רבותי ההיסטריה חוזרת

אולי ניתן לעצור את טרור הסכינים הזה, אם נפרסם מודעה באל-ג'זירה – "נגמרו הבתולות"...

כמעט ושכחנו מחיי היום יום בעידן "האללה ואכבר" והסכינאות של הערבים. אין יום שלא עובר ללא סכינים, אין ביטחון, אנשים מסתכלים לאחור מעבר לכתפם. הפלסטינאים עם המנטליות המזרחית הפנאטית, מדרדרים אותנו לאחור ומחבלים בקדמה ובכל התרבות המתקדמת שהצלחנו לבנות בארץ.
היהודים מחפשים בגן עדן תשובה ואילו המוסלמים מחפשים שם בתולה...


העיתונים מספקים את הסקרנות שלנו לדעת בעצם מי המאושר התורן, המוסלמי, שיזכה להצטרף למועדון היוקרתי "חוג, כלוב 72 הבתולות", שהופך כה מבוקש בעידן שאין כבר בתולות... יש מי שמבקשים את נפשם למות ויש מי שמתים מפחד... האישה המוסלמית, הבטן הפורייה שמתיימרת לנצח את הבטן הרכה של היהודים, הופכת לנשק יחד עם כלי הזין של הגבר הפלסטינאי... אצל האישה הפלסטינאית יש כבר מיון, מיד עם הלידה. מי שנולד בלידת עכוז, כלומר יוצא מהתחת – נשלח הישר להיות שאהיד. אחד כזה, שיוצא מהתחת, יכול רק בעולם הבא לקוות לקצת נחת... אולי ניתן לעצור את טרור הסכינים הזה, אם נפרסם מודעה באל-ג'זירה – "נגמרו הבתולות"...
את המתח ברחוב אפשר לחתוך בסכין... אפילו קילוף תפוז פשוט, יכול להפוך לזירה "חמה" של חשש מפיגוע... כולם משכנעים את כולם שזה זמני וזה יחלוף. הערבים אומרים "הכול מאללה" והישראלים צועקים "יאללה תתקדמו הלאה", מספיק עם הפנטזיות המזרחיות האלו. אם הישראלי מחכה למשהו מלמעלה, זה איזה תפוח שייפול לו על הראש וימציא משהו גאוני כמו ניוטון... המוסלמים, לעומת זאת, חיים בעולם הפנטזיות של האיסלאם, שהוא פורה מאוד, לעומת הצחיחות של ארצות ערב. יש שם פנטזיות כמו חול, אבל אין מה לאכול.


קארי ואפילו חוגים רחבים בתוכנו, חושבים שבמקום להגן על עצמנו, אנחנו צריכים לעשות מחוות כלפי הפלסטינאים. מסתבר שמנטאליות היהודית, שכל העולם דוגל בה, מושרשת עמוק בתוך רבים מאתנו. האמריקנים, שמתיימרים להיות ידידים גדולים שלנו, ברגע האמת, תמיד לוחצים עלינו לוותר ולהבליג ולהשלים עם מעשי הטרור נגדנו.


הם מאמינים ששם למעלה ממתינה להם בתולה צעירה, זאת למרות שפה למטה הם יכולים כבר להיווכח שהנשים שלהן שעירות ודומות יותר לבבון מצוי מאשר לאישה. כל קופה עוטפת את עצמה בשק שמכסה הכול ונותן דרור לפנטזיות הערביות להשתולל. מגיל הגן הם מחנכים את הילדים למות מוות של גיבורים – מגן הילדים לגן העדן... באחד האירועים האחרונים, נלכד ילד מוסלמי, פצוע לאחר שאושפז בבית החולים לאחר ניסיון לרצח שלא צלח. שם הוא זכה לפינוק שלא ידע כמוהו בחרבה של הוריו, כולל ליצן רפואי, שהרי גם פרחח פלסטינאי יזכה פה לתהילה. כרגע אי אפשר ממש להעניש ילדים כמו הפלסטינאי בן ה-13 שדקר ילד אחר – אולי במקום זה אפשר לעשות לו בר-מצווה בכותל ולגייר אותו...


עוד תחום אחד שבו אנחנו מתקדמים לעבר אבדון, הוא עניין הפמניסטיות ומעמד הגבר. הכול התחיל עם שרת התרבות הקופצנית שלנו, המכונה "קליאופטרה", שהגיעה לניקוי אורוות בפנטאון היהודי, על מנת לשנות את סדרי בראשית ולחולל הפיכה בתחום התרבות, שיקרא מעתה "הכוח הנשי". מירי רגב, כמו פיל בחנות חרסינה, השתוללה לה ובדרך הרסה את המרקם העדין של התרבות הישראלית.
היום מובילה מירי רגב את הלובי הפמניסטי הלוחמני שתופס תאוצה בארצנו.
הגבר הוא היום החשוד המיידי: אם במסגרת המשפחה על התעללות, אם בעבודה או במקום ציבורי, על הטרדה מינית – והנשים עוד טוענות לאפליה על רקע מיני! אם פעם האישה הייתה צריכה לטעון "נאנסתי" כדי שיעצור את הגבר, היום מספיק שתטען להטרדה מינית. למרות שזה נשמע הגיוני, פעם זה היה נשמע חזוי לגמרי, אבל בנושא הזה מתקדמים בקצב רצחני. אם כל זה לא מספיק, באות הפמניסטיות עם החוק החדש שנקרא "חוק הזנות" הבינלאומי, שהמציאו בחו"ל, שלפיו אפשר להאשים גבר שביקר אצל זונה במעשה פלילי, שכרוך במאסר בפועל! לא קשה להבין איזה פתח לסחיטה יש פה עבור הנשים, שגם ככה מרבות להתלונן בתלונות שווא נגד גברים. אם עד עכשיו קמו כנופיות שהפילו גבר נשוי בפח על בגידה באשתו, הרי עכשיו יהיה אפשר להפיל כל גבר בפח, גם כזה שאינו נשוי! כל זאת למרות שכבר כיום המשטרה יכולה בקלות להפיל גבר, גם אם הוא לא מסרסר לזנות, על סעיף של שידול לזנות. מספיק ששוטרת סמויה תתחזה לפרוצה ותעמוד ברחוב וגבר ייגש אליה... נראה שמול התיאבון המיני של הגבר, התיאבון של הפמניסטיות להפיל אותנו בפח הולך וגובר! תנחשו במי לא מעזים לגעת? בגברים המכים המסוכנים לנשותיהם, דוגמת גרושים. לאלו מוציאים סיבות משפטיות טובות כדי לא לנקוט אמצעי מנע – כגון אזיקונים שיוודאו שהם באמת לא מתקרבים לאישה, כפי שהורה בית המשפט.
אין להן כוונה להילחם באמת בצד הפלילי של התנהגות כלפי האישה. יש פה רצון להפגין כוח נשי כלפי הגברים. הן מאמינות לא במניעת מעשים פליליים, אלא בשליטה מוחלטת על כל המין הגברי.
מה שפעם היה בדיחה, היום יכול להפוך לטרגדיה וזה מזכיר לי את הבדיחה על הנזירה שלקחה טרמפ עם גבר וקיימה אתו יחסי מין. "מה תגידי בווידוי שלך מחר?" התפלא אחרי המעשה הגבר. "מה הבעיה", השיבה הנזירה, "אספר לכומר שבדרך למנזר קיימתי שלוש פעמים יחסי מין!" "איך שלוש, הרי עשינו את זה רק פעם אחת?!", מתפלא הגבר. "נכון", עונה הנזירה, "אבל הדרך למנזר עוד ארוכה!"


תיאבון רב יש לקליאופטרה, שקצפה יוצא על כול דבר שזז בשטח, שלא לפי פקודתה. מאחר וכוח רב הופקד בידיה, "קליאופטרה" יורה לכול הכיוונים. בכנס הסופרים נשאלה השרה איזה ספר קראה לאחרונה והאם שמעה על מוצרט? הדבר עורר את קצפה והיא הסבירה שאישה אחראית לא אמורה לדעת הכול. חוץ מזה, היא ציינה, לא מזמן סיימתי לקרוא ספר בשם "רובינזון קרוזו" וגם "עליזה בארץ הפלאות" ואפילו ספרים על "אהוד השמן במערה החשמלית"... את עניין הפוליטיזציה של המשרדים הממשלתיים, שבמקום לקדם את ענייני המשרד, מקדמים את עניין הבוחרים בשרים, הכרתי כבר לפני שנים רבות. אז עשיתי בחינות בגרות אקסטרניות והתפלאתי כאשר הציונים שקבלתי לא תאמו כלל לציפיות שלי. רק מאוחר יותר, התברר לי שכל הבחינות נשלחות למורים קבלנים הבודקים אותם ומקבלים שכר פי כמות הבדיקה...


לאחרונה מאיימת השרה הנמרצת על קיומה של תחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל. לי באופן אישי, הבניין המוזנח בשכונה היפואית, מזכיר לי הרבה זיכרונות נעורים. לצערי הרבה לא השתנה מאז באותו בניין מיושן. צורתו מעוררת שיממון של ממש. כנראה בצבא חשבו לתת לחיילים המשרתים שם הרגשה שהם בשטח...
יש כאלה שטוענים שניהולה של התחנה הצבאית מזכיר את המנצח על התזמורת של הצבא האדום. התחנה היא טאבו ומאז ומתמיד נחשבת "לפרה קדושה". מעטים היו אלה שניסו לגעת ולהזיז דברים בתחנה. רק מתי מעט יודעים על מה שקורה שם מאחורי הקלעים. הם חדורי מוטיבציה, מנותקים מהשינויים הפוליטיים בשטח, וממשיכים עדיין לפקוד ולפרנס את החומוסיות הערביות הזולות שבאזור. ובעיקר ניתן לראותם באופן קבוע בחומוסיה האהובה עליהם, של מלך החומוס עלי קראוון. הלה, שהבין את העניין, עובד עימם בשיטת הכיסא החם, או חבר מביא חבר הכול עובד שם ברוטינה המתנהלת בין חומוס זול וטיולי כיף בבזאר הססגוני של "שוק הפשפשים". כולם שקועים בעצמם ולא מבינים על מה כול המהומה...



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל