"פטרה"-הו הסלע האדום,האדום

בלילה מצאתי עצמי חושב כי הנבטים (בהשפעת הרומאים )הם למעשה האחראים ליצירה הנהדרת הנקראת "פטרה" גם בנגב ובערבה שלנו ניתן למצוא שרידי ערים נבטיות כממשית, כורנוב, שבטה עבדת ואפילו רחובות שבנגב הנמצאות ברובן על תוואי דרך הבשמים שהחלה בחצי האי ערב ויש אומרים אפילו בסומליה הנמצאת בחופה המזרחי של יבשת אפריקה כל הדרך עד לנמלי הים התיכון בעיקר נמל עזה


פטרה,עבר ,הווה ועתיד...

לפני שנים בתקופת פריחתן של תנועות הנוער היינו נוהגים לסיים כל פעולה בשיר הסלע האדום "מעבר להרים ולמדבר אומרות האגדות ישנו מקום שאיש ממנו חי עוד לא חזר והוא נקרא הסלע האדום". כצעירים היינו מוקסמים מסיפורי הגבורה של לוחמי ה-101 והבטחנו לעצמנו לכשנתגייס לצה"ל נעשה הכל כדי להגיע לפטרה ולסלע האדום.


מסע בעיר הנבטים-פטרה

סיפור המסע לפטרה החל בשיחת לובי שערכנו כמה עיתונאים באחד ממלונות אילת,העליתי הצעה לבקר בפטרה ביום השלישי לכנס אגודת העיתונאים ולהפתעתי ההיענות היתה חיובית.סיכמנו עם חברה מאילת .בלילה מצאתי עצמי חושב כי הנבטים הם למעשה אחראים ליצירה הנהדרת הנקראת "פטרה" גם בנגב ובערבה שלנו ניתן למצוא שרידי ערים נבטיות כממשית, כורנוב, שבטה עבדת ואפילו רחובות שבנגב הנמצאות ברובן על תוואי דרך הבשמים שהחלה בחצי האי ערב ויש אומרים אפילו בסומליה הנמצאת בחופה המזרחי של יבשת אפריקה כל הדרך עד לנמלי הים התיכון בעיקר נמל עזה.



אילת-עקבה ומה שבינהן

יום המחרת מוצא אותנו חולפים במעבר הגבול לעקבה, עיכובים בירוקרטים שאי אפשר בלעדם במזרח התיכון וכבר ממתין לנו מדריכנו הירדני עלי שמו שבאנגלית משובחת החל לספר ולתאר את דרכנו שחלפה בעקבה העיר, היה קצת מוזר להביט לאחור ולראות את בתיה של העיר אילת גולשים באי סדר מרהיב אל מפרץ אילת הצבוע כחול עמוק. הוואן ממשיך בדרך הערבה הירדנית מצלמת הניקון הישנה והטובה שלי עובדת שעות נוספות ופועלת בקצב אש (צילום) מדהים וכל הזמן אני מבקש מנהג הוואן לעצור על מנת שנוכל לצלם את מגוון הסלעים, צבעי המדבר החומים/זהובים ולפעמים אפורים משהו. פה ושם עץ שיטה עזוב ולידו גמל או שניים המהלכים כאילו ללא מטרה.מזג האוויר מתקדר עננים קור וגשם המתחיל לרדת במלוא עוזו.מגיעים למסעדה על אם הדרך ואני מנצל ההזדמנות להחליף הביגוד לחורפי יותר.לא הקור גם לא הגשם יסיטו אותי מהרצון לטייל ולראות את שכיות החמדה שפטרה מציעה למבקר בה.

מעט על פטרה והקשר ליהדות...

הרבה כבר דובר על פטרה הפלא הארכיטקטוני ששמה נגזר מיוונית: סלע-עיר הסלע, פטרה הוכרה כאחד משבעת פלאי תבל, אפילו במקרא היא ידועה כ-"רקם" שלימים הפכה להיות בירת הנבטים שבט ממוצא נובי/ערבי שהיה אדוני הארץ באותה תקופה.
פטרה והנקודה היהודית-לפי המסורת הבדווית פטרה,הוא המקום בו הכה משה בסלע, כאן נקברה מרים, אחות משה, וכאן גם מת אהרון על הור ההר, ג'בל הרון בערבית. הנחל העובר בפטרה נקרא ואדי מוסא, על שמו של משה רבנו, וכך גם שם העיירה הסמוכה, נראה שלא הרחק ממקום זה עברו בני ישראל בדרכם לכיבוש ארץ כנען...



ופתאום אתה מהלך כבחלום...

ההגעה לעיר פטרה הינה פתאומית, ניתן לומר כאילו והעיר נחבאת מעין המתבונן ולפתע נגלית במרכז של שום מקום (in the middle of nowhere) כפי שנהוג לומר באמריקאית.
עשינו דרכנו וצעדנו בוואדי מוסא כשגשם וקור מלווים אותנו כל הזמן סביב מראות בראשית מקיפים אותנו, מגוון צבעים ששינו צבעם עם התקדמות גלגל השמש כשהיא הפציעה מבין העננים. עלי מסביר כי אנו נמצאים בתחילת קניון "סיק" שרוחבו מטרים ספורים לי היה נדמה כל הזמן כאילו וקירותיו של הקניון עומדים ליפול עלינו בכל רגע. אדמת הקניון מבריקה מדי פעם עת השמש מכה בה ואני מניח כי התופעה היא עקב קיומם של מרבצי מתכת בקירות הקניון זאת למרות שאי אפשר להתעלם מהדומיננטיות של אבן החול הנובית שצבעה ורדרד/אדמדם.


מזג האוויר החורפי הקל מעט על ההליכה, כל הזמן קיבלנו הצעות לרכב על גמלים ,סוסים ואף להסתייע תמורת תשלום כמובן, בכרכרות. לבסוף נגלה לעינינו ארמון הקבורה המרשים 'אוצר פרעה'- בערבית, "ח`זנת אל פרעון" שהאגדה יודעת לספר כי הוא נחצב במשך 39 שנים, בהמשך הילכנו כמהופנטים עוד זמן רב בינות מאות אתרי קבורה חצובים בסלע והעין לא שבעה המראות המדהימים. את עיני צדה תופעה מדהימה, קירות הארמון היו מחוררים במאות ואלפי קליעי רובה במטרה לגלות האוצר הטמון לפי האגדה בקירות הארמון. עד היום לא התגלה ולו שמץ מאוצר "ח`זנת אל פרעון"




מעט על הנבטים...

עלי מורה הדרך הסביר מעט על הנבטים שהאמינו בגלגול נשמות ומעמד המתים אצלם היה משול למעמד אלים, זאת בדומה למצרים הפרעונים. ממשיכים במסע תגליותינו והנה מול עינינו אמפיתאטרון חצוב בסלע, הראשון בעולם שם נהגו הנבטים לערוך את ההלוויות בטקסים מפוארים. יכולתי לדמיין ימים עברו עת שימש אמפי זה מקום לתחרויות ספורט, מרוצי מרכבות ומקום מפגש לשועי המקום. לא יכולתי שלא להשוות המקום לאמפי' שבבית שאן.
כך חלפו להן שעות קסומות באתר מדהים שאינך נזקק לדמיון רב על מנת לחוש ולהרגיש כאחד מאותם נבטים של פעם שהיו אחראים על חיי המסחר וזאת בשיירות גדולות שהילכו הלוך ושוב בדרך הבשמים...




לקראת סיום

באחת קוטע אותי עלי מהרהורי ומאיץ להזדרז, השמש כך הוא אומר כמעט ומסיימת את מהלכה לאותו היום והשעה דוחקת, חבל הרהרתי לעצמי הייתי יכול להלך במקום מדהים זה עוד ימים רבים ולא הייתי שבע...
מתחילים לעשות דרכנו דרומה אל עבר העיר עקבה כשבחלל ה-"וואן" אנו מזמזמים את מילות השיר ששנים היה אסור בהשמעה
"מעבר להרים ולמדבר, אומרות האגדות, ישנו מקום,
שאיש ממנו חי עוד לא חזר, והוא נקרא הסלע האדום
הו, הסלע האדום, האדום".




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל