פרשת "נח - האם טבע האדם רע מנעוריו?

"פרשת נח" – האם יצר לב האדם רע מנעוריו? השקפה פסימית על טבע האדם עולה מסיפור המבול הנפתח בקביעתו של אלהים כי "רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום", וכתוצאה מזה ה' מתחרט על עצם בריאת המין האנושי ומחליט להשמידו.

"פרשת נח" – האם יצר לב האדם רע מנעוריו?

השקפה פסימית על טבע האדם עולה מסיפור המבול הנפתח בקביעתו של אלהים כי "רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום", וכתוצאה מזה ה' מתחרט על עצם בריאת המין האנושי ומחליט להשמידו.
הסיפור מסתיים בהחלטתו של ה' לא להביא יותר מבול על האדמה: "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף להכות את כל-חי כאשר עשיתי" (ט, כ"ב). אין ספק שיש פה קביעה והשלמה פסימית עם טבע האדם המושך אותו אל הרע.
האם זוהי השקפת היהדות על טבע האדם? ומהי השקפתנו?
ישנם פרשנים מסורתיים (רש"י, חזקוני), המרככים את הקביעה הזו, ואומרים שהכוונה כאן היא שהאדם כילד וכנער, שלא למד ולא חונך עדיין, נוטה עקב יצריו הסוערים לרע, אך נראה לי שכוונת הפסוק היא כוללת יותר.
קשה להשלים עם התפיסה שהתורה רואה כך את האדם, ואכן יש בסיפורי התורה דמויות של צדיקים, (גם אם לא מושלמים), כמו נוח, אברהם, משה, אשר עושים מעשים טובים גם לפני שקבלו את תורת משה, מצוות אלוהים. ובכל זאת, נראה לי שהתפיסה הבסיסית של התורה היא שללא חוקים (חוקי התורה) וידיעתם, ותמיכה בהם ע"י סנקציה וסמכות של ריבון העולם, לא תיתכן חברה ואדם מתוקן.
מכל מקום גם חז"ל, חכמי היהדות שחיו כמה מאות שנים אחרי תקופת התנ"ך, ביטאו השקפה פסימית על טבע האדם: "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו" (אבות, ג, ב). חז"ל לא מאמינים שהאמונה בחוקי אלוהים תספיק, אלא סוברים שבני האדם זקוקים למוראה של מלכות בשר ודם, כדי לאפשר חיי חברה.
השקפה פסימית דומה נמצא בעת החדשה אצל הובס המגן על זכויתיה של המלוכה האבסולוטית , מול הדוגלים בפרלמנטריזם באנגליה של המאה ה-17. לדעתו האדם ב"מצב הטבעי" עולה בפראותו על החיה. ה"מצב הטבעי" הוא מצב של אנוכיות ללא גבול, שאינה מבדילה כלל בין טוב לרע. ה"מצב הטבעי" הוא מלחמת "הכל בכל", המתנהלת בין בעלי זכויות שוות. בני אדם מבינים שבמצב זה הם במצב המסכן את קיומם, ולכן הם מוסרים את כל זכויותיהם למדינה, לשליט, הריבון, באקט שנקרא "האמנה החברתית". חשוב להבין שלפי שיטתו של הובס מכאן ואילך בטלים הכוח והזכויות של האזרחים.
מול הובס אפשר להציג את משנתו של ג'והן לוק בנושא "האמנה החברתית", שפעל באנגליה באותה תקופה. לוק טען כי רוב האנשים ב"מצב הטבעי", לא יעשו רע, ולא יפגעו בשכניהם, גם באין שלטון. אך מיעוט מסויים של האנשים ינצלו לרעה את המצב לפגיעה בשכניהם, ולכן, זקוקה כל חברה אנושית לשלטון. לוק שהאמין בתבונתם ובמצפונם של רוב האזרחים, סבר שבמסגרת "האמנה החברתית" תישמר לאזרחים הזכות לבחור את שלטונם, לשמור על זכויותיהם, ולהשתתף בניהול המדינה.
בעיצומה של תקופת ההשכלה (מאות ה-17 – 18), רווחה האמונה ב"קידמה", כלומר בראיית ההיסטוריה כתהליך אבולוציוני, של חינוך המין האנושי מתקופות של אלימות ובקשת טובות הנאה, אל תקופת התבונה ומילוי חובות אזרחיות. קונדורסה, האמין שבעלי התבונה יכירו בעתיד בתוקפו של עקרון השוויון, ולכן בעתיד יצומצם אי- השוויון הנובע מהבדלי מין, עושר וסיכוי לקנות השכלה.
כידוע, הוגי הדעות הסוציאליסטים, בעיקר בתקופת הסוציאליזם האוטופי, סברו כי האדם טוב מיסודו, ורק תנאי החברה הקפיטליסטית הופכים אותו לרע. הם האמינו שבמשטר סוציאליסטי, ללא מלחמת מעמדות, ללא תחרות, עם חלוקה שוויונית של מצרכים האדם בהכרח יהיה טוב.
ומה סברו ראשוני הקיבוץ?
בד"כ הם סברו שהחיים בקיבוץ יהפכו את האדם לטוב יותר, והרע הוא מורשת החברה הבורגנית. בוסל, ממקימי דגניה,מודה שאימוץ רעיון השוויון קשה לו ולחבריו בגלל שאנחנו "ילידי חיי השוק", אך הוא מסיים באופטימיות :"העבודה והקשרים המשותפים יוצרים קשרים חדשים אשר לא שערנום קודם. בכל אופן יוצרים יחסים הרבה יותר נקיים מאשר באיזה מקום שהוא" (יוסף בוסל, כאן על פני האדמה, 36).
ב"ועידת רומני", (1911), שדנה בייסוד קומונות בא"י, באו לידי ביטוי חריף שתי ההשקפות על האדם: "צבי שץ בנה הכל על האידיאה של החברים, ובמרכז ההגשמה ראה את רוח החברות והקשר האינטימי בין אדם לחברו. לעומתו ביסס טרומפלדור את חיי הקומונה על ערכים ממשיים, ריאליים יותר, על ארגון החיים הכלכליים והחברתיים. הוא הציע תקנון ומשמעת לתקנון. צבי לא יכול להשלים עם יצירת חיים על יסוד תקנון. ושוב פרץ ויכוח...(" שם, 45).
מכל מקום, אנחנו כבר לא שם. הרעיון הקיבוצי של "כל אחד תורם לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו" החזיק מעמד כמאה שנה, אבל אז הוא קרס, וכיום רוב הקיבוצים מתנהלים לפי עקרונות של "כלכלת שוק".
אם תשאל את הקיבוצניקים איך זה קרה, רובם יגידו לך, שהאדם בתנאים הקיבוציים נעשה עצל, לא יוזם, בזבזני, וגם שערך השיוויון מנוגד לטבע האדם.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל