אלוהים כורת בריתות

אלוהים המבטיח והכורת בריתות בסיפורי אברהם (בר' יב – כב) מוגש במסגרת הקורס: "מי כמוך באלים" לד"ר סברן איתן קליש סמסטר ב' 2013 ת.ז: 009677923 מבוא: מטרת עבודה זו היא לעמוד על מאפיינים מסויימים של דמות ה' במחזור סיפורי אברהם (בראשית, י"ב – כ"ב) היוצרים נאראטיב מסוים. במחזור הסיפורים הזה בולטות

אלוהים המבטיח והכורת בריתות בסיפורי אברהם (בר' יב – כב)

מוגש במסגרת הקורס: "מי כמוך באלים"

לד"ר סברן


איתן קליש סמסטר ב' 2013
ת.ז: 009677923
מבוא: מטרת עבודה זו היא לעמוד על מאפיינים מסויימים של דמות ה' במחזור סיפורי אברהם (בראשית, י"ב – כ"ב) היוצרים נאראטיב מסוים. במחזור הסיפורים הזה בולטות הבטחות ה' לאברהם (בפרקים י"ב, ט"ו, י"ז וכ"ב). לצד הבטחות אלו אלוהים כורת עם אברהם בריתות (פרקים ט"ו, י"ז). השאלה שעבודה זו מנסה להתמודד עימה היא מה תפקיד ההבטחות והבריתות ביחסי אלוהים ואברהם, כאשר יש לציין שהן תמיד נעשות ביוזמת ה'. תוך כדי הדיון הזה יעלו מן הסתם תכונות נוספות של האל כפי שהן עולות בסיפורים אלו.
נעסוק תחילה בדמותו של אלהים כמבטיח הבטחות.
אפשר לשאול בשלב זה כמה שאלות:
א. מה תוכן ההבטחות?
ב. מדוע אלוהים צריך להבטיח כל כך הרבה לאברהם?
ג. כהמשך לשאלה זו נשאל, באילו הקשרים נאמרות ההבטחות?
ד. האם ה' מקיים את הבטחותיו?
נפתח בצרור ההבטחות הראשון מצד אלוהים (בראשית פרק יב):
(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:
(ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן־חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:
בפתיחת מערכת היחסים בין אברהם וה', האל מיד מבטיח לאברהם הבטחות רבות. רובן של הבטחות אלו יחזרו שוב ושוב בסיפורים הבאים:
א. מה תוכן ההבטחה: אפשר לראות כי ההבטחות מתרכזות בעיקר בהבטחת הזרע, בהבטחה שמאברהם יצמח עם גדול, ולצידן ההבטחה שמאברהם יצאו עמים רבים, ההבטחה שאברהם או זרעו ירשו את ארץ ישראל, שאברהם יזכה להגנה מפני אויביו, ושהוא יביא ברכה לעמים סביבו.
ב. מדוע אלוהים מבטיח הבטחות מופלגות: לגבי ההבטחה הראשונה ניתן לומר כי היא בעצם מכוננת את הקשר בין אברהם לה'. בניגוד למה שכתוב בספר היובלים ובמדרשי חז"ל על המעשים שעשה אברהם לטובת האל, ועל האמונה והכרת ה' שאברהם פיתח כבר בחרן, נראה מהפשט של המקרא שהקשר בין השניים החל רק לאחר שאלוהים בחר את אברהם להיות נאמנו. בחירות כאלו של אלוהים בשליחיו, גם כאשר הם עדיין לא הוכיחו את עצמם ישנן בעוד מקומות בתנ"ך, לדוגמה: בחירת השופטים גדעון, יפתח, והנביאים ישעיהו וירמיהו נעשתה ללא קריטריונים ברורים או מעשים קודמים שהם עשו.ניתן בהחלט לדבר על מאפיין של אלוהים הבוחר ומטיל משימות על אנשים שאינם מוכנים להן. מהדיון הזה עולה כי ה' כשבא "לרתום" את אברהם שלא הכירו ולא הכינו למשימה כל-כך גדולה, היה צריך לפתות אותו בהבטחות מפליגות. מצד שני ההבטחות האלו יוצרות חשש אצל ה' שמא הקשר בינו לאברהם מבוסס על שיקולים אנוכיים ותועלתיים בלבד מצד אברהם, ולכן הוא מרגיש צורך לנסות את אברהם שוב ושוב, עד שאפשר לדבר על "אלוהים המנסה" כמאפיין של ה' בסיפורי אברהם . הניסיון הגדול האחרון הוא ניסיון העקדה, ובו ה' מרגיש כי הוא חייב לברר האם כל מעשיו של אברהם נעשו רק מתוך שיקולי תועלת עצמית, או מתוך נאמנות ואהבה לאל. אם כל ההבנה ל"ראציונאל" של ניסיון זה, אין להתעלם מכך שאלוהים יכול לנהוג שלא על פי מסריו הנורמטיביים, ולדחוף את המאמין בו למעשה חריג. הצו שניתן לאברהם מנוגד לצו שניתן בתורה: "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש" (דברים, יח, י), וכך בנביאים (מיכה,ו, ו – ח). אלהים מנסה כאן אדם בצוותו עליו לעשות דבר המנוגד לחוקיו ואמונתו של ה' .
ג. באילו הקשרים נאמרות ההבטחות? אפשר לראות שההבטחות באות תמיד לפני או אחרי ניסיון קשה שאברהם עמד בו. צרור ההבטחות הראשון בא בצמוד לדרישה שאברהם ינתק את קשריו מסביבתו הקרובה, ממשפחתו ומארצו, ויצא למסע לארץ לא נודעת.
צרור ההבטחות השני, מגיע לאחר שאברהם היה מעורב במלחמה גדולה, עם 5 מלכים. אמנם אברהם ניצח אותם, אבל הוא היה יכול למות במלחמה הזו ללא בן שיירש אותו: אלוהים מנסה להרגיע אותו, אבל אברהם משתף את אלוהים בייאושו:
בראשית פרק טו
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר־ה' אֶל־אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם־תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
(ו) וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ.
אלוהים מרגיש כי אברהם מתקרב לרגע של משבר באמונתו, והוא שולף שוב את מרכיבי ההבטחה העיקריים: ברכת הזרע העצום והבטחת הארץ. ההבטחות משיגות את מטרתן ואברהם חוזר לאמונתו בה' .
צרור ההבטחות השלישי בא בראשית פרק יז
וְלֹא־יִקָּרֵא עוֹד אֶת־שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
(ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:
(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל־אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
מהו הקונטכסט שבו ניתנת ההבטחה והברית הזו?
הם ניתנות לאחר שהניסיון של אברהם ואשתו "להיבנות" מהגר, ולהקים זרע לאברהם ע"י אימוץ השפחה לאשה הסתבך הניסיון הזה גרם לסכסוך במשפחה, הגר הורדה שוב לדרגת שפחה, היא בורחת וחוזרת, וישמעאל אינו יכול להחשב בעיני ה' לזרע מתאים לאברהם, כפי שאנו רואים בהמשך פרק י"ז:
(יט)"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים־עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:
(כא) וְאֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת".
כאן אנו רואים לראשונה כי ישמעאל נפסל ע"י אלוהים מלהיות יורשו של אברהם, מלהיות הזרע של אברהם, הפסילה הזו מקבלת אישור סופי בפרק כ"א:
(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת־בֶּן־הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר־יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:
(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת־בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן־הָאָמָה הַזֹּאת עִם־בְּנִי עִם־ יִצְחָק:
(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם אַל־יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל־הַנַּעַר וְעַל־אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
(יג) וְגַם אֶת־בֶּן־הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא.
כאן הדברים נאמרים בפרוש: ישמעאל לא יוכל להחשב לזרע אברהם, לבן "העם הנבחר". הסיבה לא נאמרת במפורש, אבל די ברור כי הסיבה היא שמוצאו אינו "טהור" , ומוצא טהור אומר שהמוצא צריך להיות על טהרת בני משפחת אברהם מחרן. הסיפור בפרק כ"ד על חיפוש כלה ליצחק מאשש את ההנחה כי אלוהים בבחירתו הנחרצת (כשבחר לשליחות באברהם ובשרה) בדור הבא מתגלה כי הוא בחר במשפחת המוצא מחרן.
בראשית פרק כד
(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל־אֲשֶׁר־לוֹ שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי:
(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:
(ד) כִּי אֶל־אַרְצִי וְאֶל־מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:
(ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא־תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת־בִּנְךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יָצָאתָ מִשָּׁם:
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תָּשִׁיב אֶת־בְּנִי שָׁמָּה:
(ז) ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר־לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע־לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם.
ליבוביץ שואלת מה יתרונן של הבנות ממשפחת אברהם בחרן על פני בנות כנען? אלו ואלו עובדות כוכבים ומזלות? אם כן רק הנימוק של היוחסין המשפחתיים מכתיב את ההחלטה הזו .
אלוהים כורת בריתות
נעבור לדיון בברית בין הבתרים. הברית הזו היא המשך להבטחות שניתנו כבר לאברהם בפרקים הקודמים, ועיקרן הוא הבטחת זרע עצום ורב, והבטחת ירושת הארץ. הברית הזו אינה מאוזנת, כי אין בכלל התחייבויות מצד אברהם. אם נסתכל על ברית סיני וברית חורב נבחין מיד בהבדל, כי אלו הן בריתות עם התחייבויות משני הצדדים:
שמות פרק יט
וְעַתָּה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים כִּי־לִי כָּל־הָאָרֶץ:
(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
זוהי ברית חובה, או ברית ואסאלית, לפי ויינפלד, ואילו הברית בבראשית טו, היא ברית מענק או ברית חסד. זאת ברית עולם ללא תנאי וכמוה מצויות לעיתים נדירות בתנ"ך (מלכים, א, ג, ו; ח, כג ועוד) .
מדוע ה' מעניק לאברהם ברית כל-כך נדיבה? נראה לי כי ה' נדחק לפינה כאשר אברהם מראה בפסוקים הקודמים סימנים של התערערות האמונה. אלוהים רוצה לחזק את אמונתו של אברהם שכל ההבטחות תתגשמנה ולכן הוא עורך את טכס הברית.
הברית עוסקת רק בירושת הארץ. כאן מתגלה לנו שאלוהים לא ממש מחוייב להבטחותיו. בפרק י"ג אלוהים אמר לאברהם כך:
בראשית פרק יג
וה' אָמַר אֶל־אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד־לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:
(טו) כִּי אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד־עוֹלָם:
בפרק הנ"ל אלוהים הבטיח שהוא יתן את הארץ לאברהם ולזרעו, ואני מדגיש גם לאברהם. בפרקנו מסתבר שאברהם לא יזכה לרשת את הארץ, אלא זרעו, וגם זה יקרה בעוד 400 שנים. האם זו תכונה שמאפיינת אלוהים? ניתן לומר שדחיית קיום הבטחה לשנים רבות מתקיימת גם בעניין של הבן – של יצחק. הדחיות סביב נושא הבן ממררות את חיי אברהם:
בראשית פרק טו
(ב)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:
בראשית פרק יז
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא־תִקְרָא אֶת־שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ (זאת הוכחה שגם שרה נבחרה):
(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל־פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה־שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם־שָׂרָה הֲבַת־תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:
חיים שלמים עברו בציפייה לבן, וה' "משך" את קיום הבטחתו עד לסוף חייהם המשותפים של אברהם ושרה. לדעת מיילס אברהם ושרה בשלב המתואר בפרק י"ז, כבר איבדו את אמונם בהבטחות של ה' אפשר לומר שהוא ניסה אותם, אפשר לומר שבנורמות של המזרח הקדום אישיות מנהיגה צריכה להיוולד ע"י מעורבות אלוהית, ע"י נס. אבל אני סבור שזאת הייתה אכזריות, ומיילס סבור שהיה כאן מאבק על שליטה בנושא הפוריות מצד ה' . בהמשך הסיפורים ה' מוכיח שהוא יכול להיות מאד אכזרי כלפי אברהם, כאשר הוא מעביר אותו את ניסיון העקדה. גם בסיפור זה ה' מוכיח שהבטחותיו כלל לא מחייבות אותו.
האכזריות כלפי הגויים היושבים בארץ, אף היא בולטת בברית זו. הם כולם ינתנו לשלטון ישראל (בהמשך ספרי התורה הם נידונים להעלמות).
בראשית פרק טו
וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה:
(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת:
(יט) אֶת־הַקֵּינִי וְאֶת־הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
(כ) וְאֶת־הַחִתִּי וְאֶת־הַפְּרִזִּי וְאֶת־הָרְפָאִים:
(כא) וְאֶת־הָאֱמֹרִי וְאֶת־הַכְּנַעֲנִי וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת־הַיְבוּסִי:
אלוהים מתגלה בחלק זה כ"פטליסט" המאמין בגורל או בגזירה הקדומה כדוגמת היוונים. בד"כ אנו סבורים שה' נותן חופש בחירה לבני אדם ולעמו. אך כאן הוא מנבא בצורה דטרמיניסטית כי עם ישראל ירד למצרים ויחיה שם דורות מספר, וכי הגויים ימשיכו לחטוא: "כי לא שלם עוון האמורי". יש פה דילמה תיאולוגית, מצד אחד אלוהים יודע את העתיד, מצד שני ע"י זה הוא לוקח לאדם את חופש הבחירה. בעיה זו הטרידה את חז"ל אשר לא יכלו מבחינה תיאולוגית לוותר על חופש הבחירה:
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך דף קה עמוד א
וישלח אותם משה ממדבר פארן. זה היה בתשעה ועשרים בסיון. על פי ה'. שהיתה בחירתם על פי ה' ולא שאמר להם הקדוש ברוך הוא שלחו מרגלים. ואם תאמר למה לא מנעם הקדוש ברוך הוא מלשלח כדי להוציא תאותם ולשלם להם גמולם. וכדי לשלם שכר טוב ליהושע וכלב. וכן הוא אומר (דברים ל) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. היינו דתנן הכל צפוי והרשות נתונה [וכו'] ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכו' בא ליטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו כענין שאמר יחזקאל (יחזקאל יד) (אנכי) [אני ה'] פתיתי את הנביא ההוא ואומר (שם ג) ונתתי מכשול לפניך ללמדך שאין מוליכין את האדם אלא בדרך שהוא רוצה
הברית בפרק י"ז
הברית בפרק י"ז מתקרבת כבר לברית חובה. שלא כברית הקודמת בה אברהם לא התחייב לכלום בתמורה להתחייבויות של האל, כאן נדרשות התחייבויות מסויימות מאברהם בתמורה להתחייבות על הזרע וירושת הארץ שה' לוקח על עצמו . הברית בפרק י"ז מקפלת בתוכה את קביעת היחס והזיקה שבין אלוהים לבין אברהם וזרעו. אפשר להגיד שה' רוצה למסד את הקשר בינו לבין אברהם וזרעו.
המילה היא אות ברית כדוגמת הקשת בענן (ט' יג) אך בעוד שהקשת בענן היתה אות לברית הקשורה בבני נוח, המילה קשורה בזרע אברהם הנבחר. ניתן לומר שאותה מגמה של ה' שפגשנו בפרק כ"ד, מגמת הבדלנות, אנו פוגשים בברית הזו. המילה משמשת תנאי להשתלבות בעדת בני ישראל (ראה סיפור דינה, בראשית, לד, י"ד ואילך).
עדות לכך שהברית הזו הרבה יותר מחייבת מקודמתה נמצאת בפסוק האומר כי מי מבני ישראל שלא יקיים את מצוות ברית המילה: "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, את בריתי הפר". חז"ל פירשו את עונש הכרת כמיתה מידי שמיים, והוא מופיע לגבי 36 חטאים. . ובכן לקראת סוף עיוננו אנו פוגשים אלוהים שמסוגל גם להרוג את אלו מבני ישראל שלא יקיימו את הברית עמו. זהו מעין סיום מעגל לא כל-כך נעים לאחר כל ההבטחות שאיתן אברהם יצא לדרך, שהוא יכול לדחותן או לקבלן, אלוהים יוצר קשר מחייב בינו לבין עמו העתידי, כשעל אי קיום מצוות הברית, אתה עלול ליהרג.

סיכום
בעבודה הקצרה הזו העמקנו רק בחלק מתכונות ה' במחזור סיפורי אברהם. ניסינו לבחון את השאלה מדוע ה' מרבה כל-כך להבטיח לאברהם? הגענו למסקנה כי ה' בחר באברהם למשימה שלו, להיות לעם ה', בלי שהייתה ביניהם היכרות ממושכת לפני-כן. ההבטחות והבריתות נועדו לפתות את אברהם להיכנס לקשר מחייב עם ה', לעזוב את משפחתו ולצאת למשימות שונות בשם ה', ולייסד את העם של ה'. ראינו בעבודה כי הדרך של ההבטחות, מעין מתנות, כדרך ליצירת קשר בין ה' לאברהם הובילה את ה' לסידרה ארוכה של ניסיונות של אברהם שבשיאה העקדה בה נוצר הקשר הבל ינותק ביןה' ו.אברהם.
ראינו כי מילוי ההבטחות לאברהם מצד ה' היה התמהמה מאד, בעיקר לגבי מתן הבן, שנדחה ונדחה, היה כרוך באכזריות מסויימת, ומיילס אומר ברצון של שליטה על אברהם ושרה.
הבריתות הראו לנו כי לה' הייתה תוכנית כיצד להפוך את הקשר עם אברהם ומשפחתו לקשר מחייב, אשר אין להחלץ ממנו. לאחר ההבטחות באו הבריתות. תכונה נוספת של ה' היא הגזענות הקשורה במשפחת אברהם וגירוש ישמעאל. ה' החליט מיהו זרע הקודש, ומי אינו משתייך לזרע הקודש, ובכך התגלתה העדפה מסויימת אצל ה'.
עם כל ההסתייגויות מהבריתות בין ה' ואברהם, עלי לציין שבפרק י"ח רמוזה לנו ברית מוסרית בין אברהם לה': "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל־אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר עָלָיו".
וכמה מילים נוספות. בניגוד לדברי מופס , הסבור כי בדרמה שבין אלוהים לעם ישראל (אברהם במקרה שלנו) יש לזהות את התכונות האישיות של המשתתפים בברור, אין זה פשוט במקרים שטיפלנו בהם. כי לכאורה אפשר להגיד שה' הוא מניפולטיבי ביחסיו עם אברהם, בהבטחות ובהצעות הברית, וכל המהלכים הללו נועדו להשתלט על אברהם. אבל מצד שני אפשר לומר כי אברהם נבחר ע"י ה' כדי להשליט צדק בעולם (ראה לעיל), וכל הבריתות והנסיונות שאברהם עובר נועדו להכשיר אותו לכך.
למרות האמור לעיל, ורתיעתי מלייחס תארים נחרצים לה', נדמה לי שמיילס די משכנע בטיעונו כי ה', ע"י שליטתו בנושא הפריון של אברהם ושרה, פעל במניפולטיביות כאשר ע"י מניעת יכולת הפריון והכפפתה לשלטונו הוא משיג שליטה על אברהם, והוא דוחה את קיום הבטחותיו בנושא זה שוב ושוב.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל