האדם אינו אלא - תבנית נוף מולדתו

כך אמר בזמנו שאול טשרניחובסקי. מדהים להיווכח כמה מילותיו של השיר הנפלא הזה אקטואליות. כשאני קורא אותן היום, כשאנחנו מציינים 20 שנה לרצח ראש ממשלה בישראל אני מבין עד כמה

ליקוי מאורות חברתי

למרות שאני זוכר את הארוע כאילו ארע אתמול, לא אעסוק בו ישירות בדברי כאן. רבים וטובים ממני כותבים בימים אלה מאמרים
נוקבים לציון 20 שנה לרצח הנתעב של ראש ממשלה בישראל ונוגעים ישירות בויכוח הפוליטי המתנהל כאן מאז. זו אינה מטרת כתיבתי
הפעם. אינני יודע לומר אם ליקוי המאורות החברתי שאני סבור שמתרחש כאן כבר זמן רב החל ביום ההוא. כנראה שלא אבל אין ספק
שהוא מהווה נקודת ציון ראויה. תמימים כמוני אולי חלמו שממנה והלאה יקרה משהו טוב כאן. שנתעשת, שנפיק לקחים ובעיקר שנחנך.
אלא שמילותיו של שאול טשרניחובסקי מהדהדות באוזני ומחזירות אותי למציאות. אני חושב על כל אותם צעירים רבים בשנות העשרים
לחייהם ומטה שעוד לא נולדו אז או שהיו קטנים מידי על מנת להבין את משמעות השבר שפקד אותנו, לתוך מה הם גדלו, מה הם ספגו
וזה ממש לא ממלא אותי תקוה שאנחנו צועדים לעתיד טוב יותר.
ובכן לאן צעדנו ב 20 שנה האחרונות מבחינה חברתית? שוב, ללא הכללות. מידי פעם רואים גם אורות חיוביים מבליחים. יש בקרבנו
אנשים טובים אך הכאוס החברתי הכללי מצליח להאפיל על מעשיהם די מהר. מתוך בחירה אינני נמנה על רשת חברתית כלשהיא
אבל אני קורא מידי פעם תגובות לכתבות שונות באתרי האינטרנט. קורא ולא מאמין. גידופים, קללות, השמצות שלא לדבר על שגיאות
גסות בעברית הם רק חלק קטן משלל התיאורים ההזויים שאני יכול להעניק להם. אין ספק שבעשרים שנה האחרונות נעשינו אלימים,
גזעניים, חסרי סבלנות להבין את המושג "תרבות הויכוח" ולדברים האלה יש גם ביטוי מוחשי בשטח כי הרי חיים ומות ביד הלשון כידוע.
אני מתבונן בתגובות ורואה איך לא משנה מה אתה - תמיד ימצאו מהר מאד דרך לקטלג אותך בסיוע כל מיני כינויים על מנת להראות
לך "שאינך צודק" ויהי מה. והבורים האלה יורים רעל חופשי: "חתיכת אתיופי שחור" , " רוסי דפוק" , "ערבי מסריח" אשכנזי לבן" אלה
רק חלק מהכינויים העדינים שמיד אחריהם מופיעה קללה עסיסית שכמובן שלא אכתוב כאן. המילה בוגד" זו בכלל מילה "מועדפת".
כל מי שלא מסכים עם דיעותיו של האחר הוא כבר בחזקת בוגד. כן, המילה הזו שימשה לרוב גם כנגד רבין ואת התוצאה ראינו.
השתמשו בה ביתר שאת גם נגד שרון ואינני יודע לאן זה היה מוביל אילמלא הארוע המוחי שניטרל אותו. עכשיו משתמשים בה תדיר
כנגד הנשיא ריבלין. אני סבור שאלה שעושים זאת כלל לא מבינים את משמעות המונח בגידה אבל קלות הדעת והאוירה בה הם
גדלו בתוספת החינוך שספגו גורמת למילה הזו להיות שגורה בפיהם בקלות מקוממת.
והביטוי המוחשי כפי שציינתי קודם מלווה אותנו יום יום. גל הטרור הנוכחי השכיח אירועים נוראים שהתרחשו בינינו אך לפני כמה
שבועות שרק משקפים את חולי החברה. נער בן 15 שרק יצא להפגש עם חבריו בגן הציבורי בעיצומו של חג סוכות נדקר למות בויכוח,
אוהדי כדורגל של קבוצת כדורגל אחת התנפלו עם גרזינים ופטישים על אוהדי קבוצה אחרת מתוך מגמה להרוג (אין לי דרך אחרת
לקרוא לזה כשמישהו בא אליך עם גרזן או פטיש) ורק בנס זה הסתיים בפציעה קשה של אחר האוהדים ולא במות, מועדון אלנבי 40
פורץ "לפתע" לתודעה הציבורית עם גילויים על סוג הבילויים הנהוג בו (כאילו שזה דבר חדש). אלה רק דוגמאות לשורה ארוכה של
ארועים שהם הביטוי המעשי למדרון החלקחלק בו אנו צועדים כחברה. סבלנות, סובלנות, כיבוד האחר ועוד שורה של ערכים חשובים
נדחקו לפינות רחוקות. בהקשר הזה יש לצעירים מהיכן לשאוב דוגמאות שליליות. כשמסתכלים כיצד מתלהמים נבחרינו בכל נושא
ובכל הזדמנות אפשר להבין מהיכן מחלחלים הדברים.
אין לי ספק שאדם צעיר מושפע ממה שהוא סופג בבית הרבה יותר ממה שהוא שומע במערכת החינוך. ובכל זאת, אני תוהה האם
מערכת זו עושה את כל שביכולתה על מנת להקנות ערכים שכולנו אמורים לתמוך בהם. מדברים שנים על עצירת ההתדרדרות
בהשיגי לימודי המתמטיקה, בצעדים שיש לנקוט על מנת לעצור את התדלדלות מספר הפונים לבתי ספר מקצועיים בלימודי הליבה
ובעוד שורה של נושאים דומים. אלה נושאים חשובים -שיש לטפל בהם, בכך אין ספק. אבל בנושאים החברתיים, דומה שבתי הספר
עובדים לפי "מבצעים". המערכת מכריזה בשנה מסוימת שהיא עומדת "בסימן הסובלנות" או בשנה אחרת ב"סימן כיבוד האחר".
אז באותה שנה עוסקים בכך, מי יותר ומי פחות. נגמרה השנה - עוברים לציון משהו אחר בשנה הבאה. אני מתבונן במערכת
השעות של כתה מסוימת בבית ספר יסודי באזור מגורי. מה אני רואה שם? מתמטיקה, שפה, אנגלית, מדעים, אומנות. יפה מאד
נושאים בסיסיים וחשובים. אה כן, השבוע, לציון רצח רבין מופיע שיעור ששמו "די לאלימות". ומה יהיה בשבוע הבא? אני סבור שכמו
ששר החינוך הנוכחי הכריז על "רפורמה בלימודי מתמטיקה ומדעים" על מנת לעודד תלמידים לכיוון הזה, ישלבו בתוכנית הלימודים
מהחינוך לגיל הרך ועד גמר התיכון שעה שבועית שהייתי קורא לה: "הקניית ערכים". אמנם בבתי ספר תיכוניים נלמד מקצוע
האזרחות אבל אני ממש לא מדבר על אותו הדבר. אפשר להרכיב תוכנית לימודים גדושה שתשתרע על פני שנים בנושאים
חברתיים. באמת שלא חסר מה ללמד ולא להסתפק במבצעים. אני הייתי אפילו מחייב תלמידים בכל סוף שנה בבחינה במקצוע
הזה. בעיני זה לא פחות חשוב ממטתמטיקה ואננגלית עם כל הכבוד. הייתי מעודד בודדים וכיתות לבצע פרויקטים בנושא. כן
זה לא קל, וגם לא כל כך מושך תשומת לב כמו פיתוח של רובוט חדשני כפרויקט גמר של תלמיד כיתה י"ב שגם הוא חשוב מאד
אבל בהנתן מצבנו החברתי, פרויקטים כאלה בפרט ולימודי הקניית ערכים בכלל חשובים לא פחות. אולי, אם ילמדו ויעסקו
הצעירים האלה בנושאים חשובים הקשורים בכבוד האדם, יוכלו להשפיע במשהו לטובה גם בסביבתם הקרובה (בבית) וימתנו
השפעות שליליות במקרים שיש כאלה. אולי לאורך שנים זה יתרום לשיח ציבורי שפוי יותר. אולי נלמד כך דרכם לכבד את
האחר, להתווכח בצורה תרבותית, לומר את שאנו חושבים בצורה מכובדת גם אם יש לנו משהו נוקב לומר. זה בסדר - לא
אין צורך להסתיר דעות וזה לגיטימי שיהיו דיעות שונות. אבל זה קריטי איך הן נאמרות כי מילים כידוע מסוגלות להרוג וזה
מוכח על ידי אויבנו בימים אלה חדשות לבקרים.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל