"רישון" -מגרש המשחקים הגדול ביותר בעולם...

לפני שנים ביקרתי בפבלה חוסניה ב-ריו אשר בברזיל,הזמינו אותי לשעור דוגמא באחד מבתי הספר,בהפסקה הפעילה ניתרתי עם התלמידים בדלגית מה שהביאני אחרי שנים לכתוב את "שכונת רמבם-משחקי ילדות..." אני מזמין את כל העולם ואישתו למגרש המשחקים הגדול בעולם שהשתרע ברחובות רמבם ובלפור כשמדי פעם גלשנו לרחובות נחמה והגדוד העברי והכל ב"רישון" שלנו.


עירוב גלויות :בזמנים שהיהדות שימשה כגורם מקרב בין חילונים לדתיים...

בעיקרון בשכונתנו היה עירוב של גלויות רוב השכנים שהיו גם בעלי הבתים, היו ממוצא מזרחי כך שלא מעט מילים בערבית/תימנית היו שזורות בשפתנו כמו למשל: היינו קבוצת ילדים סופרים בקול רם בערבית, וואחד תניין,טלטה ארבעה- טיזק מרבעה ובתרגום: אחד שנים שלושה ארבעה התחת שלך מרובע-וכל הילדים היו מתפקעים מצחוק או אומרים לחבר שאינו שולט בערבית האט אידק-חוטפ טיזק ,שום אל ריחה, אייזן ריחה ובתרגום : הושט ידך –הניחה בישבנך ,הריח את ריחה, נפלא הוא הריח! וגלי צחוק היו עולים בחלל האוויר..ובמקביל השתתפנו כילדים ללא הבדל דת,מין,גזע ומוצא עדתי בתפילות ובטקסים בבתי כנסת שמרביתם היו על טהרת יהדות המזרח



משחקי הרחוב...

ניהלנו מלחמות כנגד ילדי הרחובות האחרים כאשר מכסי פחי הזבל שימשו לנו למגינים ופרי שיח הקיקיון או פריו של עץ האיזדרכת לו קראנו "בומבלך" היווה את כלי הנשק.
ימים שלמים העברנו במשחקי רחוב מ-סוס ארוך ועד מחבואי קופסה, שבע תחנות,ארבע מקלות,חמש אבנים,קלאס כשלאבן השיש קראנו"פשטה"
מחבואים תופסת וגניבת דגל משחקי כדור כמו מחניים,גלמורה,ראשיות,שערים קטנים,געגע,סטנגה וכדורגל רגיל שהיה מורכב משני חלקים פנימית גומי
שהוכנסה לעטיפת עור והיתה נשרכת בשרוך

לימוד רכיבה על אופניים (על העוקם) מתחת לרמה

בעונת המשמשים שיחקנו ב-גוגועים גם ניסינו להמתיק גלעיני המשמש בתוך צנצנות מים אליה הוספנו כמה כפות סוכר (כמה התאכזבנו לגלות אחרי שבועות מספר שהגלעינים נותרו מרים כשהיו).זוכר איך למדנו לרכב על אופניים של גדולים עם "רמה" דבר שחייב אותנו להכניס הרגל מתחת לרמה על העוקם וכך לדווש עם הפדלים עד הנפילה שחייבת היתה לבוא שמרחה אותנו על הכביש מדממים בעיקר מהברכיים.כמה התגאינו כשיכולנו "להרכיב" חברים על ה-"רמה".ועוד משחק בו הרבינו לשחק היה העפת קופסת שימורים לגובה רב באמצעות חפירת גומה באדמה אותה מילאנו ב-קרביד עליו שפכנו מעט מים מעל הכל כיסינו בקופסת שימורים אותה ניקבנו ואליה תחבנו גזיר עיתון הדלקנו ופצצת המרגמה המאולתרת היתה מתעופפת לגובה רב לצהלת כולנו... זוכר תקופות של חורף היינו משימים עצמנו רבי חובלים ואז עולים לקצה השכונה ומניחים מעין כפיסי עץ על השלוליות שזרמו בעוז ועורכים תחרות, הסירה של מי תגיע ראשונה עד לקיוסק של ראלו/מזרחי שהיה ממוקם בצומת הרחובות הגדוד העברי ו-רמבם מרחק של כ-120 מטר



משחקי חורף בבתים עם מעט זליגה לרחוב...

בחורף שיחקנו את משחק הארצות עם סכין ,גם הפורפרה היתה להיט בזמננו.בפנים הבית בעיקר בימי החורף שיחקנו ריכוז (מונופול היום), ריצ'רץ', אונחור אוספור(מערבית נחור ושרוק),כלבא עוואר (כלב עיוור),וגם היה משחק גולות שנקרא דאראם.כשהשתעממנו שיחקנו ב-אביויו(שק קמח).ובעת שהסתיימו הגשמים וניתן היה לשחק מחוץ לבית הגיע תורם של משחקי הגולות הידועים כמו מור טברייני,מור בננה ו-הייני.לגולות היקרות קראנו לנגיות והאחרות נקראו פושטיות,היו שני מושגים בערבית סדד שמשמעו אנו תיקו! ובמשחק הגולות מותר היה להתקרב כדי אמה אחת ליריב וזה נקרא-מידה.


הציידים הצעירים בגן המושבה...

ואז הגיעה חופשת פסח ,שלושה שבועות שהיינו הולכים מידי בוקר לגן המושבה כדי לצוד ציפורים(בדרך כלל יחפים),כל אחד מאיתנו היה חמוש בקלע והמון אבני חצץ שהיוו את התחמושת שלנו,את הקלע הקפדנו לגזום מעץ אקציה (שיטה קוצנית) שהיה ידוע בחוזקו, גומיות גזרנו מפנימית של אופניים ואת מקום הנחת חלוק האבן חתיכת עור(שכונתה בפינו, לדר) שגזרנו מלשונית של נעליים ישנות. הציפורים שצדנו היו בעיקר דרורים,תורים,צוצלות,מעט חוחיות ובולבולים. זוכר תקופות של קיץ עת היינו עורכים מבחני בגרות וסיבולת מי הולך הכי רחוק על החולות הלוהטים שהיו בכל פינה (לא היו אז כבישים גם לא מדרכות)הינו אוספים חגבים(בערבית- ג'אראד)שניתן היה לראות מתחת כנפיהם את צבעוניותם .היתה תקופה בה היינו בונים לנו את הטיירות (בשפת היום עפיפונים)כשלד שימשו לנו ה-קנישים (סופים),עליו הדבקנו נייר פרגמנט באמצעות דבק קמח ומים,כמאזן לכל העפיפון חיברנו את ה-מיזן חוט שמשון משולש כמובן שלא שכחנו להכין את הזנב שהיה יצירת תפארת לכל טיירה.גם קיפקות (עפיפונים לעניים)הכנו והעפנו לאוויר. איזה חגיגה היתה בעת הפרחת הטיירות שלחנו להם פתקים תוך כדי מעוף,לא פעם ניתקו הטיירות ואנו רצנו להשיבם עד גבעת הצבעים או עד שכונת האורפלים תלוי בכיווני הרוח.


בנית עגלות מרוץ

משחק ילדים הזכור במורכבות הטכנית שלו, בנית עגלת מרוץ,שלד העגלה שימש ארגז תפוזים (בשפתנו בוקסה) אותו חיברנו עם מסמרים לשני קרשים גדולים ובארבע הפינות קבענו קוגלאגרים (בשפת היום, מסבים) הקרש הקדמי שימש לנו כהגה אותו ביצענו עם שני חוטי חשמל מסיבים ועכשיו כשהעגלה היתה מוכנה היינו עולים לקצה העלייה ברחוב בלפור ומשם יורדים כל הדרך במורד עד שעצרנו בחול בכניסה לחנות המכולת של מוייז פרנקו,באחת הפעמים אני זוכר שנבלמתי בחבית של דגים מלוחים(הרינג) בכניסה לחנות של מויז פרנקו.


אחרית דבר

לכל הקוראים המנענעים בראשם ונזכרים בימים עברו,
אני יודע שלא מניתי את כל משחקי הילדות...
לפחות ניסיתי להחיות ולו לרגע, רגעים קסומים מן העבר...


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל