בין ירושלים לחברון – בין אז להיום

בספר "בין ירושלים לחברון" כתבתי על ההתנסות שחוויתי בתור חייל במשמר הגבול בשטחים, בתקופה הראשונה שאחרי מלחמת ששת הימים. מה שקורה היום לא חדש – הבחירה של הפלסטינאים הייתה והנה – טרור, רצח ושנאה. ההיסטוריה של הסכסוכים בינינו לפלסטינאים מוכיחים ששום סכסוך דמים שבו הם התחילו לא נגמר בפשרה ורק כשהובסו בצורה מוחצת הם הפסיקו את פעולות הטרור.

המזל הטוב החל לחייך אלינו (הערה: הכוונה ללכידת רב המחבלים והמרצחים באותה תקופה, ג'אבר, לאחר מרדף של שנתיים אחריו), בפרט לאחר תערוכת ציוד חקלאי גדול שנערך במקום. בתערוכה נעשו רכישות ציוד חקלאי וידע חדש, בעיקר לאיכרי הר חברון והסביבה. היריד הראשון והאחרון בעיר חברון, שפרץ לתוך חייהם של החברונים והכפריים הקפיץ בבת אחת את הקדמה בעשרות מונים, בעיקר בתחום החקלאות ההררית הפרימיטיבית, עליה התבססו זה מאות בשנים. לא עוד משאבות מים עלובות, עתיקות, בפתחי השדות, או ניקוז מי הגשמים בנוהג עתיק יומין, שמימיהם רוכזו ונאספו בבארות מים טבעיות בסלע, כבימי אבותינו, כי אם מים זורמים. אלו הגיעו עתה לאותם חושות ובתים מרוחקים, שעברו לשליטה ובקרה מוחלטת. בהחלט הישג עצום באותם ימים, לאותם כפריים, שמעולם לא קיבלו יחס מהשלטון הירדני הקודם. עתה זכה כפר בית פָג'אָר להיות הראשון בהרי חברון שפתר את הולכת המים אל הבוסתנים והשדות השופעים, אשר בעמק הפורה.


הצטרפנו ככוח מאבטח למרכז מינהל המים האזרחי הישראלי, שבא לחנוך את הפרויקט בכפר. מאות מקומיים וכפריים התאספו לאירוע החגיגי, סביב רחבת ביתו של ראש הכפר, המוכתר הזקן שהיה קורן מאושר למראה האנשים השמחים, לאור הצלחת המבצע, שעליו עמלו זה יותר מחודש ימים. כולם לחצו ידיהם והרבו להתחבק, אפילו איתנו, צמד החיילים המאבטחים. כולנו שמחנו למראה מגוף המים הראשי, שנפתח בתום הטכס, צהלה ושמחה אחזה בין הנכבדים, בעלי התרבוש והגלאביה. חלקם אף פתחו בריקוד "דבקה" המסורתי. היה זה יום חג וכולם דיברו בשבחו של השלטון הישראלי ושל מפעל המים, מציל החיים, שהגיע אליהם סוף סוף.


עד מהרה נשחטו, כמנהג המקום, מספר כבשים מבוהלות. לנגד עינינו, בהם חזרו שוב ושוב המראות הפרימיטיביים במחזה קשה, כשכל אחד מהנוכחים הערבים דאג לשטוף ידיו בדם הכבשים הניגר, כסימן להצלחה. מגשי אורז ענקיים מלאי בשר כבש מתובל, נוטף שומן, הונחו על הטרסות ובקרבת המגוף הראשי, כברכה להמשך הפיתוח. הייתה זאת הוכחה למה שמסוגל לעשות מעשה קטן, כדי לשבור את מעגל השנאה בין אנשים. היה זה סימן ואות לשבירת הקרח בין הניצים, שדחקו את כל האלימות לרגע, בקלילות, הצידה. הכול נראה כתקווה חדשה, לעתיד טוב, שהגיעה עם הישועה לאזור הנחשל, שעמד לפני מהפך גדול. כולם התעלמו מהמציאות הקשה של העבר והתמקדו בעתיד, באותם רגעים משמחים אלה.


אלא, שאנשי הכנופיות של חבורת החמושים, לא ראתה זאת בעין יפה. הם ראו בדבר התגרות בבני לוחמי החופש, שלא הסכימו לדבר שכזה. עוד באותו הלילה הגיעו אותם רוצחים לביתו של המוכתר ההמום, שנגרר לשדה הירק והוצא להורג ללא רחמים, יחד עם שני בניו. גם כל משתתפי פמליית הטכס נורו בדם קר והושלכו אל מול המגוף, שרק אתמול הזרימה חיים ומים למקום. בצמוד לבאר, פוצץ אותו מגוף ענקי, והושמד כלא היה, זה היה סוף המחזה העצוב, שהוריד את המסך על הקדמה. מחזה שהסתיים בצורה אכזרית ביותר. לעג הגורל היה זה, שפלסטינאים אלו, שרק אתמול שתו את דם הכבשים ששחטו אותם במקום, הזאבים והתנים שתו למחרת את דמם שלהם...



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל