איך אני קורא את התורה

הומניזם ויהדות, הומניזם במקרא הקדמה לפרשות השבוע לכאורה הרי אלו דברים הסותרים זה את זה, דת והומניזם על פניו נשמעים כדברים מנוגדים זה לזה.

הומניזם ויהדות, הומניזם במקרא
הקדמה לפרשות השבוע
לכאורה הרי אלו דברים הסותרים זה את זה, דת והומניזם על פניו נשמעים כדברים מנוגדים זה לזה.
ננסה להציג את ההנחות המרכזיות של כל אחת מן ההשקפות האלו, אבל לפני כן נציין שההומניזם שייך לתקופה המודרנית. הוא מתחיל בתקופת הרנסנס באיטליה (מאות 14 -16) ונמשך בתקופת הנאורות (מאות 17 -19).
הדתות שאנו מכירים החלו את דרכן בעולם העתיק, עוד לפני הספירה. הן עברו שינויים בימי הביניים, וביהדות עוד בימי המשנה.
מה אומר לנו ההומניזם – האדם במרכז. מה אומרת הדת? – האל במרכז.
אבל האם ישנה באמת דיכוטומיה בלתי מתפשרת בין השתיים? למשל בפרשת הבריאה מהו הנברא הכי חשוב? – האדם! לו ניתנה הזכות למשול על היקום. בסיפור השני על הבריאה אלוהים מאד שוקד על רווחתו של האדם. אלוהים גם שוקד על חינוכו של האדם, ולא רק בהיבט הדתי, אלא גם בהיבט המוסרי.
היבט אחר הוא האוניברסליזם מול הפרטיקולריזם. ההומניזם רוצה שנרגיש עצמנו כבני אנושות אחת, שנכבד את העמים האחרים, שנדגול באחוות עמים. כמובן שהוא מתנגד לכל גזענות, התבדלות. הדת היהודית על-פניה היא בעד הסתגרות, בדלנות והתנשאות על פני דתות אחרות. כולנו מכירים את הרעיון שעם ישראל הוא עם סגולה, ודתות העמים האחרים הן עבודה זרה והבל ורעות רוח. אנחנו נראה שההתנשאות על עמים אחרים בתורה ובמקרא היא לא טוטאלית ויש גם מקרים אחרים.

כאן אנו מגיעים לשאלת הסובלנות. דתות בד"כ אינן סובלניות כלפי דתות אחרות. הן דוגלות בקיומה של אמת אחת מוחלטת. הן דוגלות במחוייבות טוטאלית במעשים ובמחשבות כלפי הברית שלך.
ההומאניזם דוגל בערך הסובלנות. הוא מכיר בטיבה היחסי של האמת, בפלורליזם. הדת היהודית במקרא לכאורה אינה מכירה במיתוס האלילי, אבל היא מושפעת ממנו ומכירה אותו היטב, והוא חדר גם לתוך ספרות הנביאים והכתובים.
ומה עם זכויות האדם?
זכויות האדם מאד חשובות להומניזם ולנאורות. הזכות לחופש ביטוי עומדת בראש. הזכות לחיים ובטחון; זכיות הקנין, הזכות להשתתף בבחירת השלטון ולהשתתף בשלטון. הזכות לשויון לפני החוק. חלק מהזכויות הללו נמצאות בתורה. התורה עוסקת הרבה בחקיקת חוקים ובהגנה על הפרט. נכון שחופש הביטוי אינו בין הזכויות המוגנות ואולי עוד חרויות (חופש הדת), אבל הזכויות האחרות זוכות להגנה בד"כ. (העבדות והשחרור, חוקי השמיטה והיובל, חוקים להגנת העני, ועוד).
ובכן ראינו שאין לנו תשובה חד-משמעית על השאלה האם יש הומאניזם בתורה ותנ"ך. אבל ניתן להגיד שלעומת סיפורי האלים במיתולוגיה היוונית למשל, התורה כולה עוסקת באדם, וזהו בהחלט דגש הומניסטי. נכון, שהיא רוצה לראות כיצד האדם הזה יציית לאלוהים. מכל מקום יש עוד מטרות לאדם וליהודי הזה. למשל להקים משפחה, ללדת ילדים, ליצור בסיס לעם, להיות איש של יושר וצדק.
חופשי ועוד.
לאורך כל העיון בפרשות השבוע נהייה עם הדו- משמעות הזו, ואני אחפש בנרות את ההומניזם בטקסטים.

חלק ב'
איך אני לומד "פרשת שבוע"?

אני בוחן את הפרשה בעיניים של יהודי מודרני ליברלי וחילוני. אני מחפש בה את הערכים שאני מזדהה עימם, ואם אני מוצא בה ערכים גזעניים, שוביניסטיים, בקיצור ערכים שאני מגנה אותם, אינני חושש להצביע עליהם ולגנות אותם. כמו-כן אני מנסה לבחון את הרלוונטיות של הפרשה לזמננו.
לדוגמה, בפרשת "וארא" בסיפור העקדה הערך המרכזי הוא צייתנות ואפילו צייתנות עיוורת. במקרה זה לא אהסס לגנות את מעשהו של אברהם, ואת הערך העומד מאחוריה. לעומת זה באותה פרשה מופיע הויכוח של אברהם עם האל לגבי אנשי סדום. שם הערך המרכזי הוא רדיפת צדק, וממנו נובעים שם עוד ערכים כמו אומץ לב ציבורי, שיוויון ערך האדם ועוד. כשאדם חילוני כמוני פוגש ערכים כאלו במקרא, זה גורם לו לחוש שייכות והזדהות עם העם שלנו ועם תרבותו. לעומת זה, מותר להודות, שכשאני פוגש קטעים המגלמים את הערכים השליליים, זה גורם לי עוגמת נפש וירידה במפלס ההזדהות שלי עם התרבות של העם שלי.
לעומת זה, בפרשת "חיי שרה", אנו מוצאים בתחילתה את הסיפור על קניית מערת המכפלה ע"י אברהם מידי בני חת היושבים בחברון. יש לנו כאן סיפור טיפוסי של יחסי אברהם עם בני העמים היושבים לצידו. התנהגותו של אברהם כולה בסימן של נורמות של אחווה אנושית. את הקרקע הוא יקנה תמורת כסף מלא, במו"מ הוגן. אברהם לא מנסה לכבוש לו חלקת אדמה בכוח, למרות שאולי היה יכול לעשות זאת. שמענו על הצלחותיו הצבאיות כנגד חמשת המלכים. הוא גם לא מנסה לגנוב אותה בדרכי עורמה. הוא נוהג בכבוד רב כלפי בני שיחו, הוא משתחווה בפניהם, והוא לומד ונוהג לפי חוקיהם.
אברהם למרות שקיבל את ההבטחה על הארץ לפני כמה פרקים, יודע ומכיר כי בארץ הזו ישנם עוד עמים, וצריך לשמור איתם על יחסי שכנות טובים. כך הוא נוהג כלפי מלך סדום, כלפי מלכי צדק וכלפי אבימלך מלך גרר, איתו הוא כורת ברית לדורות.
האם נדע ללכת לאורו של אברהם ביחסינו אל העמים החיים אתנו בארץ זו!

אסכולת חקר המקרא – תורת התעודות
האם ידעתם שהתורה מורכבת ממקורות שונים שסודרו ע"י עורכים שונים לפעמים זה בצד זה?
זוהי ההשקפה המדעית על הדרך שבה נוצרה התורה שבידינו. כבר דיברנו על-כך שסיפור הבריאה מופיעה פעמיים בספר בראשית. ההסבר של חקר המקרא הוא שזאת עבודה של שני עורכים ולכן שני הסיפורים מאד שונים זה מזה. תיאורי חגי ישראל החשובים מופיעים שלוש פעמים בתורה ובכל פעם הם שונים. חקר המקרא (ולהאוזן, 1850)מסביר זאת ע"י עורכים שונים שפעלו בתקופות שונות.
חקר המקרא מציין כמה עורכים:
א. היהוויסט – תקופת דוד ושלמה (1000 לפנה"ס)
ב. האלוהיסט – תקופת אחאב (850 לפה"ס)
ג. הדויטרונומיסט (אסכולת ספר דברים) פעלה מ-650 – 400 לפנה"ס)
ד. המקור הכהני – 450 לפנה"ס
לכל אחד מהעורכים האלו היו מאפיינים משלו בנוסף ללשון שציינה אותו. היהוויסט אהב סיפורי משפחה, הוא כנראה ליקט אותם מהסיפורים בע"פ שהיו שגורים בפי העם.
האלוהיסט היה מקור של הממלכה הצפונית. גישתו היא יותר אוניברסאלית (למשל סיפור שרה ואבימלך).
הדויטרונומיסט מצטיין בקנאות לאומית ודתית. הוא ערך גם את ספר יהושע. כלפי עמו הוא מאד הומניסטי.
המקור הכוהני מתענין בסדרי הקורבנות, מה מגיע לכהנים ובסדרי המקדש. הוא פועל לאחר שיבת ציון.
את כל המידע הדי מעייף הזה אני מעלה בפתח שיעורינו, כדי שנדע שלצד הגישה הפרשנית ההומניסטית, אני מחויב גם לגישה המדעית, או לפחות לא יכול להתעלם ממנה לגמרי.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל