זו הקונספציה, טמבלים

מה שחורץ תהליכים להצלחה או לכישלון הם לא התרגילים הפיקחיים הביצועיסטיים אלא הקונספציה/התפישה המנחה. איך קורה שמאז ההתגברות במחיר כבד על כשל המדיניות שהביא למלחמת כיפור, נעלמו לנו הניצחונות - משלום הגליל, המבצעים הצבאיים במשך 18 שנים, לבנון השנייה, עופרת יצוקה, עמוד ענן ועד צוק איתן. היו הישגים אבל, לא ניצחון צבאי. ובדיעבד יצאנו ללבנון וחזרנו עם

מה שחורץ תהליכים להצלחה או לכישלון הם לא התרגילים הפיקחיים הביצועיסטיים אלא הקונספציה/התפישה המנחה. איך קורה שמאז ההתג

זו הקונספציה, טמבלים
צבי י' כסה

מה שחורץ תהליכים להצלחה או לכישלון הם לא התרגילים הפיקחיים הביצועיסטיים אלא הקונספציה/התפישה המנחה.
איך קורה שמאז ההתגברות במחיר כבד על כשל המדיניות שהביא למלחמת כיפור, נעלמו לנו הניצחונות - משלום הגליל, המבצעים הצבאיים במשך 18 שנים, לבנון השנייה, עופרת יצוקה, עמוד ענן ועד צוק איתן. היו הישגים אבל, לא ניצחון צבאי. ובדיעבד יצאנו ללבנון וחזרנו עם חיזבאללה, נאבקנו באש"פ והעלינו את חמאס, שוחררנו מעזה והינחנו לחמאס לכבוש אותה.
יש הסברים רבים גם ענייניים וגם תירוציים. אך ההסבר המכונן הוא "הקונספציה השגויה". כדוגמה, מבהירה בפשטותה, למושג זה של כשל קונספציה היא החלטתו האנושית של שר הביטחון משה דיין, אחרי הניצחון במלחמת שש הימים, כשאמר: "אנחנו נהיה כובש נאור". מלהיב. אך אבסורדי וחלול. כי מי שקובע אם זה יהיה נאור זה לא הכובש אלא הנכבש, כשהוא מתקומם אין נאורות אלא דיכוי. והפלשתינים מבהירים לנו את הדבר יומיום בטרור לגווניו ועיתותיו.
מערבולת האינטרסים העולמיים

ה – Misconception בגדול הוא הדגם החורץ כישלון. במקרה של ההוויה הישראלית זה הרצון ו/או לפחות הנכונות של המנהיגות הלאומית ושל הציבור הרחב ההולך אחריה להאמין כי נוכל לשלוט במיליונים פלשתינים בין הים לירדן כשב – 2020 אנחנו היהודים נהיה 49% וב – 2030 – 44% - ורובם ללא זכויות. וזה בתוך ומול מערבולת העוצמות והאינטרסים הגלובליים של המעצמות העולמיות והאזוריות. בשיח הציבורי נעלם המימד הזה של המעצמות העולמיות על בליל המורכבות האסטרטגית שאנו בתוכה.
ב – 120 שנות ההתהוות והמימוש של מהפיכת הריבונות של העם היהודי הצלחנו – ואפשר לטעון בגאונות מדינית - לחלץ מעין הסערות של האינטרסים האלה את האפשר לצרכי המהפכה הלאומית שלנו.

הדברים המכוננים מהרצל ועד צוק איתן התבצעו בתוך ומתוך מהומת האינטרסים של המעצמות. הרצל הבין שרק במשפט מעצמות יש סיכוי; מלחמת העולם הראשונה מהפכת את הסדר העולמי. לעניינינו תורכיה סולקה מהארץ ומהאזור. מהמערבולת האסטרטגית הגלובלית הזאת ויצמן מחלץ את הצהרת בלפור. ולוקח אותה בעקשנות לממשלת אנגליה לאישור. ומתעקש שחבר הלאומים בוועידת סאן רמו יאשר את ההצהרה כחלק מהמנדט הניתן לאנגליה. והמנדט הבריטי בסך הכל איפשר לנו בחסותו לבנות את תשתית הכוח. האנגלים הם שדיכאו את המרד הערבי המרד הערבי, 1936-9; חרף תקופות של הצרת צעדנו ע"י ממשלת המנדט ואף במהלכן, הם איפשרו לנו להתעצם לקראת השלב בא.

.מלחמת העולם השנייה טורפת את סדר הדברים בין המעצמות. וככלות אֵימֵיה והשואה שהביאה עלינו, עולה הקרב הגורלי הקשה על פלשתינה עד שאחרי אכזבות מרות ותקוות עיקשות אנחנו מסכימים לחלוקה. ואז ורק אז באה החלטת כ"ט בנובמבר. החלטה שבאה מהיזדמנות נדירה מאד של אינטרס משותף של ארה:"ב ורוסיה לייצב מסגרת עולמית ואזורית שחכמנו (בן גוריון ומפא"י נגד רוב המפלגות בתחילה) לחלץ ממנה את האפשרי לנו.

מלחמת העצמאות
הזעיקה לכאן התערבות פעילה של מדינות ושל האו"מ. וחכמנו לתמרן כך בין המעצמות ולקבל מארצות הברית הכרה ומסטאלין גם את הנשק הצ'כי לרגעים המכריעים. כך שתוצאותיה של המלחמה הקשה הרחיבה גבולות שהוסכמו בפשרת 49.
מלחמת סיני התחילה ונגמרה על הסדן של חילופי מעמד של מעצמות. אנגליה היורדת וצרפת הלכודה באלג'יר מנסות להכתיב סדר באזור ובא נשיא ארה"ב ומסביר מי קובע מה ואיך ומתי תיסוג ישראל מהישגיה במלחמת סיני אל גבולותיה;

מלחמת ששת הימים הייתה כעין "אפליקציה" במלחמה הקרה בין המעצמות; הרוסים הם שתימרנו את נאצר, נשיא מצרים, לפתוח בהרפתקה המכשילה שלו. ומאז הניצחון בה אנו בתוך מערבולת האינטרסים העולמיים והאזוריים של המלחמה הקרה בין שתי המעצמות. וגם כאן חכמנו לתמרן בארנה של האו"מ ולהפיק את המירב מניסוחים רבי פנים.
מלחמת יום כיפור. כל כולה מתנהלת במדיום הבינמעצמתי. עד שברית המועצות מאיימת להתערב וקיסינג'ר מעלה את ההתרעה הגרעינית. וביחד הם מצילים את הארמיה השלישית של צבא מצרים; ומכתיבים סדר דברים, שבסופו הבשיל לשלום עם מצרים של סאדאת. השלום עם ישראל היה המחיר שסאדאת הסכים לשלם כדי להמיר את אורינטציה מברית המועצות לארצות הברית. לאמור, שהשלום הזה גם הוא נחלץ מהוויה בינמעצמתית.

הסכם אוסלו היה כעין "אפליקציה" מול ההתפוררות של ברית המועצות. עראפאת, ראש הפלשתינים חווה את המצב החדש שאיבד גיבוי של מעצמה עולמית. והמציאות החדשה הזאת מוליכה אותו להכיר בישראל ולהסכם עם ישראל. במונחים מקובלים היום, כל אלה "אפליקציות" בזרמי המעמקים של העוצמות והאינטרסים הגלובליים של המעצמות העולמיות ואף האזוריות. איך מצליחים במבוך הזה?

שיווי משקל אסטרטגי
אין לישראל משאבים משלה לאיזון אסטרטגי הדרוש לקיומה והיא נזקקת לסיוע של מעצמה. אחרי מבצע סיני ארה"ב היא המעצמה. יהודי ארה"ב, ערכים דמוקרטיים כרקע והעיקר אינטרסים אסטרטגיים הולידו את ההסכם בין השתיים. מהם האינטרסים שיבטיחו את קיומו? לעניין זה ראה"מ אחראי לא ישן בלילה

הסכם סמוי
יש הסכם סמוי בין מעצמת העל שעניינה הוא היציבות באזור, למדינת ישראל הזקוקה לתמיכתה: ארה"ב תומכת במדינת ישראל ובתמורה ישראל תורמת לייצוב המזרח התיכון.
ישראל לאורך השנים מילאה את חלקה בייצוב אסטרטגי אזורי. לא נפרט כאן מקוצר המצע. רק נפנה לכך – שימו לב ותבונה - שבכל מלחמה שהערבים ניסו לערער יציבות קיבלנו תמיכה ובכל מלחמה שאנחנו עירערנו יציבות לא זכינו לתמיכה. במלחמת סיני יחד עם אנגליה וצרפת עירערנו את היציבות באזור וארה"ב מיהרה לא לתמוך בנו והחזירה אותנו אחור. במלחמת ששת הימים נאצר יזם את עירעור היציבות ואנחנו קיבלנו תמיכה מליאה. במלחמת יום הכיפורים סאדאת זיעזע את היציבות ואנחנו קיבלנו תמיכת מעצמה עליונה עד שקיסינג'ר, בתגובה לאיום רוסי להתערב להצלת הארמיה השלישית של מצרים בסיני, העלה את ההתרעה הגרעינית להרתיע אותם. במלחמת לבנון הראשונה, אנחנו היינו מערערי היציבות ולא זכינו בתמיכה. במלחמת לבנון השנייה החיזבאללה עירער יציבות ואנחנו זכינו בתמיכת כל המדינות הדמוקרטית (לרוע המזל לא סיפקנו את הסחורה שהם ציפו לה – את ריסוק החיזבאללה). במלחמות הקטנות נגד החמאס, ארה"ב והמדינות הדמוקרטיות הניחו לנו זמן להכרעות כי הסכימו שחמאס מערער יציבות. אבל, שוב לא הכרענו.

הפירוש המדיני למודל המוסכם עם ארה"ב שישראל מייצבת באזור, מבחינתנו הוא שלא יארע שינוי אסטרטגי בלי הסכמתה של ישראל. בהקשר זה היו לנו כישלונות:
הראשון היה כשממשלת רבין הראשונה הניחה לסורים להיכנס ללבנון כדי להכות בפת"ח בלא תמורה לנו. השני היה כששרון סרב דיבור עם הרשות הפלשתינית ובפועל מסר את עזה לחמאס .הכשל השלישי היה במלחמת לבנון השנייה. החיזבאללה כסיירת איראנית היוותה שינוי אסטרטגי. העולם ומדינות ערביות ציפו שנרסק אותם. לא סיפקנו את הסחורה. וכך בעופרת יצוקה. החמאס שהיה גם הוא לסיירת איראנית שהעולם חיכה ולא סיפקנו את המבוקש..

ימי הכיבוש
מאז הכיבוש ישראל איבדה את תפקידה לייצוב האזור. הליכי השלום של בגין, אוסלו ופרקי הכאילו מו"מ עם הפלשתינים, פיגוע התאומים בארה"ב, מלחמות עירק ואפגניסטאן והטירור האיסלמיסטי ואירן הפרועה - כל אלה שימרו את התמיכה האמריקאית בנו והיא המאפשרת לנו לא לסיים את הכיבוש.

הזירה משתנה לשיפור הביטחון
בהעדר הסדר עם הפלשתינים לא תוכל ישראל למלא תפקיד מייצב אזורי. וזאת דווקא כאשר בצד סיכונים נולדים סיכויים אסטרטגיים: ארה"ב תהיה עצמאית אנרגטית. עניינה במזרח התיכון יורד. המזרח הרחוק מזעיק אותה. הרוסים מאתגרים אותה באירופה לעומת אלה נוצרה סיטואציה שמדינות ערביות לא איסלמיסטיות מאוימות ע"י אירן והטרוריסטים האיסלמיסטים למיניהם יותר מאתנו. אובאמה, חרף הישגים מעטים, מלמד פרק בארגון קואליציות להתמודד עם בעיות. ואם מעצמה נזקקת לקואליציות מדינה קטנה על אחת כמה וכמה. ממשלת ישראל מרבה בהחרדה והפחדה של הציבור ובכך מבטיחה את מעמדה. והציבור הולך אתה לאותה הקונספציה השגויה. מול המהומה בעולם הערבי האיסלמי מעולם לא היה מצבנו הביטחוני טוב ומבטיח יותר: אין צבאות ערביים על גבולנו; האמריקאים ארגנו קואליציה לבלום את הגרעין האיראני; וקואליציה ללחום בדעאש; הסעודים נלחמים באסאד ובחוטים נתמכי אירן בתימן ובדעאש; המצרים נלחמים בחמאס ובאיסלמיסטים בסיני; הכורדים נלחמים בדעאש; גם תורכיה נכנסת ללחום באיסלמיסטים לגווניהם; גם רוסיה התחילה לתרום בעניין, מדינות אירופה נאלצות להתארגן למאבק נגד הטרור האיסלמיסטי. למעשה – צריך לומר ביושר - כולם נלחמים את אויבינו ואת מלחמותינו ואנחנו הצופים. וכדרכם של יהודים בקורבנוּתָם מבכים את מר גורלנו שהנה אנו מועדים להשמדה. עם מבוהל לא מבין את סביבותיו ומתכחש למהותו.

דרך אחרת – לצאת מהתעלות
הדברים שלעיל מכוונים להסביר את הקריטיות של משקל היסודות הגיאו-סטרטגיים האזוריים והמעצמתיים העולמיים. אני חוזר: כל הדברים המכוננים שעשינו כאן במאה שנים הודגרו בארנה הגלובלית, ארוגים ונפתלים בים האינטרסים של אדירי עולם. כאן נקבעת רמת הלגיטימיות של מדינת הישראלים. כאן החולשה וכאן העוצמה. כאן נולד המשחק העולמי של זכויות אדם ואזרח, שלגיטימיות לא תשרוד בלעדם.
מול אלה הדברים יש לממשלת ישראל הזדמנות לחלץ אותנו מהתעלה שנקלענו או נכון יותר כלאנו את עצמנו בה. המפתח לשמר את חלקה של המדינה בהסכם עם ארה"ב ובני בריתה במדינות הדמוקרטיות הוא ההסכם עם הפלשתינים. לאחר הטלטלות בעולם הערבי מתחייב מו"מ לקואליציה על בסיס ההצעה הסעודית המונחת מאז 2002 = שלום עם מדינות הערביות (ובעיקבותיהן עם איסלמיות) כנגד גבולות 67 עם התיקונים שהוסכמו; מדינה פלשתינית מפורזת. ירושלים המזרחית בירתם; פליטים כמוסכם בתוכנית ג'נבה (בהסדר אנחנו מחזירים להם 300 אלף ירושלמים). מצרים, ירדן, סעודיה, מדינות המפרץ כשרות למו"מ שצריך להבטיח את הביטחון המציאותי הריאלי (לא התיאולוגי הדתי ולא הלאומני הימני) של מדינת ישראל .


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל