרויות ספורט, נצחונות במלחמה וכו'.
המדמיין בנפשו שייצרתיו או השגיו יוזכרו לנצח שוגה בהשליות. העובדה היא שכמונו גם יצירותינו והשגינו הם בני חלוף.

אדם מנסה להנציח עצמו

אני שרדתי את מלחמת השחרור הנוראה מכריז ברוך ג'מילי. המבוגרים ביננו זוכרים את השם ברוך ג'מילי. הוא ליווה שיירות לירושלים ועל פי דבריו רצונו היה להקים יד לזכרו. רבים מחבריו נפלו בקרב, מתי יגיע תורי שאל ברוך ג'מילי את עצמו. לאחר שיצא שלם מן התופת כתב בזפת: "ברוך ג'מילי פלמ"ח פ"ת 1948" הגרפיטי נרשם על קיר המשאבה הראשונה של חברת מקורות בשער הגיא.
בשנת 1984 חברת מקורות החליטה למחוק את הגרפיטי מהקיר, ברוך ג'ימילי פנה לבית המשפט למניעת המעשה, בקשתו נדחתה. לקח זמן, אבל בשנת 2011 מוסדות המדינה שינו את גישתם, הגרפיטי הוכר על ידי ועדה ממשלתית והכתובת שוחזרה כחלק משיקום אתרי מורשת לאומית.

ציור הקיר שלי

ברגע זה עולה בזכרוני שגם אני יצרתי ציור על גבי קיר. מעשה שהיה כך היה: בשרות מילואים במדבר סיני, איני זוכר את השנה, הוצבנו במקום שכוח אל. באתר עמד קונטיינר מתכת ישן וברשותי היו מספר מרקרים צבעוניים. על מנת להפיג את השעמום ציירתי צורות גיאומטריות על אחד מקירות המחסן. ומכיוון שרווחתי נחת מהעיסוק המשכתי בכך ברוב זמני הפנוי. כך מלאתי קיר שלם. עד היום לא עלה בדעתי מה היתה מטרת המעשה, מלבד הפגת השעמום.
לרבים ממציירי הגרפיטי של ימינו יש מטרה: התרסה חברתית, רצון להתפרסם, ביטוי יצירתי או רצון להשאיר רישום אישי לדורות הבאים ואולי כמה מניעים גם יחד.

דימיון ומציאות

אומן גרפיטי צרפתי צ'ארלס לבל (מוכר בכינוי (Levalet מקשט את רחובות פריז ביצירותיו. הוא משתמש במשחה על בסיס קמח. את תמונותיו הוא משלב בין מציאות ארכיטקטונית לדימיונו הפורה. לתמונת השער בחרתי יצירה בשם מינוטאור: דמות מהמיתולוגיה היוונית המציג ראש של שור בגוף אדם. לבלה ניצל ליצירתו מזרקת ברונזה קיימת והוסיף לה גוף אדם.

כיצד זה התחיל

לפני עשרות אלפי שנים בני אדם ציירו על צוקי סלע ועל קירות ותקרות מערות.
בין החוקרים נטוש ויכוח מה מטרתם של ציורים אלו. האם הם ביטויים של דת ופולחן, או כוונה להבטיח הצלחת הצייד או אולי הרצון למסור מסר לדורות הבאים. כיצד ניתן להבין את כוונתו של אדם שחי בריחוק אלפי שנים מאתנו? האפשרות היחידה היא לחקור את עצמי ולנסות למצוא שם את המענה. מה מניע אותי לנסות להשאיר רישום שהתקיים לנצח?. החיפוש הפך לשיעור חיים מאלף. המסקנה שלי ברורה: המניע הוא הרצון שלנו לחיים נצחיים או לפחות להשארת זכר לקיומנו.


נושאי ציורי צוקים ומערות כוללים בעלי חיים מסוגננים כגון סוסים, קרנפים, אריות, דובים, ג'ירפות, ביזונים, פילים ואיילים. בכל איזור מוצגים מיני חיות הנפוצים באיזור. מענין שברוב איזורי העולם דמויות בני האדם קטנים מדמויות החיות. פרט המראה על חשיבותם של בעלי החיים בעיני הציירים.
בנוסף צוירו נקודות, קווים וצורות גיאומטריות, משמעותם אינה נהירה לנו אך הם מהווים ביטוי של מחשבה מופשטת או סמלים. אין לי ספק שביטוי זה הוא הצעד הראשון לקראת המצאת הכתב.
היצירות נעשו במספר צבעים מצומצם: שחור, אדום, צהוב ולבן אלה צבעים שניתן להשיג מסלעים ומפחם עצים. את האבן כתשו לאבקה אליו הוסיפו שומן מהחי. הרכב חומרים כזה נקלט היטב בסלע גירי לכן רבות מהיצירות הקדומות נשתמרו עד ימינו.
הציורים הראשונות נתגלו בספרד ובצרפת במאה ה 19. מאז נחקרו מאות ואלפי מערות בכל רחבי העולם.
בשנים האחרונות נתגלו ציורי קיר עתיקים ביער האמזונס שבתחום קולומביה. באיזור זה נמצאו מספר גדול של יצירות. האזור הוכרז כפארק לאומי בשם ציריביקטה ( Chiribiquete,). היותו מקום קשה לגישה גרם לשמירה טובה של אוצרות העבר. עד היום החוקרים ממעטים לספר על קיומם של ציורי הסלע מפחד הגעתם של אלפי מבקרים ומפגיעתם הרעה של שודדים והורסי עתיקות למיניהם היכולים להביא נזק עצום לפנינה תרבותי זו.


בשנים האחרונות נתגלו ציורי קיר עתיקים ביער האמזונס שבתחום קולומביה. באיזור זה נמצאו מספר גדול של יצירות. האזור הוכרז כפארק לאומי בשם ציריביקטה ( Chiribiquete,). היותו מקום קשה לגישה גרם לשמירה טובה של אוצרות העבר. עד היום החוקרים ממעטים לספר על קיומם של ציורי הסלע מפחד הגעתם של אלפי מבקרים ומפגיעתם הרעה של שודדים והורסי עתיקות למיניהם היכולים להביא נזק עצום לפנינה תרבותית זו.
אחת התופעות החובקות עולם היא הדפסת דגמי יד אדם. דוגמאות לכך נמצא ביבשת אמריקה, באירופה באינדונזיה ועוד מקומות.
הדפסת ידיים הם של ילדים ומבוגרים. הן נעשו בשתי שיטות: טבילת היד בצבע והדפסתו על הקיר או הנחת היד על הקיר וריסוס צבע מעליו.
המעניין הוא שגם בימינו ממשיכים בנוהג זה כפי שניתן לראת בתמונה של גרפיטי משוואיץ. הדפסת יד על קיר ציבורי מכריז "אני הייתי כאן".
האות A בתוך מעגל הוא סמל תנועת האנרכיסטים, הסמל נוסף מאוחר יותר על הציור המקורי



יצירתיות ביטוי אנושי ללא גבולות

הגרפיטי המודרני קיבל תאוצה במאה השנים האחרונות. תחילה השלטונות הביאו התנגדות "לליכלוך" קירות של מבנים, אך מאוחר יותר השלימו עם המצב או הקצו מקום לאומני הגרפיטי להציג את אומנותם. בארצות בעלות ממשל רודני הגרפיטי נאסר לחלוטין.
בברית המועצות הקומוניסטית איש לא חלם על ציור גרפיטי על קירות מבנים. ובכל זאת אומנים וארכיטקטים מצאו דרך מקורית לתת דרור לכושר יצירתם: תחנות אוטובוס. שם המשטר לא התערב, אפילו עודד יצירת תחנות אוטובוסים יפות. ראו כמה יצירתיות הושקע בהקמת מבנים אלה.


שני הגרפיטים הבאים מביאים מסרים שונים. היצירה מבולוניה שבאיטליה הוא רעיוני: תנו לנו תקווה לא סוכריות. הגרפיטי לידו מקורו בבומבי שבהודו המסר כאן "אם היו לנו רכב עם כנפיים היינו נמלטים מהרחובות הסואנים.


מה הקשר בין גרפייט בני זמננו לציורי מערות עתיקים? כולם נובעים מהצורך לביטוי עצמי פנימי. כאז כן עתה בני אדם מבקשים להנציח עצמם, להודיע על קיומם ולמחות על מצבם. משהו טבוע בנו המניע יחידים לביטוי נוכחותם.
ציורי הקיר והגרפיטי מבטאים את היצירתיות שבאדם. הלימוד האקדמי נוטה לפרק את הלימוד לפרקים נפרדים. לאומת זה לימוד התופעה כביטוי כלל אנושי מאפשר לגלות את החוט המקשר בין אדם לאדם ביו עבר להווה.

שעור חיים

מה מלמד אותנו תופעת ציורי הקיר? אנחנו בעל חי יוצר, כך נוצרנו. כושר היצירה אומנם קיים בכל אחד ואחת מאתנו, אלה שמימושו דורש מודעות. כאשר אדם נעשה מודע לכושרו זה הוא מתחיל את דרכו להבנת תפקידו ביקום.
כל יצור חי נוצר למלא תפקיד מסוים. התא יודע להתחלק וליצור אברים. האבר יודע כיצד לספק את החומרים הדרושים לשאר חלקי הגוף. הזרע יודע להתחלק וליצור ייצור חדש. כל חלק ביקום יודע את משימתו, גם אם דרגת מודעותו שונה. לאדם, נתנה אפשרות להבנת תפקידו, זו רק אפשרות, הגשמתה דורשת לימוד והכרת הדרך.

תהיי שנת תשע"ז שנת תרומה לזולת, שיתוף פעולה, עשייה חיובית וזכות נפשית

השגות והערות התקבלו ברצון, אתם מוזמנים להתקשר אלי: gershonedel@gmail.com


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל