השכבה עם אבא

"השכבה" עם אבא אבא ואמא כבר לא חיים ביחד. היום אני אצל אבא, והערב תורו להשכיב אותי. אני יושב על כתפיו ,ואנחנו הולכים אל עבר הגן, להשכבה.

"השכבה" עם אבא
אבא ואמא כבר לא חיים ביחד. היום אני אצל אבא, והערב תורו להשכיב אותי. אני יושב על כתפיו ,ואנחנו הולכים אל עבר הגן, להשכבה.
אבי הוא ענק. הגובה בו אני יושב על כתפיו קצת מפחיד, וגם החושך סביבנו קצת מפחיד. אך בעצם אני לא מפחד, כי אני עם אבא שלי, החזק, הגדול והטוב, וכיף לי על כתפיו הרחבות. אני יושב על כתפיו ויודע ששום דבר רע לא יכול לקרות לי. אני מחזיק בשתי כפות ידי את מצחו החם, מסתכל על הכוכבים הרבים הפזורים בשמיים ומתפעל מיופיים (רואים אותם היטב, כי אין בכלל תאורה בשבילי העפר של הקיבוץ).
אני שר שירים שאני המצאתי, ממרומי כתפיו של אבי: "אבאל'ה שלי-לי, אבאל'ה שלי-לי", מין שיר שאני המצאתי. אנחנו מתקרבים לבית הילדים והידיעה שכל זה ייגמר עוד חצי שעה, כשנגיע לבית הילדים, בהשכבה, גורמת לי קצת עצב.
מגיעים לגן ונכנסים לחדר שלי, שם כבר נמצאים עוד שלושה ילדים. אבא לא יודע להכין "קן", לא יודע לקלח, לא יודע להכין בגדים למחר. אבל המרגיז מכל הוא שהוא לא יודע לספר סיפורים. אמא יודעת לספר סיפורים נפלאים וכל כך יפים עד שלפעמים נאספים ילדים מחדרים אחרים לשמוע אותם.
כשאני מנדנד לאבא שיספר לי סיפור, הוא מספר לי שוב את הסיפור הכי מרגיז שלו, הסיפור שאין לו סוף: "היה היה גמד אחד, והוא נכנס לתוך הכד, והוא עלה למעלה והסיפור נמשך הלאה. היה היה גמד אחד...וחוזר חלילה".
אני לא מרוצה ומבקש, סיפור אמיתי. אבל אבא קם מהמיטה, צוחק, נותן לי נשיקה, אומר לילה טוב, והולך לשיחת הקיבוץ.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל