שמאל וימין בארץ ובעולם - המטולטלת תיטה שמאלה

במדינה דמוקרטית נורמלית יש שמאל ויש ימין. הימין מבקש לשמר את המצב הקיים. השמאל מבקש לשנות את המצב הקיים.

במדינה דמוקרטית נורמלית יש שמאל ויש ימין. הימין מבקש לשמר את המצב הקיים. השמאל מבקש לשנות את המצב הקיים.

שמאל וימין בארץ ובעולם – המטולטלת תנוע למדינת רווחה
צבי י' כסה

במדינה דמוקרטית נורמלית יש שמאל ויש ימין.
הימין מבקש לשמר את המצב הקיים. השמאל מבקש לשנות את המצב הקיים.
במדינה לא נורמלית כמו ישראל הימין והשמאל הופקעו מתוכנם התרבותי והחברתי לטובת ההוויה הביטחונית הלאומית. הימין מראשית היישוב היה מירביסט (מקסימליסט) השמאל היה מציאותיסט (ריאליסט). זה רצה את הבלתי אפשרי וזה את האפשרי. אחרי הניצחון בששת הימים הוחלפה האבחנה בין שתי ההשקפות אל "כן או לא או כמה ארץ ישראל". נייר הלאקמוס: ימין = ארץ ישראל קודמת למדינת ישראל; שמאל = מדינת ישראל קודמת לארץ ישראל.

משכך קרה נמחקה בפועל המחלוקת על הצופן החברתי והתרבותי והכלכלי, ומה שלא נגע ביותר או פחות ארץ ישראל וההשלכות הביטחוניות מכך, הוצא למעשה מהמגרש הפוליטי. גם הימין וגם השמאל חיזרו אחרי העם. ובתחרות הזאת ניצח הימין. תפישת בגין גברה על תפישת בן גוריון. בן גוריון קבע: "...אני יודע מה העם צריך" ובגין הבין מה העם רוצה. וגרף אליו את הציבור. מנהיגי העבודה אחרי מות אשכול העדיפו ליישר קו עם האתוס והשלטון הימני העממי גם בתחום המדיני וגם בתחום הכלכלי-חברתי. כאשר ניסה רבין להחזיר את העבודה למסילתה ולצופן האותנטי שלה – לנרמל את הקיום היהודי – הוא נרצח. ההתנגדות הדִי. אֶנ. אֵיי'נִית היהודית לנירמול הקיום היהודי היא, היא יסוד הדברים.

במושגי המחלוקת של שמאל וימין ממשלות הימין, בחסות המחלוקת הלאומית הקיומית על "מדינת ישראל או ארץ ישראל", פגעו במתוכנן במדינת הרווחה. ההשראה באה מהאמריקניזציה של התרבות הישראלית. חסידי מדינת הרווחה – סוציאליסטים או חברתיים או ליברלים או דמוקרטים של זכויות אדם – נמלאו תקוות כאשר פרצה מחאת ההמונים החברתית "העם דורש צדק חברתי" ב – 2011 אך התאכזבו מתוצאותיה. המאוכזבות הוכתבה מראש לפי הסיסמה: "רק לא פוליטיקה". לעצור את הדעיכה של מדינת הרווחה אפשר רק בפוליטיקה אופטימית.
האופטימיות באה מההערכה שהמטולטלת החברתית והתרבותית תתחיל לנוע שמאלה. איך יודעים? - כי זה מה שקורה באמריקה. ומה שקורה היום באמריקה יקרה אצלנו בעוד זמן קצר. שם מתחוללת תזוזה תרבותית אל הליברליות, אל התביעה לצמצום הפערים אל הקבלה של להט"ב, אל תכנון משפחה אל נישואים חד-מיניים (52%) אל ביטוח בריאות לכל וכיו"ב. למסרים האלה שותפים בפליאה גם עשירי ארץ. הבולט שבהם הוא ביל גייטס מייסד מיקרוסופט ואחד מעשירי העולם. עפ"י העיתון סיינס כריסטיאן מוניטור אמר השבוע דברים "מצדדי סוציאליזם" אמירות כאילו תומכות בברני סאנדרס, המתמודד כסוציאליסט מוצהר מול הילרי קלינטון. ובריאיון לעיתון אטלנטיק הסביר גייטס כי המגזר הפרטי לא מתאים היום לאתגרים הקריטיים כמו נושא הסביבה, הפערים בחברה, המחקר והפיתוח ואחרים, שהפתרון להם הוא רק ע"י הממשל. הממשלה צריכה להגדיל את התקציבים וצריך להטיל מיסים נוספים על העשירים כדי לממן את הצרכים האתגריים שהחברות הפרטיות אינן מתאימות להם כי אין בהם רווחים.
.
אמירות כאלה עומדות מול המקובל בתרבות האמריקאית להיבהל מסוציאליזם. כשהביא אובאמה את חוק הבריאות שלו ההתנפלות הרפובליקנית עליו הייתה "סוציאליסט" ולעתים אף "קומוניסט". אלא שלפתע עולה התופעה של סאנדרס הסוציאליסט המוצהר המקהיל רוב קהלים.

ומכאן לסקרים של חברת PEW בנושא הזה: בסקר מלפני שלוש שנים נמצא כי 31% אמריקאים הגיבו חיובית על המילה "סוציאליזם"; 60% הגיבו שלילית. בסקר שנה זאת (2015) נמצאו 47% נסקרים שאמרו כי יהיו מוכנים לבחור בסוציאליסט כמועמד מפלגתם לנשיאות.
בין נמוכי הכנסות אמרו 43% שהם מחייבים סוציאליסט כמועמד לעומת 22% מחייבים מבין גבוהיי הכנסה.
בגילאי 18 עד 29 – 49% חייבו סוציאליזם מול 47% מחייבי קאפיטליזם. מתגלה כאן פער דורות. המבוגרים מחברים סוציאליזם עם קומוניזם והמלחמה הקרה. הצעירים שהיו בני 8 כשנפלה חומת ברלין לא מחברים סוציאליזם או ליברליזם (ההגדרה האמריקאית) למלחמה הקרה ולרישעות הבולשביקית.
אלה הדברים שמסבירים את תופעת סאנדרס וביל גייטס ומבשרים כי לא ירחק יום והמטולטלת תתחיל לנוע שמאלה אל אחריות הממשלה לחברת הרווחה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל