אברהם יוצא לדרך

פרשת "לך לך" " ויאמר ה' אל אברהם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה" (י"ב, א – ג).

פרשת "לך לך"

" ויאמר ה' אל אברהם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה" (י"ב, א – ג).
בפרשיות הקודמות ראינו כי ספר בראשית טורח לבנות כמה רעיונות יסוד אצל הקורא היהודי בדבר מעמדו של האדם ומעמדה של האנושות וזיקתם לה'. ה"רומן" בין האנושות וה' מסתיים באכזבה גדולה בטרגדיה (המבול, מגדל בבל וכו'), ובנתק מוחלט בין ה' והאנושות בדורות שבאו אחרי המבול.
הפרשה הנוכחית אמורה לתת לנו כמה רעיונות יסוד על העם היהודי ויחסו לאלוהים מחד גיסא, ולאנושות מאידך גיסא. את שני סוגי היחסים האלו, אפשר להעמיד על הרעיון של "העם הנבחר". אלוהים, מעתה יש לו שיג ושיח רק עם אברהם וצאצאיו, ואברהם וצאצאיו נצטוו להתבדל משאר האנושות.
חז"ל ביטאו רעיונות אלו במדרשים מעניינים, שלנו, כאנשים הומניסטיים, האמונים על רעיון האוניברסליות האנושית, קצת מפריעים:
"עד שלא בא אברהם אבינו לעולם, כביכול לא היה הקב"ה אלא מלך על השמים בלבד..."(ספרי, שי"ג). במדרש ידוע אחר חז"ל דורשים את הביטוי המקראי "לאברם העברי" (י"ד, י"ג): "מהו עברי? שכל העולם כולו מעבר אחד, והוא היה מעבר אחר (בראשית רבה).
כך גם מפרשת נחמה ליבוביץ את "הפסוק לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" והיא כותבת: אותם שלושת הפסוקים שהם התגלות ראשונה לאבי האומה פותחים בפרטיקולריזם קיצוני, בהפרדה בינו לבין שאר כל העולם – הוצאתו מעולמו, מארצו ממולדתו מבית אביו... (עיונים בספר בראשית, עמ' 80). פרטיקולריזם לא מתיישב עם הומניזם הגורס אוניברסאליות ביחסי עמים.
מבחינה היסטורית עם ישראל לא ניתק את הקשר עם מיסופטאמיה. הקשרים עם התרבות המיסופוטאמית נמשכו ומצאו את ביטויים לפחות בסיפור הבריאה ובסיפור המבול. יש חוקרים המוצאים להרבה חוקים בתורה מקבילות מיסופוטאמיות. כך שהרעיון כאילו עם ישראל היה "עם לבדד ישכון" והצמיח את תרבותו בבועה, אינו נכון מבחינה מדעית והיסטורית.
משה גרילק, פרשן מסורתי, ליברל, בן זמננו מפרש את הצוו "לך לך" כך: "מילים אלו אומרות, פנה עורף לתרבות דורך כולה. הסתגר בקונכיית אמונתך באל אחד. נתק מגע וקשרים עם בני משפחתך ומחוזות ילדותך האלילייים. אמנזיה מוחלטת. השקפת עולמם של העמים בקרבם חיית אינם שלך עוד. אתה משהו חדש, נעלה יותר, אתה – "אתה בחרתנו" (פרשה ולקחה, א, 40).
התיאור הזה, של ניתוק מהעבר, די מתאים לציונות, כמאמר הסופר משה שמיר : "אליק נולד מן הים". ביטוי שסימל את הניתוק מהגלות, והתחלה חדשה לגמרי של דור ילידי הארץ .

כנראה שיש אבות-טיפוס של תהליכים בעמנו החוזרים על עצמם. אך מדוע הבוז הזה לכל מה שאינו יהודי? אברהם בא מתרבות מפוארת, התרבות השומרית והבבלית, שהגיעה להישגים כבירים בתחום הספרות, המשפט, והבנייה. החוקה המקראית בנויה רובה ככולה על החוקים הבבליים, וכמו כן סיפורי הבריאה וסיפור המבול. למה להתכחש לזה?

גרילק שואל האם בפרשתנו ישנו שוביניזם יהודי, או אפילו גזענות יהודית?
על השאלה האם התפיסה של "העם הנבחר" וההתנגדות לכל אינטרקציה עם עמי הסביבה איננה גזענות, נשברו כבר קולמוסים רבים. בתורה יש ציוויים מפורשים על השמדת העמלקים, עמי כנען, ניתוץ מקדשיהם ואיסור התחתנות עימם. יש אזהרות מפני נישואים עם גרים בני עמון ומואב, אשר נשמעים כגזענות לכל דבר. מצד שני יש לנו סיפור כמו מגילת רות המואביה, שהיתה סבתא-רבה של דוד.

הסיפורים על אברהם מהווים חריג לטובה במקרא מבחינת היחס לבני עמים אחרים. אברהם מחזיר את שלל המלחמה למלך ירושליים, ואברהם נותן כבוד לאלוהיו. אברהם נאבק באלוהים כנגד השמדת סדום, עיר של גויים. אברהם מכניס אורחים שאינו יודע את זהותם הלאומית. אברהם כורת ברית עם הפלישתים. אברהם מנהל מו"מ על חלקת קבר עבור אשתו עם החיתים. האינטרקציה בין העברים לגויים שונה לגמרי בסיפורים אלו מזו שבסיפורי יהושע, או מזו שברוב סיפורי התורה וסיפורי נביאים ראשוונים. מבחינה זו הם מהווים משאב חינוכי נדיר של סובלנות והומניזם בתנ"ך כולו, וחבל שלא משתמשים בו מספיק במערכת החינוך.

גרילק מפנה את תשומת לבנו לפסוק החותם את הצו האלוהי: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". בתקופת נביאי הכתב שוב מזכירים אותו: "והיה ביום ההוא", אומר ישעיהו, "נכון יהיה הר בית – ה' בראש ההרים, ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו..." (ישעיהו, ב)
זהו התפקיד שמוטל על עמנו, ובמילים אחרות להיות "אור לגויים". ובימים אלו, כאשר פרשנים מדיניים מתריעים על כך שמעמדנו מתקרב למעמדה של דרום אפריקה בתקופת ה"אפרטהייד", ראוי שנהייה מודעים לכך, עד כמה התרחקנו מאידיאל זה.
אברהם עומד במבחנים קשים מאד: הוא נתבע להינתק מעל משפחתו וללכת לארץ לא ידועה לו. הוא נתבע להאמין בהתגשמות הברכה כי הוא יהיה לגוי גדול, למרות שבמשך עשרות שנים הוא ערירי ללא ילדים. הוא נתבע להרוג את הבן האהוב עליו לפי צו אלוהי.
אפשר להתווכח אם בכל המבחנים האלו אברהם היה "על הגובה", מכל מקום המעקב אחרי התנהגותו של אברהם בכל אותם מבחנים בונה את דמותו.
עצם הרעיון כי החיים הם שורה של מבחנים שעליך לעמוד בהם, הוא רעיון הומניסטי מענין.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל