יום ציון המאבק באלימות כנגד נשים: השנים חולפות, הנתונים רק מחמירים

כבכל שנה אני כותב כאן בנושא. קיוויתי שהמצב ישתפר אך התברר שלפי שעה, זו תקוות שוא. סברתי לתומי כי המודעות הגוברת בשנים האחרונות תתרום במשהו. התבדיתי

הנתונים מוכיחים: אנו בהתדרדרות מתמדת

כבר שנה שלישית שאני מתייחס כאן לציון יום המאבק באלימות כנגד נשים. כל פעם בתקווה שבשנה הבאה, עם הגברת
המודעות, איזכור הנושא בכלי התקשורת חדשות לבקרים ויתר אכיפה מצד הגורמים הממונים יתנו את אותותיהם. לצערי,
לא חל שיפור וההתדרדרות נמשכת. גם אם זה חלק מהתדרדרות חברתית כוללת שאני סבור שהיא מתרחשת כל הזמן,
זה עדיין נושא ראוי לציון בפני עצמו ובודאי לא מוצדק. את מחיר הקלות הבלתי נסבלת שבה מופעלת אלימות פיזית כלפי
נשים שילמו השנה 21 נשים בחייהן. רבות אחרות ממשיכות להיות מאוימות ומוטרדות ועד כה נרשמו למעלה מ 3000
תלונות כאלה והשנה כזכור עדיין לא הסתיימה.
אף פעם לא הבנתי (וזה כנראה גם לעולם לא יקרה) באיזו זכות מחליט הצד האלים לנצל את יתרונו הפיזי לצורך השלטת
מרותו על בת זוגתו, מה הביא את האנשים האלה לחיות יחד מלכתחילה ועוד יותר חמור – במקרים רבים התלות המוחלטת
של אותה אשה החווה אלימות מצד בן זוגה וחוסר יכולתה פשוט לקום וללכת. כי אין לטעמי שום מחילה ושום סליחה על מצב כזה.
אין תירצים כמו "אובדן שליטה חד פעמי" ו "מבטיח שיותר זה לא יקרה". אם זה קרה פעם אחת זה יכול קרות שוב. ענין של אופי.
בשנה האחרונה נחשפתי לסיפור כזה קשה ומצמרר של אדם שהכרתי והחשבתי אותו לידיד וחבר. מדובר על אנשים שכבר אינם
והסתבר לי להפתעתי הרבה כי הענין נמשך כבר שנים ואני לא ידעתי. אכן , כנראה שדברים אפלים מושתקים ומוצנעים היטב בבית
ככל הנראה גם באלימות, בהפחדה ואיומים ועוד יותר מביך שהאשה התביישה שנים לדבר על כך ולעשות מעשה. רק עכשיו, לאחר
זמן רב הנושא מטופל על ידי המערכות המשפטיות שגם הן פועלות כידוע לאט והחלטותיהן מוזרות לעיתים ומותירות את הצד הנפגע
חסר אונים. במקום שהוא יחפש לו מקום לישון - ומבחינתי שלאחר מעשיו שזה יהיה ברחוב אם אין לו איפה – היא נאלצה ועדיין
מחפשת פתרונות בכל פעם איפה להעביר את התקופה הקרובה והוא בנתיים בבית. עיוות המערכות לא תורם למצב. אז הנה כי כן
אין לי הרבה מה לחדש לטובה אך קולי לא יידום בנושא. אמנם נגמרו לי הסופרלטיבים להפקת שיר חדש אבל מה שתיארתי קודם
לגבי המשפחה המוכרת לי אישית, כל כך מזכיר לי משהו שכתבתי כאן בעבר , ממש כאילו "נתפר" לתיאור המצב. אז אני מביא אותו
כאן שוב. אני שוב אסיים בתקווה שיום זה יעורר עוד גורמים לעשייה בנושא ולא ישאר בגדר ציון יום שנתי בלבד.



עיניים כבויות


עוֹדֶנִי טוֹבֵל בְּעֵין הַדְמָמָה,
וּדְמוּתֵךְ חוֹרֶכֶת בִּי כְּבַרְזֵל מְלוּבָּן,
בְּהְעדֵר שְבִיב שֶל תִקְוָה,
עֵיְנָיִיךְ כְּבוּיות בְּיָם הַאוֹבְדָן.

בָּעֲרוּת חַשוּכָה נְטוּלָת עֲכָּבוֹת,
מְכָבָּה בְּזָדוֹן נִיצָנֵי אִישִיוּתֵךְ,
יֵאוּש וְאֵימָה בְּפַנָיִיךְ הַשְבוּיוֹת,
צָפִים וְעוֹלִים מְשִבְרֵי דְמוּתֵךְ.

כְּקוֹרְבָּן עַל מִזְבָּח הַפְּחָדִים,
שֶל אָדָם בַּעל נֶפֶש חַבוּלָה,
מְאָבֶּדֶת לַדָעֲת אֶת טַעָם הַחַיִים,
בְּאִיתוּר רְגָעִים שֶל שַלְוָה.

הַיֵש בְּכּוֹחֵךְ לַבִּלְתִי צָפוּי?
לא אֵדָע אֶל נָכוֹן מְיִתְרָת מַבָּטֵךְ,
הַשֶקֶט סְבִיבֵךְ בְּתוךְ אֶלֶם כָּפוּי,
מוֹתִיר עַרָפֶל בְּמִשְעוֹל רְצוֹנֵךְ.

לא בִּיקָשְת לָךְ שִיחַ וַשִיג עִם הַרֶשָע,
עֵת לַקוּם מְעָפָר , לַעֲשוֹת מַעֲשֶה,
לְהַשְאִיר מְאַחוֹר אֶת עִיתוֹת הַדֶמָע,
לְהַתְחִיל מֵחָדָש בְּצָעָד גֶאֶה.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל