צו השעה, מעורבות ממשלתית בעיירות הפיתוח!

הממשלה יכולה לעזור לעיירות הפיתוח, והפריפריה להרים את עצמם, המפתח לעזרה זו היא הבאת מפעלי הייטק, בתי תוכנה ועסקים לטכנולוגיה מתקדמת לאזורים אלו.

לכל השרים ולחברי הכנסת ולכל מי שבאמת איכפת!

מאז שנות השמונים חל בישראל תהליך הולך וגובר בו אזרחים טובים ואיכותיים עוזבים את הפריפריה ועוברים לגור במרכז ובכך משאירים את הישובים בהם גדלו והתחנכו לרגרסיה ולניוון קהילתי ותרבותי שהולך וגדל, השינויים הטכנולוגיים והעניין מגברים בקרב הצעירים את הנהירה למרכז.
נכון יהיה לומר כי תהליך דומה קורה בכול העולם, אולם ישראל איננה כל העולם, ומסיבות שונות אין היא יכולה להרשות לעצמה להמשיך בתהליך הרסני זה.
קשה למצוא בפריפריה אנשים רציניים ואידיאליסטים, אנשים בעלי מוטיבציה ורצון, משכילים וישרים אשר נכונים להיות דור המנהיגים הבא, בכך, לעזור לעירם בעתיד עם האתגרים החדשים שעירם צריכה לעמוד, להתמודד על תפקידים בכירים כמו ראשי ערים ולהיות חלק פעיל בעשייה ובפיתוח העיר, כך קרה שאיכות ורמת המתמודדים לתפקיד ראשי ערים ירדה פלאים, וההתמודדות לראשות העיר נותרה בידי קבוצות אנשים בינוניות ומטה, או חמולות שמוצאות עצמן מתאימות ולמעשה דיגלם הוא "אין לי מה להפסיד מכסימום אהיה חבר עירייה". בנוסף לכול הבעיות, גם עבריינים מוצאים דרכם בניהול הערים ומשתתפים בחגיגה.
בינתיים הולכת ונרקמת חברה ישראלית חדשה ונחותה בפריפריות, עיירות הפיתוח הופכות לקטנות יותר, עניות יותר והומוגניות יותר, ללא פיתוח נכון, ללא תרבות (פחות דרישה) וללא עתיד (ללא מפעלים ותעשיה עתירת ידע - Hi-tech). הטלת האחריות של המדינה על ראשי הערים מגבירה את הבעיה, והתנערות הממשלתית מהגדרת יעדים עתידיים לכל הערים בפריפריה, גורמת לתופעה קשה ביותר בה הערים בפריפריה תקועות או נסוגות. והתכנון העתידי לקוי, הפרויקטים העתידיים חסרי תכלית ומובילים את העיירות לדרך ללא מוצא.
תוכנית ממשלתית לשיפור המצב אינה חייבת לעלות כסף רב אם בכלל, הממשלה חייבת לפעול על פי נוהל וחוקים שתגדיר באופן דחוף לשינוי מצב, לא יתכן שבתי תוכנה ומפעלי ה- Hi-tech בארץ ירוכזו במרכז, גם אם קיימים מספר נקודות אור במספר מקומות וערים בפריפריה (אשר נובעים מראשי ערים חרוצים וטובים או מסיבות שונות ואחרות), הרי שאין הדבר מבטא את הכלל.
הפיתרון על פי הצעתי צריך להיות בחקיקה.
• גוף או משקיע המעוניין להקים עסק כלשהו בנושא מחקר ופיתוח, Hi-Tech , או כל מפעל מתקדם, יצטרך להגיש בקשה והמשרד הממשלתי (תעשיה? הפנים?) המופקד בנושא זה יציע ויאשר לאותו גוף רשימת אפשרויות לערים בפריפריה שבהם יוכל להקים את העסק שלו. (כפי שחקלאי אינו יכול לגדל גידול שכבר גדל באופן מספיק לתצרוכת המדינה והוא נאלץ לבחור מתוך רשימת אפשרויות כך צריך לנהוג גם במקרה זה. )
• יחד עם הצעת יעדים אפשריים על הממשלה להציע הטבות גדולות ותמריצים רבים למשקיעים ובעלי המפעלים כדי שתהיה תנופה להקמת המפעלים באזורי פיתוח ובפריפריה, דרך זו פשוטה ויעילה היות שברוב מפעלי ה- Hi-tech חלק נכבד מהעבודה מבוצע בתוכנה, וכידוע תוכנה אינה מצריכה שינוע, והמרחקים אינם משחקים תפקיד.
• צעירים המחפשים עבודה יגיעו למקומות הנ"ל, סטודנטים שזה עתה סיימו את לימודם וכל שהם רוצים זה להשתלב בשוק העבודה ישאפו לקבל גם עבודה שהיא מחוץ למרכז. המטרה איננה סגירת העבודות במרכז, אלא יצירת איזון כלשהו בין כמות העבודות האיכותיות המוצעות בכל הארץ.
• יתרון חשוב נוסף הוא שהציבור יגיע לפריפריות ולראשונה גם תגדל כמות התושבים באזורים אלה. לא הגיוני ולא יתכן שישובים ותיקים כמו: טבריה, צפת , אשקלון, קריית שמונה, קריית מלאכי, קריית גת וכו' ימשיכו להצטמצם באוכלוסייתם. זוהי תוצאה ישירה של חוסר עשייה מצד הממשלה.
• פריסת התושבים בארץ תהיה יותר נורמאלית, מחירי הדירות ירדו והפריפריה תקבל תנופה פיתוח אדירה, הדבר יתבטא בכל תחומי החיים (תיירות, בתי מלון, עבודה, בניה ואיכות חיים - תרבות, בתי ספר , וכמובן אכלוס הגליל והנגב).


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל