מורשת רבין = אחריות

לפני עשרים שנה נרצח יצחק רבין, ראש הממשלה. הוא נבחר על פניו של ראה"מ יצחק שמיר כמי שכוחו רב לו להילחם בטרור. נבחר בשנית על הגיבוריות שחזרה לעדיפות אחרי מלחמת יום כיפור.

לפני עשרים שנה נרצח יצחק רבין, ראש הממשלה. הוא נבחר על פניו של ראה"מ יצחק שמיר כמי שכוחו רב לו להילחם בטרור. נבחר בשנית

מורשת רבין = אחריות
צבי י' כסה

לפני עשרים שנה נרצח יצחק רבין, ראש הממשלה.
הוא נבחר על פניו של ראה"מ יצחק שמיר כמי שכוחו רב לו להילחם בטרור. נבחר בשנית על הגיבוריות שחזרה לעדיפות אחרי מלחמת יום כיפור.
כשר ביטחון בממשלות האחדות ייצג רבין את המוסכמה לעניין הממשק עם הפלשתינים. באינתיפאדה הראשונה קרא לשבור ידיים ורגליים. הזוכר את הרצח בבת ים יזכור שעל זה נבחר רבין ועל התפנית מכך נרצח.

ואנחנו שואלים על המורשת שלו והיא אחת – האחריות !!!
להוכחה אספר כמה דברים והראשון נוגע לקשר בין יושר לאחריות:
באוקטובר 1966 – באתי לומר לו שהוא הולך לעוף בבחירות. הסברתי את נימוקי והוא ביקש שאנסח תוכנית לפעולה. חזרתי אליו עם תוכנית. דנו בה ולבסוף הוא הושיט את ידיו ואמר: בעניינים צבאיים ומדיניים אני יודע איך לתרגם הצעות למעשים. בעניינים חברתיים וכלכליים אני מתקשה. מי מכיר מנהיג עם יושר כזה.

ממוסכמה לאומית של קיבעון לנכונות לשינוי זו אג'נדה של אחריות:

באוקטובר 1974 התקיימה וועידת הליגה הערבית ברבאט. הנושא: הפקעת העניין הפלשתיני מחוסיין לעראפאת. חודש לפני הוועידה נדב ספרן, האיג'יפטולוג מהרווארד, היה בקאהיר. בכיר מלשכת סאדאת פנה וביקש: אתה נוסע לתל אביב. תגיד לראש הממשלה שאם ישראל תצהיר במעורפל שבבוא היום הפלשתינים ישותפו במו"מ. אנחנו (מצרים) נמנע את ההחלטה ברבאט. נדב ספרן (היה אתנו בפלמ"ח) סיפר: "באתי לרבין. סיפרתי לו את שאמר לי הבכיר מלשכת סאדאת. הסתכל עלי ראה"מ ושילח אותי מעליו".

בקדנציה השנייה שלו, בפברואר 1997 בא תוהאמי, ראש הלשכה של סאדאת לקנצלר קרייסקי וביקש למסור לראה"מ רבין שהוא רוצה להיפגש עם שר הביטחון שמעון פרס כדי לקדם הידברות עם ישראל. כך קרייסקי:: "מיד היזעקתי את קארל כהנא (המיליונר היהודי) ופקדתי עליו: אתה לוקח את המטוס שלך וטס לתל אביב למסור את המסר הזה לראה"מ". לאחר המהפך
ב – 1977 סיפר כהנא: "טסתי לתל אביב ומסרתי את המסר לרבין. הוא שמע ואמר לי: הם יודעים את הטלפון שלי". אחרי כמה חודשים תוהאמי נפגש עם משה דיין ו...יש שלום עם מצרים.

זה היה רבין במסגרת מנהיגות העבודה שזנחה את ייחודה המדיני-ביטחוני מול הליכוד לטובת היסחפות ימנית עד גולדה מאיר (אין עם פלשתיני) שלא סיפקה את הסחורה – את הביטחון. ובגין עלה לשלטון.

אחרי השלום עם מצרים והרס ימית והיישובים – לאיזון - הניח בגין לשרון את לבנון. רבין כמו כל חבה"כ של העבודה, למעט שריד, לא התנגדו למלחמת לבנון. זו הייתה במוסכמה של מחיקת הצופן האלטרנטיבי של העבודה.

עברו שנים ועלו אירועים רבים ורבין נבחר לראשות הממשלה. הטרור הקטלני וההשלכות שלו על החברה הישראלית נחתו עליו כעליון לאחריות ועל היסוד המוצק שלו = היושר האינטלקטואלי והמדיני. הוא ראה בחייו הכל: מלחמות, שגרירות בארה"ב, את גולדה מאיר כראש ממשלה, את מלחמת לבנון, את האינתיפאדות, את הסיפור שיישובים בשטחים תורמים לביטחון, את ההסתבכויות מול העולם הדמוקרטי ועוד כהנה וכהנה. וכאן בא היושר להכתיב את התוואי החדש:

החברה הישראלית לא יכולה לעמוד בעומס הכיבוש. אין סיכוי לקיים מדינה דמוקרטית מתוקנת יחד עם השליטה בעם אחר. ואם לא ניחלץ מהמציאות הזאת החברה הישראלית לא תהיה מוכנה לשלם את המחיר. ההוכחה לכך היא שמאז ששת הימים – למעט הגבורה במלחמת כיפור - לא ניצחנו באף מלחמה. לא ניצחנו במלחמת לבנון הראשונה ולא ב - 18 שנה בהתשה בלבנון, לא ניצחנו את החיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, לא ניצחנו את החמאס בשלוש מלחמות. לא ניצחנו מפני שאנחנו לא מוכנים לשלם בקורבנות כדי לנצח. המדיניות של "ניהול הסכסוך" לא תפתור שום בעיה ביטחונית ותהרוס את התרבות הישראלית שהקימה מדינה כדי לנרמל את הקיום היהודי. ואין נירמול ללא שלום.

את זה הבין רבין לא פחות מההבנה של דה גול שצרפת לא יכולה לשלם את מחיר אלג'יריה ושל צ'רצ'יל שאנגליה לא יכולה לשלם על האימפריה. ולכן הלך רבין לאוסלו. לשנות דיסקט. להחזיר יושרה למדיניות כלפי חוץ ולא פחות למדיניות כלפי פנים: לחלץ את החברה הישראלית ואת תרבותה מלגלוש למחוזות רוע ודכאנות פנים וחוץ. זו המורשת של מנהיגים כאלה: נושאים באחריות.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל